אוהדי כדורגל הם זן מורכב. הנאמנות שלהם לקבוצה לא מוטלת, לכאורה, בספק, אבל כשהיא לא מצליחה, הם הראשונים להביע את מורת רוחם. מאמנים רבים שהצליחו בקבוצות גדולות ראו את שני הצדדים של המטבע, כשהדוגמה הטובה ביותר היא של אברהם גרנט, שאוהדי מכבי תל אביב סגדו לו בחלק הראשון של שנות ה-90 ועשו הכל כדי לגרשו מהמועדון בקדנציה השנייה.
אלי גוטמן, שרק ביום שישי, לאחר הגרלת המשחקים בליגה האירופית, שב והדגיש את דעתו כי "הקהל של הפועל תל אביב הוא הטוב ביותר בארץ", זרק במונולוג שלו אחרי ה-1:1 עם מכבי פתח תקוה סוג של פצצה. "אם מישהו בלבל את הקהל הזה, אני כאן כדי לתקן", הכריז. מיהו אותו "מישהו" שבלבל את הקהל של הפועל תל אביב? לכל אחד מאיתנו יש את ההשערה שלו, אבל לא זו הנקודה. הנתון המדאיג מבחינת גוטמן הוא שאמש נשבר סוג של טאבו, נוצר סדק בחתונה שנחשבה למאושרת ביותר בכדורגל הישראלי אחרי אוהדי מכבי תל אביב ואבי נמני (ואולי לפני, תלוי את מי שואלים).
אוהדי הפועל תל אביב באמת אוהבים את גוטמן והוא באמת אוהב אותם. לקהל האדום הייתה לאורך השנים הצהרה ברורה שהוא מעולם לא התבייש בה: לא אכפת לנו לוותר על אליפות ו/או על כדורגל התקפי, העיקר לנצח בדרבי, ובכלל רצוי שהקבוצה תתאים לאידיאולוגיה שלנו. לטוב ולרע, לא תמצאו עוד קהל כזה. שום לא הבין את זה, לכן היה קל יותר לזרוק אותו מהקבוצה. קשטן אולי לא הראה את זה, אבל הפנים כמעט מיד והכה את הקופה עם אנדרדוג שהביא לו על הדרך דאבל ומסעות מוצלחים באירופה. ללוזון אפילו הניצחון בדרבי לא עזר, במקרה שלו הכדורגל היה רע אפילו לטעמם של יושבי שער 5. מאז ימיו הקודרים בבית"ר ירושלים, גוטמן הפך את הנמכת הציפיות לאמנות. הקהל של הפועל תל אביב הוא היחיד שלא אכפת לו מהטקטיקה הזו.
עוד בוואלה!
התוצאות דומות, הציפיות לא
רק שהשנה נפל דבר. בית"ר ירושלים עמדה על סף פירוק, מכבי חיפה קיצצה בתקציב, מכבי תל אביב לא ידעה מה קורה איתה ונתניה עשתה מכירת חיסול. בהפועל תל אביב חיכו בפינה ועברו לקדמת הבמה. מבחינת רכש ישראלי, זה היה הקיץ שלהם, והעובדה שאף אחד לא רדף אחרי אניימה ויבואה שיחקה גם היא לטובת האדומים. כשנכנסנו לאוגוסט, פתאום היה להפועל תל אביב סגל שעל הנייר הוא אחד הטובים בארץ, אם לא הטוב ביותר. פתאום הקהל הבין שהקבוצה שלו מועמדת השנה לאליפות, גם אם המאמן שלה לא ממש רואה את זה ככה או לפחות משחק אותה שזה המצב. כך נוצר דיסוננס בין הגישה המסורתית של אוהדי הקבוצה לבין התודעה המחשבתית שאתה הם הגיעו למשחקים מול בית"ר ירושלים ומכבי פתח תקוה. רק גוטמן סירב להפנים את זה. הוא היה בטוח שהם, חומת המגן שלו, יישארו חסינים, ולכן במהלך הקיץ המשיך לפזר את ההצהרות הרגילות, במקום לנסות להרים קצת את האף, להתמודד עם הלחץ בצורה אחרת, להגיד: "חבר'ה, השנה אנחנו רוצים לסיים מקום אחד גבוה יותר".
אל תטעו, הכל בסדר מבחינת תוצאות בהפועל תל אביב. המשחק מול מכבי פתח תקוה יכול היה להסתיים ב-1:5 לטובתה ובאותה מידה בתוצאה זהה לרעתה, אבל חשוב לזכור שאת העונה שעברה פתח גוטמן בשלוש תוצאות תיקו ובסך הכל הוציא שבע נקודות מ-18 אפשריות. מכבי חיפה מתקשה כבר עכשיו, פיזית ומנטלית, להתמודד עם הג'ט לג של אירופה, מכבי תל אביב נראית נחמד, אבל עדיין יש לה הרבה מה להוכיח. שתי תוצאות תיקו הן לא אסון כזה קולוסאלי.
אלא שהסיטואציה מבחינת גוטמן השתנתה, ולא רק בגלל עניין הציפיות, אלא גם משום שהיום יש בהנהלה פחות אנשים שאוהבים אותו ומצדדים בדרכו. למרות ההצלחה שנחל גוטמן, אלי טביב ומוני הראל לא מיהרו להחתימו לעונה נוספת, וכשכבר עשו זאת, הוא נשאר עם טעם מר בפה. גוטמן יודע שמאחוריו יש מדורות שעלולות בקרוב להתפתח לשריפות של ממש. כדי לכבות אותן, הוא חייב את הסיוע של מי שהיו בני בריתו לכל אורך הדרך, של האנשים שגרמו לטביב להשתכנע ולהשאירו בקבוצה. המונולוג האחרון יוצר תקדים מסוכן מאוד, כי אוהדים זוכרים ולוקחים באופן אישי, לעתים קרובות באופן מוגזם. הפועל תל אביב ניצבת בפני שבועות קשים מאוד משחק חוץ מול הפועל באר שבע, סלטיק בליגה האירופית ומפגש ביתי עם מכבי חיפה. אם התוצאות לא יהיו טובות מספיק, יכול מאוד להיות שהנאום הזה יחזור אל גוטמן כמו בומרנג.