לא מממשים את זכות השיבה

במקרה או שלא, כדורגל משקף לא פעם תופעות חברתיות. האליפויות של באר שבע ונתניה בשנות ה-70, כמו גם הפיכתה של בית"ר ירושלים לקבוצת צמרת, היו מהסנוניות שסימנו את המהפך של ישראל השנייה, נבחרת צרפת של זידאן שיקפה את הנעשה בצרפת בכל הקשור למהגרים והאליפויות של קרויף ובארסה (בייחוד ה-5:0 בבירנבאו ב-1974) סימלו את דמדומי תקופת פרנקו בספרד ואת זריחתה של השמש על קטלוניה.

מהבחינה הזו, שנות אלי זינו בבאר שבע שיקפו היטב את הבעיות של העיר והאזור: כל מי שהיה טוב מספיק על מנת לעבור למרכז עשה זאת, לא כי הוא חלם לעשות זאת או כי מאס בבאר שבע, כמו בשל העובדה שבאר שבע לא יכלה ולא באמת רצתה לספק לו פלטפורמה להביא עצמו לידי ביטוי. על כל אליניב ברדה אחד שעבר היו אלפי באר שבעים שעזבו אותה, מכיוון שהעיר והאזור לא יכלו לתת להם לבוא לידי ביטוי, אלא אם כן היו בעניין של עבודה כמפעילים במפעלי הכימיה.

אלפים שנסעו מכאן יחזרו רק לבקר את ההורים בחגים, לא כי העיר אינה נאה בעיניהם (ובכן, זו לא ברצלונה של גאודי, אבל היא גם רחוקה מהדימוי האפור שיש לה. כנראה שהחמצמצות נגרמת מכיוון שמי שמגיע מבחוץ מקבל לפנים את שדרות רגר האפרוריות ואת שכונה ו' הישנה, שלא השתנתה מאז גדלתי בה באמצע שנות ה-70), כמו בשל העובדה שאין כאן אתגר מקצועי, שלא לדבר על פערי השכר מול המדינה השכנה. בתמורה לאנשים "ששלחה" באר שבע למרכז, קיבל הנגב את הזבל, במובן הכי מילולי. זבל פחים לדודאים, חומרים מסוכנים לרמת חובב.

אך סמלי היה שהאקורד שסייע לסיים את תקופתו של זינו בקבוצה היה תרומתו של נוחי דנקנר לצורך מכירת הפועל באר שבע. עם או בלי קשר לתרומה החשובה, העביר מפעל "מכתשים" את ההנהלה שלו לתל אביב מבלי שמישהו יפצה פה.

עכשיו, הדיבור החדש הוא שצריכים להביא 'אוכלוסיה איכותית' לנגב. גם אם קשה לי עם הביטוי 'אוכלוסיה איכותית', אני אתעלם ממנו לרגע ואתהה האם במקום לנסות ולנהוג כמו אימפריאליסטים טיפוסיים, והרבה לפני שמנסים להביא אנשים חדשים (גם אם 'איכותיים'), לא שווה לנסות ולהשאיר את האוכלוסיה ה'איכותית' שכבר יש כאן, אולי ליצור תנאים שיחזירו לכאן את אלו שגדלו באזור ולא חושבים שמדובר באיזו מושבת עונשין. שהרי כשהחינוך ורמת החיים בנגב יהיו הכי טובים, רבים מאותם 'איכותיים' ירצו לגור כאן בעצמם. מי לא חולם על בית צמוד קרקע?

גם מהבחינה הזו, הפועל באר שבע החדשה משקפת היטב את הניסיון הזה להביא אוכלוסיה איכותית מתוך ויתור על בוגרי האזור. במקרה שלה, ברוב המקרים מדובר באנשים שלא יעברו לגור בעיר ויראו בה קודם כל מקום עבודה, ומהסיבה הזו היה כמעט מצחיק לראות את יוסי אופיר רץ מיציע ליציע ונותן נשיקות לסמל פחות מ-48 שעות אחרי האימון הראשון שלו בווסרמיל. 13 שחקנים שאינם באר שבעים נטלו חלק במשחק מול רעננה, שמצידה העמידה בוגר הפועל באר שבע בשערה ואפילו נתנה לו את סרט הקפטן. בחלק האחרון של המשחק, קאלה, במשחק הליגה הראשון שלו בבירת הנגב, ענד את הסרט.

רגע לפני שישוב הניגון הידוע של "הנוער ירד ליגה", אגיד שגם אם ממוצע הבגרות בנגב נמוך מאשר במרכז, זה לא אומר שהיותר טובים כבודדים מתוך הממוצע דווקא גדלו כאן, ובוודאי שזה לא אומר שבודד או שניים לא יכולים להיות שחקנים רלוונטיים, בארסה ב' ירדה ליגה עם בוז'אן קרקיץ וג'ובאני דוס סנטוס. זה בטח לא פסל אותם.

בכל מקרה, בראיה נכונה, לפני שהפועל באר שבע הביאה מכל רחבי הגלובוס, היא הייתה פועלת להחזיר הביתה כמה מהבנים האובדים. אז נכון, כנראה שאת אלמוג כהן יקר כרגע להחזיר, אבל מה עם חן עזרא? הוא גדל פה, אפילו זוכר את אבא שלו מככב במדי בית"ר באר שבע במשחקים המוקדמים, אי שם בשנות השמונים. למה לא להתחיל קודם כל מהשחקנים הכי טובים שיש לנגב להעמיד, שחקנים כמו אמיר אבו עראר שנמצא בסכנין ואלון ויסברג? למה לא להחליט במודע שאצלנו לתושבי הנגב יש יתרון? ומי יותר מתאימה לראיה כזו מאלונה ברקת, שהגיעה לקבוצה מתוך רצון לתרום לקהילה ומתוך רקע של פעילות בארגונים להעצמה אזרחית?

בשבוע שעבר הפגיש עיתון "מעריב" את אמציה לבקוביץ עם גיא עזורי. לבקוביץ המליץ על כמה שיותר שחקנים מקומיים, עזורי קבל על כך שהנוער ירד ליגה, אמציה המליץ שגם שחקני הרכש יגורו בעיר, עזורי אמר שהם לא רוצים ושהוא לא יכול להכריח. עם או בלי קשר, באותו שבוע יזם ארגון האוהדים 'הקאמלס' אליפות "פרו-אבולושן" לאוהדי הקבוצה. מאות אוהדים הגיעו, כל הקבוצה הוזמנה, אף שחקן לא הגיע. בתגובה הרשמית של המועדון נמסר שהמועדון לא יכול להכריח לבוא. זה בדיוק העניין, שאני עוד זוכר את טורנירי האוהדים בקט-רגל, אליהם שחקנים היו באים בשמחה. כשהחיבור הוא אמיתי, אף אחד לא צריך להכריח.