פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        ראש חץ הצפון

        ה-AFC צפון ימשיך גם השנה להתחלק לשניים: פיטסבורג ובולטימור למעלה, סינסינטטי וקליבלנד מחוץ לתמונת הפלייאוף

        הבית הצפוני של ה-AFC הוא הבית הברור ביותר, על הנייר, מבין כל בתי ה-NFL. מחצית מהקבוצות שלו הן קבוצות צמרת לגיטימיות, ומחציתו השנייה מורכבת מכאלה שנמצאות בשלבים של בנייה. היחסים בין שני מוקדים אלו נראים די ברורים, אך מעניין יהיה לבדוק מה קורה בתוך כל אחד מהם, ולעשות השוואה בין הסטילרס לרייבנס מצד אחד, ובין הבנגאלס לבראונס מצד שני.

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        פיטסבורג סטילרס

        מאזן בעונה שעברה: 4:12 וזכייה בסופרבול

        מאמן: מייק טומלין

        צירופים בולטים: אין

        עזיבות בולטות: לארי פוט (ליינבקר), בריאנט מקפאדן (מגן פינה)

        בחירות דראפט בולטות: אוונדר הוד (קיצוני הגנתי), קרייג אורביק (גארד)


        פיטסבורג מהווה את הדוגמה הטובה והמוצלחת ביותר לשינוי התפישה ההתקפית ב-NFL בשנים האחרונות. הקבוצות של ביל קווהר היו בנויות בעיקר על הגנה חזקה והתקפת ריצה. עד 2004, קווהר האמין כי כדי להצליח הקבוצה לא זקוקה לקוורטרבק ברמה גבוהה, אלא כזה שמספיק שלא יעשה טעויות קריטיות. אמונה זו הובילה אותו להופעות פלייאוף רבות, אך לא הביאה אף תואר עד עונתו הלפני אחרונה בקבוצה. מה שהבדיל בין העונה ההיא לאלה שקדמו לה היה, כמובן, בן רות'לסברגר.

        במשולש של הגנה, התקפת ריצה וקוורטרבק, שני המרכיבים הראשונים יכולים לתפקד בפלייאוף ללא השפעה משמעותית של השלישי רק בתנאי שההגנה לעולם לא מפשלת. אולם, אם ההגנה תהיה ביום גרוע וההתקפה תצטרך לרדוף אחרי היריבה במהלך המשחק, היא תזדקק לקוורטרבק שמסוגל להוביל את הקבוצה במצבי משבר. לקבוצה של קווהר כמעט תמיד הייתה הגנה חזקה, אך עד לפני הגעתו של ביג בן לא היה לו קוורטרבק שמסוגל לחפות על חולשות הגנה נקודתיות. דווקא הסופרבול האחרון יכול להמחיש את חשיבותה של הסוגיה הזו בפיטסבורג. עם הנפילה ההגנתית ברבע הרביעי, ידו של רות'לסברגר הייתה זאת שהצילה את המשחק עבור הסטילרס. עם הקוורטרבקים שקדמו לו, ניצחון במשחק מסוג כזה לא היה אפשרי.

        התפתחותו של רות'לסברגר הביאה לשינוי מבני בהתקפה של הסטילרס – מספר מערכי ריצה כבדים יורד בהדרגה, ולעומתו עולה מספרם של מערכים מרובי תופסים. אשתקד, ב-59% ממהלכי ההתקפה הסטילרס התייצבו עם שלושה תופסים ויותר (מקום עשירי בליגה), וב-14% מהסנאפים – עם ארבעה ויותר (מקום תשיעי). פתיחות כזו נובעת, בראש ובראשונה, מנוכחותו של קוורטרבק דומיננטי במערך.

        עם שינויים קוסמטיים בלבד, כדוגמת לורנס טימונס במקומו של לארי פוט בעמדת הליינבקר, אין שום סיבה שההגנה מספר אחת בליגה אשתקד תיחלש בצורה משמעותית, כלומר, קשה לי לראות אותה יורדת אל מחוץ לטופ שלוש. לעומת זאת, אף על פי נוכחותו של רות'לסברגר, בהתקפה המצב עדיין רחוק מלהיות אידיאלי. היה ברור, כי קו ההתקפה הווה עקב אכילס עבור הסטילרס עם 49 הפלות קוורטרבק ו-3.7 יארד לנשיאה (מקום 29 בשני התחומים). בצורה הזויה לגמרי, הבעיה זכתה להתעלמות כמעט מוחלטת, בזמן שכל שחקני הקו מן העונה שעברה צפויים לחזור ולפתוח גם העונה. אוהדי הקבוצה צריכים להתפלל שמאחורי קו כזה רות'לסברגר יצליח לשרוד עונה נוספת. עם זאת, חזרתו של רשאד מנדנהול לתוך הרוטציה של הרצים עשויה איכשהו לשפר את ממוצע העלוב של יארדים לנשיאה.

        התחזית: ההזנחה של בעיות קו ההתקפה תתנקם הפעם בסטילרס. הם יקחו את הבית עם 5:11, אך יפלו באחד משלבי הפלייאוף.

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        בולטימור רייבנס

        מאזן בעונה שעברה: 5:11

        המאמן: ג'ון הארבו

        צירופים בולטים: מט בירק (סנטר), ל. ג'. סמית' (טייט אנד)

        עזיבות בולטות: רקס ריאן (מתאם הגנה), בארט סקוט (ליינבקר), לורנצו ניל (פולבק), כריס מקאליסטר (מגן פינה)

        בחירות דראפט בולטות: מייקל אוהר (תאקל התקפי), פול קרוגר (קיצוני הגנתי)

        בדומה לסטילרס, הרייבנס בנויים, בראש ובראשונה, על הגנה דומיננטית, שסיימה את העונה שעברה במקום השני בליגה. אולם בניגוד לסטילרס, התקפת הקבוצה לא שמעה על כך שהגיעו שנות האלפיים. הרייבנס משחקים התקפת ריצה שמרנית, כשאשתקד 55% (האחוז הגבוה בליגה) מכל מהלכי התקפה היו מהלכי ריצה. משחק המסירה שלהם מתבסס כמעט באופן בלעדי על מהלכי פליי אקשן עם 26% (כנ"ל, האחוז הגבוה בליגה). תחברו את האחוזים ותראו שלכל שאר המהלכים נותרו רק 19%. במילים אחרות, אם עוצרים את משחק הריצה של בולטימור, אין לה מה להציע בהתקפה (תיזכרו בגמר ה-AFC אשתקד). מצלצל מוכר? נכון, גם התוצאות של בולטימור בעונה הקודמת היו זהות לתוצאות של קווהר לפני עידן רות'לסברגר, כלומר, עונה רגילה חזקה, הגעה לפלייאוף ונשירה בדרך.

        על מנת לאיים בצורה רצינית על תואר, לרייבנס אין מנוס מלפתוח את ההתקפה שלהם ולהפוך אותה למגוונת יותר. לאור הנעשה בפגרה, לא נראה שהם הפנימו את הלקח הזה. כדי שההתקפה של בולטימור תוכל להפתיע את היריבות שלה, היא תצטרך בעונה הקרובה להתחיל לעלות בתדירות גבוהה יותר הרכבים מרובי תופסים (34% בלבד אשתקד, מקום 31) וכן ליצור איום מסירה שאינו תלוי ריצה. לשם כך היא צריכה מוצאים לפועל איכותיים בעמדת התופס. אף על פי כן, הקבוצה לא ניסתה להביא במהלך הפגרה תופס ברמה גבוהה, ולא בחרה בדראפט אף לא תופס אחד. זה משאיר אותה עם דרק מייסון בן ה-35, עם מרק קלייטון הבינוני, עם צורת התקפה שמרנית ועם תקווה קלושה שפלאקו יהפוך כבר בעונה הקרובה לקוורטרבק ברמה של רות'לסברגר.

        למען האמת, אני אף בספק אם ההגנה של הרייבנס תוכל לשחזר את ביצועיה מהעונה שעברה. כמה דלק עוד נותר במיכל של ריי לואיס, עדיין הבורג המרכזי בהגנה של העורבים? עד כמה יהיה מורגש חסרונם של מתאם ההגנה רקס ריאן והליינבקר המצוין בארט סקוט, שברחו ביחד לניו יורק? האם כתוצאה מהסוגיות הללו תיפגע גם התפוקה של אד ריד? למרות העובדה שלבולטימור יש עומק לא רע בכלל בעמדות הליינבקר, השאלות המוזכרות לעיל לא יכולות שלא להטריד את מאמני הקבוצה ואת אוהדיה.

        התחזית: הירידה ביכולתו של ריי לואיס צריכה מתישהו להתחיל, ואני מהמר שזה יקרה העונה. עם זאת לוח משחקים הקל יאפשר לרייבנס עשרה ניצחונות וקצת פלייאוף.

        ריי לואיס שחקן בולטימור רייבנס (AP , Tom Strattman)
        הגיע זמן הדעיכה? ריי לואיס (צילום: AP)

        סינסינטי בנגאלס

        מאזן בעונה שעברה: 11:1:4

        מאמן: מרווין לואיס

        צירופים בולטים: טנק ג'ונסון (תאקל הגנתי), לברניוס קולס (תופס)

        עזיבות בולטות: טי. ג'. חושמנזאדה (תופס), סטייסי אנדרוס (תאקל התקפי)

        בחירות דראפט בולטות: אנדרה סמית' (תאקל התקפי), ריי מאולוגה (ליינבקר), מייקל ג'ונסון (קיצוני הגנתי), ברנרד סקוט (רץ אחורי)

        בדומה למקרה של דאלאס קאובויס, אין כל צורך לדון על מה שיקרה על המגרש גם אצל הבנגאלס. הקבוצה מנסה, לכאורה, לבנות את עצמה מחדש בחלק גדול מהעמדות, אולם הדרך שבו היא נוקטת נראת רחוקה מלהיות יעילה. סינסינטי מאופיינת בנטייתה, איך לומר, לאסוף שחקנים בעלי אופי בעייתי. בעונת 2006 היא קבעה שיא חסר תקדים, כאשר עשרה מהשחקנים שלה נעצרו בעקבות עבירות שונות. באותה תקופה הבדיחות בסגנון "שני שחקני הבנגאלס נכנסים לאוטו, מי נוהג? השוטר...", הפכו לפופולאריות מאוד ברחבי ארצות הברית. שלושה מתוך אותם השחקנים, בהם כריס הנרי הבלתי נלאה, עדיין משחקים בקבוצה. לצידם קיימים עוד כל מיני טיפוסים מוזרים אחרים, כדוגמת צ'אד מה-שמו-הנוכחי, אשר גילם המנטאלי מפגר בעשרות שנים מגילם הכרונולוגי.

        אם ציפיתם שעל מנת טיפה לטהר את האווירה, הבנגאלס יקפידו לגייס רק שחקנים ישרים, הגונים וחזקים מנטאלית - טעיתם טעות קשה. בפגרה הנוכחית הקבוצה החתימה תאקל הגנתי - טנק ג'ונסון, אשר בעברו הלא רחוק נעצר על כך שהחזיק בביתו לא פחות משישה כלי נשק, בהם שני רובי סער. נראה כי למרות הגודל שלו (1.93 מטר, 138 קילו), טנק אינו מרגיש מוגן ובטוח בעולם הזה.

        לאור הנסיבות המדוברות, הדראפט של סינסינטי היה גם הוא די משעשע. מתוך שמונה שחקנים שנבחרו על ידה בששת הסיבובים הראשונים, לארבעה יש בעיות אופי מדווחות, אם כי רק אחד מהם, הרץ ברנרד סקוט, ידע להסתבך עם החוק. בכל מה שקשור לשלושה האחרים, הליינבקר ריי מאולוגה נוטה להגזים בשתיית האלכוהול, הקיצוני ההגנתי מייקל ג'ונסון נוטה שלא להתאמץ יתר על המידה באימונים ובמשחקים, ואנדרה סמית' יצר במהלך הקומביין רושם של טיפש לא ממושמע (שילוב רע במיוחד עבור תאקל התקפי).

        מערכות יציבות כדוגמת הסטילרס, הפטריוטס או האיגלס, בהחלט יכולות להרשות לעצמן להחזיק שחקן בעייתי אחד או שניים. אני לא יודע מה הן היו עושות עם הייתה להם "מסה קריטית" של שבעה-שמונה כאלה, כמו במקרה של סינסינטי שדי רחוקה מלהיות מערכת יציבה. חדר ההלבשה שלה איננו מסוגל בעליל לעמוד בנוכחות בעייתית כה מאסיבית, על אחת כמה וכמה כשמדובר על קבוצה שמנסה לבנות את עצמה מחדש. מיותר לומר כי אין להתרכז רק בכישרון ולזלזל באישיותם של השחקנים. זלזול כזה יוצר ריקבון פנימי ומשפיע ישירות על היכולת בתוך המגרש, ללא שום תלות בכישרון שיש לקבוצה.

        התחזית: 4-5 מעצרים, בזמן שעל המגרש שחקני הבנגאלס מעשנים גראס בין מהלך למהלך. מה בנוגע לניצחונות? לא יותר מכמות המעצרים.

        אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)

        קליבלנד בראונס

        מאזן בעונה שעברה: 12:4

        מאמן: אריק מנג'יני

        צירופים בולטים: דייויד בוונס (ליינבקר), רוד הוד (מגן פינה)

        עזיבות בולטות: קלן ווינסלו הבן (טייט אנד), ג'ו ג'רווישוס (תופס), שון ג'ונס (סייפטי)

        בחירות דראפט בולטות: אלכס מאק (סנטר), בריאן ריביסקי (תופס), דויד ווקון (ליינבקר)

        בדומה לבנגאלס, גם הבראונס מתחילים לבנות מחדש. אולם בניגוד לסינסינטי, הם מנסים לעשות זאת נכון. הפגרה האחרונה הפכה עבור קליבלנד לסוג של מכירת חיסול. היא נפרדה מלא פחות מ-22 שחקנים. לצד זה היא ביצעה דראפט איכותי, שכלל טריידים מרובים כלפי מטה, המאפשרים צבירה של כמות גדולה יותר של כישרונות צעירים. זו בהחלט דרך לבנות קבוצה חדשה, השאלה היא מה תהיה רמת האיכות של הכישרון ומתי אפשר יהיה להפיק ממנו תוצרת כלשהי. התשובה היא שבוודאי לא בעונה הקרובה.

        לבראונס יש סימני שאלה גדולים בכל עמדה על המגרש, בין אם מדובר בהתקפה או בהגנה. האם בריידי קווין שווה משהו? מי יהיה הרץ האחורי, היות שנראה כי ג'מאל לואיס כבר לא מסוגל להיות כזה? מה קורה בצד ימין של קו ההתקפה, אשר נראה מזעזע לעומת הצד השמאלי המעולה עם ת'ומאס, שטיינבך והסנטר הרוקי אלכס מאק? איזו עונה ייתן הפעם בריילון "ידי האבן" אדוארדס? מה תעשה הגנה שהתמקמה בעונה הקודמת במקום ה-26 ולא עשתה שום רכישה משמעותית בפגרה, למעט שחקני הרוקי שבדרך כלל מתקשים לספק תפוקה משמעותית כבר בעונתם הראשונה? גם אם חלק מהשאלות הללו יקבלו תשובות חיוביות, הבראונס עדיין יתקלו בקשיים מאוד גדולים, כשגם לוח המשחקים הקשה לא מבשר להם טובות.

        ואיפה נכנס המאמן החדש אריק מנג'יני בכל הבלגן הזה? לאורך הקריירה הקצרה שלו בתור מאמן ראשי, הספקנו לראות עד כה כי הצלחתו בקבוצה שנבנתה לפניו הייתה יחסית מוגבלת, על אף המאזן החיובי בשתיים מתוך שלוש העונות בהן היה בג'טס. הסיטואציה בקליבלנד הינה אחרת לחלוטין, ועקב הלחץ הפחות רציני מאשר בניו יורק, ובעיקר בשל העובדה שהבראונס מתחילים לגמרי מאפס, מנג'יני אמור לזכות ביחס סבלני הרבה יותר. מצד שני, בגלל אותן סיבות זוהי התקופה המכריעה בקריירת האימון שלו, אשר על פיה ייבחן המשכה.

        התחזית: למנג'יני יש נטייה מוזרה לקרוא לבניו על שמם של דמויות דגולות שאיתן זכה לעבוד (למשל "ג'ייק הריסון" על שמו של רודני הריסון או "לוק וויליאם" על שמו של ביל בליצ'יק). אני בספק שבמהלך העונה הקרובה "בריילון קווין" מנג'יני יהיה בתכנון. חמישה ניצחונות לכל היותר.

        אריק מנג'יני מאמן קליבלנד בראונס (AP)
        אריק, אריק, אני נהיה כבר מעורעריק. מנג'יני (צילום: AP)