פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        פוליטיקלי אינקורקט: תפוקת המעבר

        האם העובדה שג'ון סמולץ חזר להגיש ב-NL גרמה להשפעה מיידית על המשחק המצוין שלו בסן דייגו? משה ברקוביץ' מנתח

        ההצלחה של ג'ון סמולץ במשחק הבכורה שלו בסט. לואיס (חמישה אינינגים ותשעה סטרייקאאוטים בניצחון 2:5 על סן דייגו), מעלה מחדש את השאלה החבוטה, האם יש למגישים סיכוי גדול יותר להצליח ב-NL. מחקרים רבים כבר נעשו על מעבר של מגישים בין הליגות, והשורה התחתונה היא שהוא משנה את ה-ERA ב-0.5-0.8 ריצות, לרעת ה-AL כמובן. ואולם, השלכת ההצלחה של סמולץ על החזרה ל-NL היא בגדר טיעון לא רציני, משום שאין הבדל של שמונה ריצות ב-ERA בין הליגות. יש הבדל, אפילו משמעותי, אבל פיצ'ר טוב שעובר יישאר פיצ'ר טוב, רק עם מספרים טיפה פחות טובים.

        קודם כל, סמולצי הוא אליל - הופעה של 9-קייז זה יופי (ואין לי מושג למה הוציאו אותו עם 75 הגשות), אבל צריך לזכור שזה קרה נגד אחת מההתקפות החלשות בליגה. בואו נראה את סמולצי מצליח נגד קבוצות קצת יותר טובות ואז נתחיל לחגוג. בהנחה שהוא יצליח לתת הופעות איכותיות, זה רק יראה שלפעמים שחקן צריך ללכת עם הלב שלו ולעשות מה שהוא חושב בלי להתייחס לכל זייני המוח שרק רוצים שהוא יפרוש. אני חושב שבוסטון פשוט לא התאימה לסמולץ בגלל הלחץ הגדול, בגלל הצעירים שנשפו בעורפו (המקום ברוטציה לא היה מובטח) ובגלל המחויבות לנצח בכל פתיחה. וכן - להתמודד מול ההתקפות של ה-AL מזרח זה גם יותר קשה. בסיטואציה אחרת, סמולצי, שהוא בחור חזק מנטאלית ולא איזה קלוזר מגעיל או ראש דפוק כמו בראד לידג', היה יכול להצליח גם שם.

        לגבי השוני בין הליגות: זה לא סוד שה-NL היא ליגה התקפית חלשה יותר מה-AL. עניין ה-DH גורם למנג'רים לבנות את הקבוצה בצורה שונה. ה-AL היא ליגה של פאוור, ונדיר מאוד לראות קבוצות משחקות שם סמול בול. ב-NL הספסל עמוס בכל מיני פילדרים מסריחים כאלה שיכולים לעשות פינץ' היט עבור הפיצ'ר. אני לא חושב שהחובטים ב-NL פרודוקטיביים פחות ככלל, אלא שעניין ה-DH מעוות את הסטטיסטיקות קצת. אם בודקים מיהם החובטים המובילים בליגה, הטופ 5 הם מה-NL: פוחולס, אטלי, ריאן בראון, פילדר והנלי רמירז. מארק טשיירה, שמוביל במירוץ ל-MVP באמריקן ליג, מדורג רק 6 בסך הכל. מתוך הטופ 10 יש ארבעה חובטים מה-AL (טשיירה, מורנו, בריאן רוברטס ומאוור) ושישה מה-NL. בטופ 20-21 החלוקה דומה.

        אם נחזור לרגע לעניין הפיצ'רים, אפשר לבדוק את ג'וש בקט, שלפעמים נראה כמו מועמד לסיי יאנג ולפעמים, כמו הלילה, נראה כמו קופסת צדקה שמחלקת הומרים. בקט הגיש חמש שנים ב-NL וארבע שנים ב-AL, אם לא סופרים את השנה. ב-NL ה-ERA שלו עמד על 3.46, הוא הרשה 266 ריצות, 55 הומראנס וה-WHIP (חבטות והולכות לאינינג אחד) עמד על 1.235. ב-AL ה-ERA עומד על 4.11, הוא הרשה 314 ריצות, 77 הומראנס ו-WHIP של 1.226.

        כשבודקים כל מיני שחקנים בהיכל התהילה שעשו את המעבר, גם המספרים של רנדי ג'ונסון ורוג'ר קלמנס עשו שיפט רציני יחסית בדילוג בין הליגות, הבדל של כמעט ריצה שלמה ב-ERA. זכורות במיוחד העונות המדהימות שקלמנס נתן ביוסטון לעומת העונות האחרונות ביאנקיז (סטרואידים הם לא הסבר טוב, הוא לקח בשני המקומות), והעונות הגרועות יחסית של רנדי ג'ונסון בניו יורק (גם בתקופה שלו בסיאטל ב-AL המספרים שלו היו פחות טובים בריצה וחצי מאלה שהוא נתן באריזונה ב-NL). יש, אגב, גם מקרים חריגים כמו זה של יוהאן סנטנה, שעבר מה-AL למטס ב-NL, מה שלא ממש עזר לו, אבל אלה המטס. אם סיי יאנג או סנדי קופאקס היו מגיעים לשם, גם הם היו הופכים לאול-עיוור פרז.