לרוב האנשים בארגנטינה האסוציאציה הראשונה שעולה בראש כשהם שומעים את שמה של צ'אקריטה ג'וניורס קשורה בעיקר לאלימות אוהדיה. ברבות השנים, מאז קום הקבוצה מהפרובינציה בבואנוס איירס, קנה לו קהלה שם של חוליגנים, שקטטות רחוב והתפרעויות הם לחם חוקו. הקהל הצבעוני והדוחף של צ'אקריטה תמך גם ברגעיו הקשים של המועדון, אולם היה גם זה שעמד לו לרועץ לעתים.
לפיכך, הידיעה על דחייתה של הליגה הייתה קשה מנשוא לאוהדי צ'אקריטה, שמחוברים בעבותות לקבוצה. זה חמש שנים שהם חיכו לרגע שאהודת ליבם תחדש את הופעותיה בליגה הראשונה. ביום שבת הם זכו לראות את זה סוף-סוף קורה (הפסד ביתי 2:1 לטיגרה). לאחר שעננת השבתת הליגה שריחפה כצל כבד התפוגגה עם העברת הכספים מהמדינה לידי ההתאחדות נרגעו האוהדים ונשמו לרווחה. כעת, לאחר דרך החתחתים שעברו ביחד, הם יוכלו לראות אותה שוב מכדררת בליגה הראשונה.
המועדון, השוכן בתווך בין השכונות ויז'ה קרספו וצ'אקריטה, על שמה הוא קרוי בין היתר, שהה מספר לא מועט של שנים בליגה הבכירה, אבל הוא לא הצליח להחזיק מעמד שם לאורך תקופה ארוכה וזה זמן רב שידע עליות וירידות. כעת, מקווים קברניטי המועדון שיצליחו לתקוע יתד לאורך תקופה בליגה הראשונה, כשגם הפתעה, כלומר ריצה במירוץ האליפות ואולי אף זכייה בו, נלקחת בחשבון.
"צ'אקריטה רוצה לשחזר את המקרה של טיגרה", אמרו בקבוצה, והתכוונו לזינוק המטאורי של טיגרה בטורנירים האחרונים, כאשר באפרטורה 2008 הייתה הקבוצה קרובה לזכות גם באליפות. "אלא שזה דורש אורך רוח וזמן, זהו תהליך שלא יושג בזמן קצר אלא בטווח הרחוק". האירוני בענין הוא שצ'אקריטה עצמה תשחק במחזור הראשון של הליגה נגד הקבוצה אותה היא מתיימרת לחקות - טיגרה. בינתיים זה נגמר בהפסד למודל.
אנטישמיות, Barra bravas ואוהד הרוג
כאמור, אוהדי הקבוצה הם חלק בלתי נפרד ממנה, לטוב ולרע. באחד מאתרי האוהדים של הכדורגל הארגנטינאי ניתן למצוא רשימה חלקית ו'מפוארת' של הקרבות המפורסמים ביותר של אוהדי הקבוצה. כמובן שחלק גדול מהם, הקשים והאלימים יותר, לא מתועדים שם. עיקר הזעם של אוהדי צ'אקריטה מופנה כלפי שני מחנות בעיקר, אטלנטה ובוקה ג'וניורס.
שכונת צ'אקריטה ממוקמת בסמוך לאטלנטה, שם יושבת קבוצת כדורגל המבוססת ברובה על יהודים רבים. גם עם קהל בוקה, כאמור, היריבות גדולה. השיא בין המחנות של צ'אקריטה ובוקה הגיע לפני מספר שנים כאשר מחנה האוהדים של בוקה ערך מארב מתוכנן, ממש כמו במבצע צבאי, והיכה באוהדי צ'אקריטה, כשבסיומה של אותה מערכה נהרג אחד מאוהדי צ'אקריטה. כך שאל תתפלאו אם המפגשים בין שתי הקבוצות יהיו רווים באלימות.
ההתפרעויות של האוהדים עלו לקבוצה ביוקר רב, כאשר ב-1984 לדוגמה, לאחר שצ'אקריטה עלתה לליגה הראשונה, היא הושעתה לחודש ימים על ידי ההתאחדות לכדורגל עקב אלימות הקהל ואיבדה נקודות יקרות שעלו לה לבסוף בחזרה לליגה השנייה והתבוססות בה. לפני כעשור, בתקופה של אנטישמיות גואה בארגנטינה, אוהדיה הקיצוניים של הקבוצה נסחפו עם הגל וחיללו בית קברות יהודי, אבל בלי קשר לשנאה שלהם לאטלנטה.
בארגנטינה וברחבי דרום אמריקה מכונות קבוצות האוהדים האלימות של הקבוצות Barra bravas. אותם אוהדים מטילים חיתם על אוהדי קבוצות אחרות וגם על קברניטי הקבוצה עצמה, שכדי לא להסתבך עימם מספקים להם הרבה ממבוקשם. ה-Barra bravas של צ'אקריטה מסוכנים במיוחד והם עדיין שולטים ביציעים, אלא שברבות השנים, הולך ופוחת כוחם. מאז 2008 בונים בצ'אקריטה אצטדיון חדש לקבוצה, שיהיה מוכן רק ב-2010 ועד אז היא משחקת באצטדיון חלופי. המעבר בין אצטדיונים ולאחד חדיש יותר מוציא לאותן קבוצות ששלטו ביציעי אותו אצטדיון הישן קצת מהעוקץ, כך שעם הזמן ההשפעה ההרסנית שלהן הולכת ודועכת.
הרוסי, הקברנים והאנרכיסטים
גם הלידה של הקבוצה הקטנה לא הייתה קלה, כאשר ב-13 במאי 1906 היא נוסדה, אבל רק לאחר 11 ימים של דיונים הוכרז עליה באופן רשמי, כשרק אז הושבעו אמונים ראשי הקבוצה למועדון. צ'אקריטה הוקמה על ידי קבוצה של סוציאליסטים ואנרכיסטים, ולפיכך גורסת השמועה הראשונה והמבוססת יותר שמכאן מגיעים צבעי המועדון - אדום שחור - צבעים של קבוצות אנרכיסטיות בדרך כלל. אלא שקיימת גם גרסה שנייה, מחתרתית ואפלה יותר, שטוענת כי צבעי המועדון קשורים לדמם של אנשים הקשורים לקבוצה (אדום) ולקינה עליהם (שחור). ייתכן מאוד שכתוצאה מתחושת האנרכיזם ששלטה במועדון בתחילת דרכו וברוב ימיו שכפלו אוהדי הקבוצה את התחושה והוזנו על ידיה.
אבל המאבק על השם של הקבוצה לא נסתיים עם הכרזתה, ורק ב-1919, לאחר 13 שנים של ויכוחים, התייעצויות ודיונים ואחרי שהוחלף, דבקו בקבוצה בשם צ'אקריטה, השם הראשון שהיא קיבלה. חמש שנים לאחר מכן שיחקה הקבוצה בליגה החובבנית והייתה אחת מהקבוצות היותר מרכזיות. ב-1931 הייתה צ'אקריטה מהראשונות שייסדו את הליגה המקצוענית בארגנטינה. תור הזהב של המועדון הגיע בשלהי שנות ה-60', כשבשנה האחרונה של העשור, הצליחו אנחל מרקוס, חואן קרלוס פונטוררו, אנחל ברגאס ואחרים להביא לקבוצה את תואר האליפות היחיד שלה.
גם הכינוי של הקבוצה לא ממש מעודד וקשור לתכנים אפלים, כאשר הם נקראים 'הקברנים'. הכינוי הודבק למועדון לאור העובדה שהאצטדיון הראשון בו שיחקה הקבוצה שוכן בקרבת מקום לבית העלמין בשכונת צ'אקריטה. בבית הקברות, מהיותר מפורסמים בבואנוס איירס ובארגנטינה, אפשר למצוא את קברו ועצמותיו של הנשיא המוכר ביותר בתולדות האומה, חואן פרון.
צ'אקריטה תשחק לפחות שני טורנירים בליגה, ואז, עם סיומו של טורניר הקלאוסורה, יחושב הממוצע שייקבע האם היא תישאר בליגה או תרד, כך שהיא בעצם מתחילה את הטורניר עם שולחן נקי. מי שיהיה אמון בתקופה הקרובה לנסות ולהשאירה בליגה ולהביא אותה מה שיותר מהר לחוף מבטחים הוא ריקרדו סילנסקי. סילינסקי מכונה 'רוסי', כינוי שדבק בו בטעות. בשלהי המאה ה-19 ותחילת ה-20 הגיעו יהודים רבים ממזרח אירופה לארגנטינה במטרה להתיישב ולשגשג. המקומיים הוותיקים כינו את אותם יהודים 'רוסים' לאור ארץ המוצא ממנה הגיעו, גם אם חלק מהם לא ממש הגיע מרוסיה. סילינסקי אינו יהודי, אבל בגלל ששמו או יותר נכון הסיומת שלו מתאים לשם משפחה של יהודי מרוסיה, הודבק לו אותו הכינוי - 'רוסי' - כפי שהוצמד ליהודים.
סילינסקי, כאמור, אינו יהודי, אבל מי שכן כזה הוא השוער ניקולס טאובר, הזכור בעיקר לאוהדי מכבי נתניה. טאובר הובא לישראל בקיץ 2003 על ידי גילי לנדאו, אבל אחרי עונה אחת לא מוצלחת הוא עזב. בקבוצה גם ניתן למצוא את הבלם ששיחק במכבי חיפה דייגו קרוסה, שהצטרף הקיץ למועדון ובכך חבר לאחיו המשחק בו, פרננדו. עם שאר שחקני הרכש בקבוצה מקווים כי 40 שנים לאחר שזכתה באליפות היחידה שלה וחמש שנים לאחר ההופעה האחרונה שלה בליגה הראשונה, נדנדת הליגות תיפסק. האוהדים כבר פחות קיצוניים, המגרשים כבר הרבה יותר מודרניים, השחקנים יותר מנוסים ולמרות ההפסד לטיגרה הגיע הזמן שגם צ'אקריטה תצטרך להיכנס לתהליך התבגרות.
אל תפספס
