כמה אתה אוהב את ליגת העל?

בימים קשים אלה הייתי מעדיף להיות:
1. עובד זבל בעזה
2. כורה פחם בג'באליה
3. מאמן מכבי נתניה

רק אבי לוזון ואני מבינים:
1. למה קשטן מאמן
2. למה יש 16 קבוצות
3. את שיטת הניקוד

מה לדעתך יארך זמן קצר יותר:
1. יוסאין בולט עובר 200 מטר
2. יוסאין בולט עובר 100 מטר
3. הקדנציה של ראובן עובד בסכנין

כנראה שהכל אפשרי בעולם:
1. אם בית"ר מצאה קונה
2. אם רמי גרשון חתם בסטנדרד ליאז'
3. אם ארבייטמן נמצא בכושר טוב

מסכן, הוא עדיין לא קולט לאן הוא הגיע:
1. יובל אבידור
2. מיטש גולדהאר
3. גיא עזורי

מהמסע של הישראליות באירופה למדתי:
1. שאנחנו לא גרועים כמו שחשבנו
2. שיש חליפות במידה של משה דמאיו
3. שכשיוצאים לבלות, כדאי להיצמד לשכטר

מחליפה תלבושות בקצב מהיר מדי
1. שירז טל
2. ליידי גאגא
3. מיכאל זנדברג

הכי קר בקיץ:
1. אבטיח צונן ליד המזגן
2. היחס של הפועל לאנטבי
3. דניאל יאמר

לא ייאמן מה אנשים עושים עם הכסף שלהם
1. משלמים 300 אלף דולר לזאב חיימוביץ'
2. משלמים 250 אלף דולר עבור דוד רביבו
3. קונים מנוי

קרע לי את הלב לראות הקיץ:
1. את הכנרת מתייבשת
2. את הזיעה של שחקני אקטובה
3. את נמני מנמיך ציפיות

היה ברור שהקאמבק שלו ייגמר רע:
1. ביבי נתניהו לשלטון
2. מייקל ג'קסון לבמה
3. לירן שטראובר למכבי

אני מאמין לו כשהוא אומר:
1. אגייאר: "מקווה לבנות את בית המקדש"
2. פליקס: "אני לא מסובך בעולם התחתון"
3. לוזון: "ליגת העל היא השישית בטיבה ביבשת"

במידה מסוימת אתה מזכיר את אבי נמני: לא ברור איך, אבל שרדת את הכל. איכשהו, מצבך עדיין יציב. אחרי כל השנים שלך בכדורגל, אחרי כל הסיוטים והכישלונות ועוגמות הנפש, למדת להיגמל מליגת העל ולבוז לה, ואתה יודע היטב למה: לוזון עושה לך בחילה, קשטן גורם לך חלחלה, ונדרש לך רק מבט חטוף על פרצופו של אשר אלון כדי להזכיר לך איך משנה לשנה הליגה מעניינת אותך פחות ופחות. למען השם, אפילו תקצירים של דקה וחצי כבר אין לך סבלנות לראות. אז כל עוד אתה בחוץ, אל תשאל שאלות. תיהנה מהרגע, ותתמקד בפרמיירליג.

יש לך יחסי אהבה-שנאה עם הליגה, אבל אל לך להיכנס לאופוריה: זה המצב המסוכן ביותר שיש. מצד אחד אתה מתקשה להאמין שאדם עילג כמו יובל נעים מאמן בליגת העל, אך מבחינתך קובי חסן הוא עדיין כישרון עולה ומבטיח; אתה זוכר שלמאמן של הפועל חיפה קוראים דורה, אבל עדיין בטוח שמדובר ברוני; אתה אוהב בעיקר כדורגל אירופאי, אבל בטוח שהליגה הבלגית היא מרתקת ומותחת; ומצאת את מותו של דניאל חראקה מאספניול כטרגדיה קורעת לב, אך יותר מכל התעניינת בתגובתו של בן סהר לעניין. הישמר לך ידידנו, אתה עדיין עמוק בפנים.

אוהד יקר, תנחומינו. אומנם לא היית צריך את המבחן הזה כדי לדעת שליגת העל היא מרכז חייך (את זה כבר ודאי הבנת כשצפית במשחקי האימון של זאביק חיימוביץ' בטרק גרוזני), ובכל זאת, להלן כמה אזהרות והבהרות: איתי שכטר הוא לא באמת תותח, המכתש הוא לא באמת איצטדיון, ז'ורז'ה טשיירה הוא לא באמת בלם, לאריסה לא באמת אימפריה, ומה שאתה רואה זה לא באמת כדורגל. האהבה עיוורה את עיניך, וגם שיחה ארוכה עם שניידר ויאמר לא תגרום לך להבין איך ה"כדורגל" שלנו נראה מבחוץ, בעיניים אובייקטיביות. אבל בינינו, מה זה משנה? ברגעים אלה לבך מלא פרפורים, חיוך מאוזן לאוזן מכסה את פניך, חולצת המזל כבר מגוהצת על השידה, ומחר תתעורר לעוד בוקר נהדר: ליגת העל חוזרת, ואין מאושר ממך. כל עוד אתה לא מעל גיל 11, זה באמת בסדר.