שנו סגנון

אם נתעלם לרגע ממדד אבי לוזות לאיכות, ונצמד לשכל הישר עולה השאלה מהי בעצם הצלחה יחסית באירופה. מכבי חיפה הגיעה לרבע גמר גביע המחזיקות, הפועל ת"א לרבע גמר גביע אופ"א אחרי שדילגה מעל צ'לסי, פארמה ולוקומוטיב מוסקבה ונעצרה רק מול גרנדה מילאן. מכבי חיפה ומכבי ת"א העפילו לשלב הבתים בליגת האלופות ובסה"כ נרשמו לא מעט הופעות הרואיות במפעלים השונים של קבוצות ישראליות (החל בניצחונה של הפועל פ"ת על פיינורד, דרך הפועל חיפה שהכניעה את אייאקס, מכבי חיפה שניצחה את נערי מנצ'סטר יונייטד ועוד). אם בעבר היה מדובר בהבלחות, הרי שהיום נראה כי הפועל ת"א ומכבי חיפה מצאו את הנוסחה הנכונה להצלחה באירופה לצד הצלחה בליגה והפכו את המפעלים האירופאים לחלק אינטגרלי מהעונה שלהן. נכון שביחס לליגה השישית בטיבה ביבשת אנחנו לא מספקים את הסחורה ונותנים לקבוצות מליגות נחותות כמו פורטוגל וטורקיה לקטוף תארים על חשבוננו, אבל ההצלחה היחסית באירופה תואמת את המציאות שמחוץ לראשו של יו"ר ההתאחדות.

המנטאליות היא לא עניין גנטי, ובטח שלא עניין שלא ניתן לשנותו. אופי חלש והרגלים רעים הם מנת חלקם של מי שמחזיק בהם ולא של הגזע השמי כולו. בשנים האחרונות ניתן לראות יותר ויותר שחקנים ישראלים חזקים מנטלית, בראשם יוסי בניון, שהתחיל את דרכו כבכיין הלאומי שלא הסתדר ללא המפרום של אמא בהולנד ולא הסכים להתחלף כשמאמנו דרש ממנו. כיום בניון הוא השחקן הכי חיובי בישראל, ובין הנוחים בליברפול. הוא מבין את מקומו, עובד קשה שלא מצפה להיות כוכב ובטח שלא מתלונן. גם טל בן חיים, בן סהר וגיא אסולין מראים שלא כל מי שצומח בישראל הוא ראובן עובד. אם פעם גם במהלך העונה לא היה נדיר לראות את מיטב שחקנינו מתחמקים מאימונים, הרי שרק לפני מספר שבועות כשבית"ר לא יכלה להתאמן יכולתם לראות את קובי מויאל מתאמן בפארק במעלה אדומים ואת עידן ורד עושה את אותו הדבר בפארק הלאומי.

כמו בעניין המנטליות, גם כאן המיתוס הוא תוצאה של חוסר מקצוענות מהעבר. כיום, כשילדים בבית הספר לכדורגל כבר לוקחים מאמן כושר אישי, השחקנים מגיעים לקבוצות הבוגרות מוכנים גופנית וחסונים יותר. אם פעם עיטרו את הליגה שלנו שחקנים צנומים כמו נצח מסובי, יהודה עמר ויניב עופרי, כיום אפשר לראות את הקוביות בבטן של יניב קטן דרך החולצה. נכון שמבחינה גנטית מרביתנו לא מזכירים את הענקים מצפון אירופה, אבל יהדות השרירים היא כבר לא מנת חלקו של מקס נורדאו בלבד.

אמנם המיתוג של הכדורגל הישראלי כמשהו עילאי הוא הזוי מלכתחילה, אבל בסופו של יום זו עדיין הליגה העליונה שלנו, ועדיין נושא השיחה העיקרי של מאות אלפי אנשים ליד הקולר במשרד, בשמירה במוצב, בהפסקה בין השיעורים או בבית הקפה השכונתי. הרמה אף פעם לא תהיה כמו באנגליה, אבל תחושת השייכות, זיכרונות הילדות מהיציע או הניסיון להבין את מהלך המשחק בין בליל ההבלים של שדרי שירים ושערים והלחץ שמלווה את מהדורת החדשות למקרה שנפל גול במהלכה, בשעתיים המותחות ביותר של סוף השבוע שלך, מחפות על כך. השנה, כשגם צפויים מאבקים אמיתיים על הכתר ועל ההישרדות, שיחות הברזייה אמורות להתארך עוד יותר.

הבילויים, הבחורות והלילות הארוכים הפכו את הכדורגלן הישראלי לכוכב מדורי הרכילות, אלא שבהתחשב בעובדה שהעבודה שלהם מסתכמת בשעתיים ביום שש פעמים בשבוע, קצת קשה להאשים אותם במילוי הזמן הפנוי שנותר להם. נכון, אורח החיים של מרבית כדורגלנינו רחוק מלהיות נכון, אבל זה לא שבאנגליה או בספרד הם מסיימים את היום והולכים לשתות שוקו חם לפני שנכנסים למיטה ב-22:00. להגנתם של השחקנים הישראלים יאמר שעל אף התדמית, רובם המוחלט לא יוצא בלילה שלפני משחק או אימון בוקר, וכשאתה צעיר, מחוזר ומרוויח המון, זה רק טבעי שתתהולל קצת.

מה שהיה נכון פעם, כשאבי נמני פתח את רגליו בחומה או כשרפי כהן החליט לצאת לגלישה אומנותית עם הרגליים קדימה ברחבה, איבד מהרלוונטיות שלו. נבחרת ישראל הפכה לשם נרדף לכזו שקשה לנצח, ובטח כזו שחוזרת מפיגור. לתלות את זה בתחת של אברם בחמסה של קשטן או בעורף של אבי יחיאל זו טעות.

מנטליות הצבר הקשוח שלא נכנע גם במצבים קשים חלחלה באיחור של 60 שנה גם לכדורגל הישראלי. מספיק להיזכר במכבי חיפה שחזרה מפיגור של 3:0 רק לפני שבועיים או את החגיגות של הפועל ת"א על השבדים (ושל חלקם על השבדיות) אחרי שאלה כבר הובילו, כדי להבין שהמיתוס הזה עבר לכדורסל.

זה אולי נכון, אבל כבר תקופה ארוכה שמדובר בתופעה כלל עולמית. באליפות אירופה האחרונה רק שער אחד בכל בטורניר נכבש מבעיטה חופשית ישירה אל השער, ורק 25% מהשערים שנכבשו היו תוצאה של כדור חופשי. גם בליגת האלופות בשנים האחרונות הנתונים דומים. מאמן נבחרת סקוטנלד לשעבר והדירקטור הטכני של אופ"א בהווה, אנדי רוקסבורג, הסביר את הנתונים העלובים בכך ש"ההגנות השתפרו ויודעות לעמוד נכון במצבים חופשיים, מה גם שהן עושות הכל כדי לא לעשות עבירות באזורים מסוכנים. אולי גם הבועטים המומחים של הדור הנוכחי עדיין לא הבשילו. מה שבטוח, שעם כל הריגול כיום, אף קבוצה כבר לא יכולה להפתיע עם בעיטה חופשית מתוחכמת יותר מפעמים ספורות". אז אם באופ"א כבר דנים בבעיה, אנחנו יכולים בינתיים לוותר לעצמנו על הסעיף.