גולדהאר יתבלבל
אחרי הפסד 2:0 להפועל פתח תקוה, מיטש גולדהאר סוף סוף יפתח את הפה. "דברים כאלה קורים בספורט", הוא יגיד באצילות לגדוד כתבים שיאיים לדקור אותו עם עט או לחסלו דרך רשמקול. "ובכלל, היו חסרים לנו איידסון וההוא, הרכז עם השם הארוך. ולאמפה. לאמפה גם לא שיחק". גדוד הכתבים יביט בו בשקט. רק קולות הקלטת יישמעו מבעד להיסוס של גולדהאר. האוליגרך יסמיק. "זה מכבי תל אביב פה, כן?"
עטר יתנדב
בניסיון נוסף לקנות חזרה את אמון וחיבת הציבור ולהצדיק מוסרית את זימונו לנבחרת ישראל, אלירן עטר יתחיל להתנדב במוסד לקשישים. התקשורת תצא מגדרה; "חלוץ העתיד מכבד את העבר", יכתבו בדף השער של אחד העיתונים. בכתבת האמצע שני עמודים, 1,500 מילה, שתי תמונות ישאל המראיין את עטר לסיבות שהביאו אותו להתחיל ביוזמה היפה, הראויה הזאת, שאולי הגיע הזמן שכולנו נתחיל. "אה", יגיד עטר, "זה דווקא די פשוט. בני יהודה, הם משלמים לי בצ'קים", יסביר, "ופה, פה זה בשביל הכסף-כיס".
משפטים שפרשנים לא יגידו, טייק#1:
- "מהלך ענק של מנטשאווילי, יורם. ענק".
- "הוא לא קצת מזכיר לך עובד זר?"
- "יורם, אני מתפלא עליך. זה גזעני להגיד ככה". (אייל ברקוביץ' ויורם ארבל, הפועל תל אביב נגד הפועל חיפה)
רפאלוב יתבגר
הלוח האלקטרוני בקרית אליעזר יראה את הספרות 0 לצד 0, ואת הדקה ה-62. אלישע לוי ירים זוג עיניים מהוססות לשמים ירגיש כאילו אולי משם תבוא התשובה. כשיוריד אותן, יסמן לו גיורגי דראסיליה לספסל. לוי יקרא למוחמד גדיר. הוא ילחש לו משהו באוזן, והקשר הנלהב יעלה לכר הדשא. את הדרך ההפוכה יעשה ליאור רפאלוב, שיתנדב לצאת, יחליק כיף עם המחליף החדש ועם מאמנו הישן. הוא יחייך עם ירידתו לספסל לא לחדר ההלבשה, לא למקלחות. בראיון אחרי המשחק ישאלו אותו מה דעתו על החילוף. "זה היה חילוף מצוין של אלישע", הוא יגיד בבגרות.
עורכי העיתונים יהיו חדשניים מתמיד
מכבי אחי נצרת תובס 4:1 להפועל תל אביב ותרד למקום האחרון בטבלה כשעמודת המחזורים מקריאה שמונה. עורכי העיתונים היומיים יבינו את המצב. "משהו לא טוב עובר עליך, אחי", הם יכתבו בכותרת. מספר מחזורים לאחר מכן, כשהעולה החדשה תחבר שלושה ניצחונות אחד אחר השני, העורכים יחפשו לחדש, לעניין, להפתיע, לשנות להשתנות בדיוק כמו הקבוצה אותה הם מסקרים. "הכל טוב, אחי", הם יכתבו.
משפטים שפרשנים לא יגידו, טייק#2:
"זה לאו דווקא מהלך מהרמות הגבוהות ביותר". (איציק זוהר, הפועל רעננה נגד מכבי נתניה)
יימצא פיתרון לבעיית השופטים
לאבי לוזון יישבר מהטענות החוזרות ונשנות נגד השופטים שלו, והוא יחליט לעשות מעשה. הליגה תרתח, אבל חודש וחצי בלבד אחרי שמר כדורגל יחליט למנות שופטים מזרחיים בלבד לשפוט בליגת העל, אנשים יתחילו להבין את הרעיון המהפכני. אחרי הפסד נוסף, יגידו בהפועל באר שבע שזה לא ייתכן, איך שהשופטים לקחו מהם שלוש נקודות. השופטים, מצידם, ימהרו להגיד שמה שבאמת לא ייתכן זה הקיפוח העדתי הזה, שעדיין, אחרי כל כך הרבה שנים, שולט במדינה. אנשי באר שבע ישקטו בסולידריות.
החוק הביומטרי יעבור (באמת!)
כדי לנסות ולפשר את הפילוג בעם ומאות האנשים שייצאו שוב לסינמטק כדי להפגין, תחליט הממשלה להעביר את החוק הביומטרי בקריאה ראשונה, אך תמקד אותו בשלב ראשוני רק בשחקני כדורגל. חבר הכנסת מאיר שטרית יסביר כי לא מדובר באקט מייצג או מחייב, ואבי לוזון יוסיף: "תפסיקו לבקר כבר כל החלטה. אתם יודעים מי זה משה בלביליה, ואיפה הוא משחק? מה לגבי בן בנימין? דור דוידי? תבינו", יגיד מר לוזון, "זה לא שאנחנו בעד החוק הביומטרי, חס וחלילה. פשוט אין לנו מושג מי אלה האנשים האלה, וקצת נהיה לנו לא נעים לבקש מהם תעודה מזהה בכל פעם שהם באים להוציא חוץ".
משפטים שפרשנים לא יגידו, טייק#3:
"תסלח לי, יורם, אבל זה חילוף איום ונורא של יצחק שום" (שלמה שרף, בית"ר ירושלים נגד מכבי פתח תקוה)
בית"ר ירושלים: הסרט
אסי דיין ישתקם באורח פלא ויחליט לעשות סרט על בית"ר ירושלים וגומא אגיאר. "מה כל כך מעניין בקבוצה הזאת, בעצם?" ישאלו אותו העיתונאים. "הקונפליקט ההוא, שבין הקבוצה של המדינה והקבוצה של הקומץ? המיקרו-קוסמוס שהיא מייצגת? הגזענות החבויה? השנאה הגדולה לצד האהבה הבלתי מתפשרת?" דיין יחשוב לרגע בשקט. "כן", יגיד לבסוף. "כל אלה, וגם, הדילר שלי לא עונה כבר ארבעה ימים".
(* כל קשר בין הכתוב למציאות - העכשווית או העתידית - הינו מקרי בהחלט)
nimrodofran@walla.co.il