טוב שזה לא הסתדר

סיפור המכירה המתמשך של מכבי תל אביב מאלכס שניידר למיטש גולדהאר לא עשה, לכאורה, טוב לצהובים. כל התהליכים נתקעו, הרכש לא הגיע ונכון ליום חמישי, הקבוצה עדיין לא החתימה אף זר, עד שהגיע סופסוף האישור לצרף את אנדרי קומאץ'. מכבי תל אביב תפתח את העונה עם השלד של העונה שעברה פלוס מספר שחקני חיזוק ישראלים מהדרג השני ומטה.

אלא שהקיפאון שנכפה על הצהובים יצר עבורם סיטואציה שלא הכירו קודם - שפיות. החתמות פזיזות דוגמת דולי ג'ונסון או יניב עזרן לא התאפשרו, ובתקציב כל כך מוגבל צריך לבחון כל רכש עם פינצטה. בתקציב כל כך מוגבל הולכים על שחקן בית כמו תמיר כחלון במקום להביא קשר מבחוץ. בתקציב כל כך מוגבל מביאים שוער ישראלי שאישיותו אולי שנויה במחלוקת אבל יכולתו במשחקי הליגה מוכחת, ומשלמים לו הרבה פחות משהיו משלמים לשוער זר. אותו דבר לגבי דוד רביבו, שברח כביכול לבאר שבע. גם כאן כפו בסופו של דבר על מכבי תל אביב משהו טוב. הרי מי צריך להשקיע הרבה כסף בקשר בן 32?

מכבי תל אביב אולצה השנה להתרגל לחוקי משחק שונים. לא עוד גחמות סטייל פרויקט הגלקטיקוס או שפיכת הכספים של שניידר. עם חשיבה נקיה ונכונה, מכבי תל אביב עשויה לגלות כבר העונה איפה טעתה כל השנים.

בעונה שעברה לא היה לנמני מה להפסיד, ואפילו השנה, כשהאחריות המלאה על בניית הקבוצה מוטלת על כתפיו, הנמכת הציפיות עובדת לטובתו. זה לא אומר שנמני לא צריך לשנות כיוון, לחשוב כמו מאמן ולהיות אחראי יותר. זה בדיוק הזמן שלו לעשות צעד קדימה ולעבוד עם מה שיש - לטפח צעירים, להחדיר בהם ביטחון, לשחק כמו שהוא עצמו הגדיר, בשביל ליהנות.

על פניו, נראה שבקיץ נמני עשה עבודה טובה בהכנת הקבוצה. היו לו הרבה קשיים, הוא עמד בהם ומסביבתו לא פוזרו מסרים של מורת רוח. בסך הכל, זה היה הקיץ הכי שקט בהיסטוריה המודרנית של מכבי תל אביב, ועושה רושם שלא רק שהוא תרם לשקט הזה, הוא אפילו נהנה ותודלק ממנו. התפרצות ברברית אחת על השופט וישיבה ביציע למשך כמה משחקים יפרו את האיזון העדין הזה ויחזירו את מכבי תל אביב לנקודה שבה הייתה בסיבוב הראשון בשנה שעברה. זה לא יהיה בריא לקבוצה, בוודאי שלא לנמני.

אין עוד קהל כמו של מכבי תל אביב, וזו לא בדיוק מחמאה. בשנים האחרונות נוצרו מחנות אוהדים שמפולגים בינם לבין עצמם. ל"אולטראס" יותר חשוב להראות ביציעים נוכחות גדולה מול "השחקן ה-12" מאשר לנצח בדרבי, כשגם ההפך, כמובן, הוא הנכון. הקהל של מכבי תל אביב הוא קהל מתוסבך שאוהד את עצמו וששכח כבר מזמן איך אוהדים את הקבוצה.

למכבי תל אביב יש בפוטנציה את צבא האוהדים הגדול במדינה. האוהדים ה"שפויים", אלה שבאים כדי לראות את הקבוצה מנצחת ולא את עצמם מחצרצים ביציע, נוטים להישאר בבית בגלל חמומי המוח ביציעים. סדרה של ניצחונות עשויה לסדר את העניין הזה, וגם תהיה המבחן הגדול של יושבי שערים 8 ו-11. מצד שני, הם כבר ידועים ביכולתם לייצר הרס עצמי מהזן המשובח ביותר, גם ברגעים של הצלחה.

הנה הסיפור המוזר של טומאסיץ': נמני לא רצה אותו וייעץ לבן שמעון להיפטר ממנו. הוא היה בדרך החוצה כמה וכמה פעמים, ירד לספסל, חזר כקשר אחורי, חזר לתפקד כבלם, נשאר בקבוצה, הפך לזר הבכיר, ועכשיו עליו בנויה ההגנה.

הקרואטי/בולגרי של מכבי תל אביב הוא שחקן השדה הכי בטוח היום בהרכב של נמני, והתיאום בהגנה חייב לעבור דרכו. רק בשליש האחרון של העונה שעברה שיחק טומאסיץ' עם הבלם השני הקבוע, על הנייר לפחות, אבי יחיאל, וההגנה השתפרה פלאים. הוא אמור להיות מסונכרן עם שוער, מגן שמאלי ובלם חדש לצדו, לאחר שיחיאל ומשה מישאלוב עזבו.

טומאסיץ' עמד עד כה בכל הקשיים שהציב לו אחד המועדונים הכי לחוצים בענף ובספורט שלנו בכלל. היום, כשהאש הוסטה ממנו והלחץ ירד מכתפיו, הוא הפך להיות הברומטר. יהיה טוב - מכבי תל אביב תרוץ קדימה. לא יהיה טוב - בקרית שלום יעבירו עוד עונה בעצלתיים.

הבעיה הגדולה של מכבי תל אביב בשנים האחרונות הייתה, שהיא תמיד הייתה מקבלת בחמשת המחזורים הראשונים קבוצה או שתיים שריסקו לה את הביטחון, שהיו מוציאות לה את האוויר מהמפרשים. פעם זו הייתה מכבי נתניה, פעם מכבי חיפה, פעם בית"ר ירושלים ופעם בני יהודה.

ליגה של 16 קבוצות מבטיחה לצהובים הרבה מפגשים קלים על הנייר. בשלושת המחזורים הראשונים תתמודד מכבי תל אביב עם סכנין, הפועל פתח תקוה ובני יהודה, ובארבעת הבאים עם ארבע עולות חדשות (שהפועל באר שבע אינה אחת מהן). כשהפועל תל אביב ומכבי חיפה יתכתשו עם יריבות מאירופה בשלבי הבתים, בית"ר במשבר ונתניה כבר לא פקטור, היא יכולה להגיע לדרבי במחזור השמיני במצב לא רע בכלל. ליגה של 16 יוצרת יותר מרחב נשימה ומאפשרת יותר "נקודות בטוחות". עכשיו זו רק שאלה של ניצול.