בזמן שאחדים מאיתנו פרסו חיוך מאוזן לאוזן ואולי אף הגניבו צחקוק קל למראהו של לואי ואן חאל הזועף במסיבת העיתונאים הראשונה שלו כמאמן באיירן מינכן, כנראה שבבוואריה הרחוקה היו לא מעט אנשים שנשמו לרווחה. "בטוח, ארוגנטי, דומיננטי, כנה, מאמין בעבודה קשה, חדשני וגם משפחתי, אלו התכונות שמסכמות את האופי שלי", אמר ההולנדי בטון תקיף ובגב זקוף ואחר כך הסביר: "זה גם מה שאני חושב שיתאים לכאן. התרבות של באיירן מינכן והגישה של הבווארים לחיים מתאימים לי".
בתוך שנה יצאה המהפכה השנייה של באיירן מינכן לדרך, אלא שהפעם נראה שהיא תעבור בצורה חלקה בהרבה מזו הקודמת, המאולצת יתר על המידה והמאוד לא מוצלחת של יורגן קלינסמן. הקבוצה הגדולה ביותר בגרמניה סיימה לפני כחודשיים וחצי עונה רעה במיוחד. היא הגיעה לרבע גמר ליגת האלופות, היא סיימה את הליגה במקום השני, היו לה עונות גרועות יותר, אבל מזה שנים היא לא הראתה חוסר אופי כל כך משווע או כזו תבוסתנות.
"10 דקות לפני המשחק בקמפ נואו ראיין אחד מכתבי הקווים את אולי הונס על הדשא ושאל אותו האם הוא מפחד", כתב העיתונאי אולי האסה ליכטנברגר על משחק רבע הגמר הראשון של באיירן נגד ברצלונה באפריל האחרון, "הונס לא היה מופתע והוא גם לא נעלב. בשיניים קפוצות הוא ענה: 'לא, אנחנו לא מפחדים. אנחנו באיירן מינכן'". אלא ש-90 דקות לאחר מכן וארבעה ימים אחרי שהובסה 5:1 על ידי וולפסבורג במשחק העונה שלה בגרמניה, ספגה באיירן הפסד מעליב 4:0 שיכול היה להיות גדול בהרבה אילו ברצלונה רק הייתה צריכה. זו בוודאי לא הייתה באיירן מינכן עליה דיבר הונס, אבל זו כן הייתה באיירן של עונת 2008/9.
אדריכל הכישלון של השנה שעברה היה קלינסמן, שהגיע בקול תרועות רמות לפני פתיחת העונה שעברה ואמור היה להוביל את המהפכה הגדולה של הקבוצה. ראשי באיירן רצו להפוך את הקבוצה לתוססת וסקסית, כזו שתסחוף אוהדים בזכות הכדורגל שלה כפי שעשתה נבחרת גרמניה בקיץ 2006. בשביל שזה יקרה הם זנחו את רעיון המאמנים הוותיקים, המנוסים והלא נוצצים כאוטמאר היצפלד ופליקס מגאת' והנחיתו במועדון את אבי המהפכה בעצמו, יורגן קלינסמן, שהדריך את אותה אטרקציה שנקראה נבחרת גרמניה.
אלא שהתרועות נדמו עוד לפני תום עונת 2008/9, אותו קלינסמן כבר ראה מהבית. מימי הצהרות ה"נהפוך כל אחד מהשחקנים לטוב יותר", העלומות של הכוכבן קלינסי במסיבת העיתונאים הראשונה שלו ועד להצהרות ה"למדתי גרמנית חמישה ימים בשבוע, מתשע בבוקר ועד שש אחר הצהריים" של איש העבודה ואן חאל במסיבת העיתונאים הראשונה שלו, נראה שראשי באיירן עברו תהליך של חזרה בתשובה.
קריסת הקונספציה
יורגן קלינסמן לא התאים לבאיירן. הקליפורניה-בוי הקליל אמנם הגיע אחרי הצלחה גדולה יחסית עם נבחרת גרמניה, אבל למעשה היה מאמן חסר ניסיון שהגיע לאחד מהמקומות הלחוצים בעולם הכדורגל וניסה לכפות עליו מציאות בלתי אפשרית. חלוץ העבר השוואבי דיבר הרבה ועשה מעט. באיירן אמנם רצה בצמרת, רשמה פה ושם משחקים טובים, אבל בכל פעם שהגיעה למשחק מכריע, ירדה מנוצחת.
קלינסמן היה מסוג המאמנים שלא מקפידים לעשות שיעורי בית על היריבה, כזה שהאמין שכשרון ושיטות חדשניות שלאו דווקא כשורות ישירות לכדורגל, יספיקו להישגים. הוא שינה טקטיקות, אבל הקבוצה שלו לא תפקדה כשפרנק ריברי נעצר. הוא דאג שהשחקנים יעברו שיעורי יוגה, אבל לא הכין אותם ליריבה הבאה. הקונספט רעד מהימים הראשונים שלו בתפקיד ולבסוף קרס.
ואן חאל הוא האנטיתזה הניצחת, ההולנדי שהוא יותר "גרמני" מ"גרמני" על פי הקלישאה, האיש שמצלמות הטלוויזיה הגרמנית תיעדו משתולל על כר הדשא באימוניו הראשונים, צועק על שחקניו ונוזף בהם בקולי קולות. ב"בילד" דיווחו בהתרגשות על המאמן שמגיע לכל אימון עם משרוקית ושעון עצר ולמרות שהכדורגל הגרמני תמיד נהנה (או סבל) מתדמית של משעמם ואפרורי ובתוך כך יסודי ומדויק בשם היעילות, כשואן חאל הניח רגל במגרש האימונים גם הגרמנים הופתעו מהקפדן החדש.
כשקלינסמן הגיע הוא דיבר על שינויים ועל מעורבות בכל חלקה במועדון, אבל אלו היו בעיקר דיבורים, במיוחד במועדון שכבר נשלט על ידי שלושה שחקני עבר דומיננטיים כאולי הונס, קרל היינץ רומיניגה ופרנץ בקנבאואר. ואל חאל הוא מלך התכניות, האיש שנמצא ב-2009 וכבר חושב על 2014, שממלא מחברות שלמות בתכנונים ושרטוטים, אבל בניגוד לקודמו בתפקיד, הוא דווקא סיפר אחרי הנחיתה שהוא מעוניין קודם כל לעסוק אך ורק בקבוצה הראשונה. זו התכנית שלו והיא ישימה.
בעוד קלינסמן דיבר על המדרגה השלישית אבל שכח לעבור את הראשונה והשנייה, רס"ר המשמעת ואן חאל שם את האצבע על כל הפרטים הקטנים עד כדי כך שבגרמניה מספרים שהוא מסוגל לשלוח שחקן לחדרו אם הוא לא הגיע לחדר האוכל בנעליים או החולצה הנכונות.
ואן חאל, למשל, לא היה מרוצה ממשרדו הקודם של קלינסי וביקש אחד שמשקיף על מגרש האימונים. כבר בימיו הראשונים דאג להצבתן של מצלמות נוספות שיתעדו את מהלך האימונים ובתוך כך הנחית במועדון את מקס רקרמאן, שתפקידו הבלעדי והבלבדי הוא ניתוח צילומי וידאו. המאמן הקודם הביא איתו שישה אנשי צוות חדשים? ואן חאל נחת והעלה את כמות חברי המסייעת ללא פחות מ-13. באיירן מינכן חזרה לעבודה הקשה, היא חזרה להיות באיירן מינכן.
שובה של השיטה
יורגן קלינסמן יוכל לטעון תמיד שהוא לא באמת זכה לחופש פעולה מלא, שאולי הונס שימש כבייביסיטר שלו מטעם ההנהלה ושביחד עם רומיניגה ופרנץ בקנבאואר הוא הוסיף למשוך בחוטים במקום שהמאמן יעשה זאת. הוא יוכל לטעון ובצדק שהוא לא היה האחראי הבלעדי על מדיניות הרכש ולומר שלא נהנה מחירות מלאה. הכל יהיה נכון, אבל עם סגל כל כך טוב אסור היה לקבוצה שלו להפסיד בצורה בה היא הפסידה. באיירן כבר עברה עונות רעות, אבל ראשיה ואוהדיה מתקשים להיזכר מתי היא נראתה כל כך חסרת כיוון ואופי, מתי היא נכשלה בכל כך הרבה משחקים מכריעים, שבחלקם הובסה ללא תנאי.
שני המאמנים המוצלחים ביותר של באיירן ב-20 השנים האחרונות היו בעיקר אוטמאר היצפלד וגם פליקס מגאת'. הביקורות היו יכולות לנגח אותם בטענה שהם מיושנים, אפורים, מקובעים, אולי אפילו הגנתיים. אבל הם הביאו תוצאות, הם זכו בעוד ועוד תארים והם עשו את הכל בדרך שלהם. ראשי באיירן הבינו, הפנימו והחליטו שלפחות בינתיים הספיק להם מהרפתקאות. מבחינת רזומה ואופי, ואחרי שהוכיח באלקמאר שכוחו עדיין במותניו, ואן חאל שימש כברירה הטבעית.
בינתיים בבוואריה מרוצים. המאמן החדש עובד קשה והשחקנים עוד יותר. המסקנה אחרי מספר משחקי אימון ועוד אחד בגביע היא שפתאום אחרי שנה ארוכה לבאיירן שוב יש שיטה וסגנון, כאלו שנשארים גם כששחקנים שונים מתחלפים, גם כשפרנק ריברי לא משחק. על פי משחקי ההכנה נראה שואן חאל מתכוון להעניק הזדמנויות לצמד שחקני הבית הצעירים תומאס מולר והולגר באדסטובר ואחרי 1:4 מרשים על מילאן במשחק ידידות, במינכן ממש רוצים לפתוח כבר את העונה ולתקן את נזקי העונה שעברה.
זה לא אומר שהכל יהיה ורוד ואם לשפוט על פי ההיסטוריה של ואן חאל, ייתכן שהתאקלים עוד יגיעו. הוא יתקשה לסבול הצמדת בייביסיטרים כאולי הונס, הוא כבר התכתש בברצלונה עם כוכב ענק כריבאלדו ולאחרונה הספיק לעורר את זעמו של לוסיו שנמכר לאינטר. הוא אסר על שחקני באיירן לצאת לדיסקוטקים (וזכה לכותרות בסגנון "ואן חאל, בלש הדיסקו") - מה שעשוי להפוך לקושי עבור אלו שלובשים את מדיה של מי שכונתה פעם פ.צ הוליווד. הוא איש קשה עורף שהסתכסך עם לא מעט אנשי מקצוע והוא כבר הספיק לעזוב בסערה את מסיבת העיתונאים אחרי הניצחון על מילאן בגלל שלא אהב את שאלות העיתונאים.
ואן חאל הוא כל אלו, אבל הוא גם איש מקצוע מצוין ומוכח, שלפחות כרגע נראה כמי שיושב על משוואת המאמן הנכון לבאיירן מינכן. הבווארים רצו קבוצה מעניינת תחת יורגן קלינסמן ועכשיו הם יקבלו אחת תחת ההולנדי, גם אם את העניין יצרו אספקטים אחרים. הוא ירדוף אחרי השחקנים עם המשרוקית באימון וינזוף בהם, יכעס על העיתונאים ויזכה לביקורת פומבית מלוקה טוני, אבל לפחות כרגע נראה שאחרי האבדון תחת קלינסמן המפוזר, באיירן מינכן חזרה לכיוון הטבעי מבחינתה.