"אם אני לא מתאים, אז מי כן?"

אריאל בית הלחמי כועס. הקמפיין הכושל של נבחרת העתודה שלו באליפות אירופה ברודוס, בסיומו נשרה לראשונה בתולדותיה לדרג ב', הפך אותו למטרה לביקורות רבות בתקשורת. חמישה ימים אחרי ההפסד במשחק המכריע מול גרמניה שחרץ את ירידתה של הנבחרת שלו, עונה המאמן למבקריו. יותר מכל, זועם בית הלחמי על הטענה כי הרזומה שלו באימון בגילאים צעירים לא הכין אותו בצורה מספקת למשימה הלאומית עם נבחרת העתודה.

"זו אמירה שאני לא יודע מי אמר אותה", הוא אומר בלהט. "אין גיל בכדורסל הישראלי שלא אימנתי. התחלתי לאמן כדורסל אצל מוטי אמסלם על הבלטות, ילדים בכיתות א'-ב', יום שישי אחר הצהריים ב-40 מעלות חום. עברתי את כל הגילאים של הכדורסל הישראלי. להטיל בי דופי זה דבר לא הוגן. אני מאמן המון שנים בליגת העל, אם אני לא מתאים, אז מי כן?".

"התבקשתי לאמן את הנבחרת באמצע העונה לפני שנתיים והסכמתי ישר", הוא ממשיך. "אני רואה בזה שליחות וכבוד, כשיש את השם ישראל על החולצה זה שווה הכול. כשנכנסתי לזה לא שאלתי איזה שחקנים יש, האם הם לא משחקים בליגת העל או כן משחקים, זה לא עניין אותי. התגייסתי לטובת הכדורסל הישראלי. עשיתי את מה שאני יכול. להגיד שאני לא מתאים זו בדיחה עצובה. למי שלא יודע, הייתי מורה, אז אני כן יודע לעבוד עם גילאים צעירים. שכחו את דרור חג'ג' שהעלתי לחמישיה, את יהוא אורלנד שהיה אצלי שחקן חמישייה, שכחו את ירמישין שגם שיחק בחמישייה, את קובי אייזיק ועוד".

האשמה אחרת שהופנתה כלפי בית הלחמי נגעה לזימונו של עומר רוב, בנו של יושב ראש הועדה המקצועית של איגוד הכדורסל, איתן רוב, לסגל הנבחרת לאליפות, למרות שבעונה החולפת רשם הרכז ממוצעים צנועים של חמש נקודות ושני אסיסטים ב-19 דקות למשחק בלבד.

"אני חושב שמה שעשו עם עומר רוב זה לא יפה ולא מכובד", עונה בית הלחמי. "מי שדיבר על עומר רוב שיבדוק קודם את הדברים. אם לוקחים את כל הרכזים בגיל הזה, הוא אחד היחידים ששיחק בעונה החולפת, ועוד בקבוצת צמרת בליגה השנייה. זה עניין של להטיל ספק בי ובבחירות שלי. מי שמכיר אותי יודע כמה רחוק אני הולך עם האמת שלי. אין שחקן שלא נבחר בצורה מקצועית".

לטענת בית הלחמי ניפחה התקשורת גם את סיפור הזנקתם של צביקה שרף ויורם חרוש לרודוס במהלך האליפות, שהוצג כאקט של חוסר גיבוי למאמן מצידו של איגוד הכדורסל. "כשצביקה ויורם הגיעו הם בכלל היו לא חייבים לשאול אותי", הוא מבהיר. "אני שמחתי שצביקה בא. הוא חבר טוב שלי והוא בא לתמוך בי. יורם היה צריך להגיע בכל מקרה, כי זה התפקיד שלו, הוא אחראי על כל הנבחרות הצעירות. הם אנשים שהכדורסל יקר להם, הם באו לסייע, וזה לא עניין של מה אני צריך להרגיש ולא להרגיש. הנבחרת היא נבחרת של כל הכדורסל הישראלי. הם לא ישבו לי על הווריד, הם בכלל לא באו בקטע המקצועי. זה לא שהביאו מישהו חיצוני. אני לא מבין את הבעייתיות פה בכלל, עשו מזה הרבה יותר ממה שזה היה".

למרות שההפסד הצורם ביותר של העתודה באליפות הגיע מול ליטא, בו הובסה 118:68, בנבחרת הצביעו על משחק הפתיחה מול טורקיה, בו הפסידה 76:75 משלשה דרמטית עם הבאזר, כמשחק המשמעותי ביותר בקמפיין. "היה חוסר מזל משווע עם הסל של הטורקים", מסכים בית הלחמי ומוסיף: "אני המאמן של הנבחרת ואני אחראי מקצועית לכל מה שהיה שם. אני לא מסיר אחריות ממני, וכמובן שאין לי מה להאשים אף שחקן. הם עשו את מה שהם יכולים, אבל זה לא הספיק לנבחרת".

בתום הקיץ יעמוד בית הלחמי בפני הועדה המקצועית של איגוד הכדורסל שתתכנס, בין היתר, על מנת לדון בנבחרת העתודה, שם הוא ועוזרו גלעד כץ צפויים לספוג את מירב האחריות לכישלון.

"אני לא מתכוון להטיל רפש על אף אחד", הוא מצהיר. "אני מאוד מכבד את המעסיקים שלי, ואני לא יכול לדבר לפני שתהיה ועדה מקצועית. אני לא יכול להגיד את המסקנות שלי לפני שאני אגיד להם את זה. אני לא מאשים אף אחד ואני לא מטיל על אף אחד כלום, אני מתכוון להישאר ג'נטלמן עד הסוף". גם לשמועות על המתיחות בינו לבין כץ במהלך האליפות מסרב בית הלחמי להתייחס: "אני לא מתכוון להגיב על זה. אני לא הולך לדבר על עוזר מאמן כזה או אחר".

למרות ההרגשה החמוצה שהותיר בו הקמפיין האחרון, בית הלחמי מפתיע בתשובתו לשאלה האם הוא יסכים במידה ויקראו לו שוב לנבחרות הצעירות. "הכדורסל הישראלי יקר לי", הוא אומר. "אם יגידו לי לאמן את נבחרת הגוזלים בצוק מנרה, אני אסע לשם. בשבילי להיות שייך לנבחרת ישראלית שמייצגת את המדינה זה מרגש, לא משנה מה ואיפה".