רוט, עבור

עבור רוב שחקני הליגה, סיום ליגת העל בכדורסל מסמן את הזמן לצאת לחופשה בחו"ל, לשכוח קצת מהמשחק ולחזור רעננים יותר בעונה שלאחר מכן. חלקם מנצלים את הזמן על מנת לבלות עד השעות הקטנות של הלילה, אחרים משכשכים במלונות באילת, יש שמגדלים כרס קטנטנה במסעדות יוקרה, אבל לא מורן רוט. כבר למעלה מחודש שהוא מתאמן אצל המאמן שגידל אותו, שמעון בורד, על מנת להגיע בכושר שיא לאימוני הנבחרת; מתרוצץ, קולע ומזיע את כל החלודה שנצברה. כי ככה זה כשאתה מורן רוט: אין הנחות, אין מנוחות, יש רק עבודה קשה, והרבה.

"מבחינתי זה כיף לחזור לנבחרת ישראל", אומר רוט בראיון ראשון מאז עזב בצורה מפתיעה את הפועל ירושלים, רגע לפני החזרה למדים הלאומיים. "זה כבוד גדול להיות בנבחרת. יש משימה מאוד חשובה - אליפות אירופה בפולין – ולראשונה אנחנו מגיעים אחרי הרבה שנים בצורה ישירה ולא דרך ההזדמנות האחרונה. נקווה שנעמוד במטרות שצביקה הציב. זו כבר שנה רביעית שלי בסגל, ובכל שנה יש התקדמות במעמד שלי - הכל דרך עבודה קשה ומאמץ. שום דבר לא מובטח בנבחרת לאף אחד, ואני מקווה להיות טוב השנה, ולקפוץ עוד מדרגה במעמד שלי".

עוד ביולי בשנה שעברה, כשניהל רוט מגעים עם הפועל ירושלים, היה נראה כי מערכת היחסים בין הצדדים צפויה לעבור עליות ומורדות. ירושלים לא פעם שלחה הבהרות כי הדרך בה מנהל רוט מגעים גם עם מכבי חיפה אינה לרוחה, אך לבסוף הרצונות של המאמן גיא גודס גברו על הכל, ורוט נחת במלחה בספטמבר. העונה המדוברת היתה עונת השיא של השחקן, שכזכור הספיק להוביל קבוצה אחת לפיינל פור, ולזכות באליפות כרכז מוביל בהפועל חולון, עם 10.7 נקודות ו-3.9 אסיסטים.

"הייתה עונה טובה מאוד בירושלים, ברור שברגעים המכריעים לא עמדנו במטרות וזה היה מאוד מאכזב, אבל בסך הכל העונה הייתה טובה מאוד", מסכם רוט את שנתו בירושלים. "בחצי הראשון של העונה היינו במקום הראשון, וסיימנו בסופו של דבר במקום השני. שיחקנו כדורסל אטרקטיבי, הקהל נהנה, ולא הפסדנו משחק אחד במלחה כל העונה. אנשים במערכת אמרו שהרבה שנים הם לא נהנו ככה, וחבל שזה נגמר איך שזה נגמר, אבל זה ספורט - זה מה שיפה בו; יפה, אבל גם מאכזב. את הכסף בסופו של דבר סופרים במדרגות. מבחינה אישית הייתה לי עונה טובה, התחברתי למקום וגיליתי יציבות כל העונה. רציתי מאוד להמשיך בירושלים שנתיים, כי זה היה החוזה שלי, אבל זה לא הסתדר, וחבל".

הרבה דברים טובים נכתבו על ירושלים במהלך העונה הקודמת, אך במאני טיים האדומים ממלחה כשלו שוב ושוב והזכירו את ימי הלוזריות הקלאסית של המועדון. בפעם הראשונה הם אפשרו למשה מזרחי לקלוע סל ניצחון בחצי גמר הגביע, ובפעם השנייה חזרו מפיגור 16 מול מכבי חיפה ליתרון 8 ברבע האחרון, אך הפסידו בהארכה את ההזדמנות לזכות באליפות. "מה שהיה חסר זה הקשיחות המנטלית, לבוא במאני טיים ולעשות את המהלכים הנכונים. בזה כשלנו", מנסה רוט להסביר, "משחקים כאלה מכריעים בהגנה, ובחצי הראשון בפיינל פור קיבלנו 53 נקודות. אסור שזה יקרה. לא סתם אומרים שמשחקים גדולים מנצחים דרך ההגנה. לא עשינו את זה, ואני מאוד מצטער על כך".

מלבד אותם שני הפסדים גורליים, המשחק המרכזי בעונה של רוט היה בסיבוב השני, כשהפועל ירושלים יצאה למפגש מול הפועל חולון באולם הפחים. רוט, שעונה קודם התרגש עד דמעות במדיה הסגולים של חולוניה כשזכה עמה באליפות, התקבל בצורה קודרת, שכללה קללות ומיטב שירי נאצה. כדי להוסיף לערב העגום, ירושלים יצאה עם תבוסה קשה בת 21 הפרש. "אני לא אשכח את המשחק הזה בחיים", מודה רוט, שלא קלע נקודה באותו משחק ולאחריו החליט לשמור על שקט תקשורתי. "זה היה מאוד מרגש להגיע לאולם, בחיים לא קיבלתי כל כך הרבה תשומת לב. חבר טוב שלי הלך באמצע המשחק לאוהדים של חולון ושאל אותם למה הם מקללים אותי כל כך, כי הבאתי להם אליפות, אז הם אמרו לו מרוב שאהבנו את מורן, כך היה לנו קשה לראות אותו עוזב אותנו. אז הבנתי שזה לא מתוך שנאה אישית, אלא שדברים כאלה קורים בספורט. קיבלתי את זה יפה, ואפילו אחרי המשחק התנגנו לי בראש שירים שהם שרו לי תוך כדי המשחק".

אך למרות העונה הטובה שלו, רוט וירושלים נפרדו, שנה אחת לפני תום החוזה ביניהם, ורוט מחפש הקיץ קבוצה שביעית בעונה השישית שלו בליגת העל. "ברור שאני רוצה לשמור על יציבות, ובגלל זה חתמתי בירושלים לשנתיים", הוא מודה. "הלוואי שבכל הקבוצות בישראל היו מחתימים שחקנים על חוזים ארוכי טווח, זה היה מראה שחושבים קדימה, לא רק לזמן הקרוב - שמנסים לבנות יציבות. תראה את פנאתינאיקוס, יש להם בכל שנה את הבסיס והם עושים בו שינויים קלים. זאת צריכה להיות המטרה של כל קבוצה גדולה שרוצה להצליח. רציתי להישאר בירושלים שנתיים, אבל הייתה להם אופציה והם ביקשו ממני להאריך אותה בחודש. חשבתי שזה יותר מדי זמן. התחברתי לאנשים, אבל במהלך שלהם הבנתי שהם מהססים ולא בטוחים, אז העדפתי לא לקבל את הבקשה שלהם. נפרדתי מהקבוצה ברוח טובה, וגם אמרתי להם שאם הם ירצו - אני ממש לא שולל לחזור לשם".

אך מי שחשב שעם הפרידה מירושלים רוט ייחטף, מצא שוק העברות רדום שמשאיר גם את אחד הרכזים הטובים בישראל ללא קבוצה, רגע לפני פתיחת אימוני הנבחרת. "קשה לי להבין מה עובר על הקבוצות", מודה רוט המופתע, "הרבה שחקנים שאני מדבר איתם גם מתקשים להבין. זה תהליך של משא ומתן, ובתהליך כזה כנראה שהכל חוקי. אני מאמין שהמצב הזה שקורה עכשיו לא יימשך לעד. הקבוצות רואות שהאימונים מתחילים רק עוד חודשיים והליגה עוד שלושה חודשים, אז הן לא נכנסות ללחץ. אבל אני מאמין שבקרוב דברים יתחילו לזוז".

רוט אף מציין את העובדה שעשרה שחקני נבחרת נמצאים ללא קבוצה, ומתעכב על האפקט החיובי של הסיטואציה. "אני חושב שזה ישפיע לטובה", סבור הרכז, "שחקנים ירצו להוכיח, ולא ינוחו בידיעה שיש להם חוזה. יש משחקי אימון באירופה, ואפשר להיחשף יותר, ככה שהמצב הזה יכול להיות טוב, ובסופו של יום הנבחרת יכולה להרוויח מזה".

רוט הוא האנטיתזה למחשבה של איגוד הכדורסל על האקדמיה המדוברת. מדובר בשחקן שגדל ללא המסגרת של הנבחרות הצעירות, ודרך עבודה קשה - וללא יד מכוונת מהאיגוד - הגיע לנבחרת הבוגרת. "אני חושב שכל מהלך שמנסה להסתכל כמה שנים קדימה במטרה לאתר שחקנים צעירים ולהכין אותם לבוגרים, הוא מהלך מבורך", מגיב רוט על בניית האקדמיה לכדורסל, ומוסיף: "אין משהו שנקרא 'המסלול הנכון' להגיע להיות שחקן. לכל אחד יש את הדרך שלו. הקמת האקדמיה היא מהלך מצוין של האיגוד במטרה לאתר שחקנים ולהשביח אותם. המעבר לבוגרים הוא לא פשוט בכלל, אבל אם יכינו אותם כמו שצריך, זה יקל עליהם".

באליפות אירופה 2007 היה זה רוט שהדיח את רביב לימונד מסגל הנבחרת, בעקבות הנחישות וההתקדמות שלו, ולמעשה היה ההפתעה של צביקה שרף. כעת, כשגל מקל, יובל נעימי ויוגב אוחיון מתדפקים על דלת הנבחרת, רוט נשמע בטוח בעצמו מתמיד. "אני תמיד בא לאימונים של הנבחרת נחוש. אני אף פעם לא לוקח את זה כמובן מאליו, בין אם המקום שלי מובטח או לא, אני תמיד בא באותה רמה של נחישות. אני נותן הכל כדי להיות שם, כי אני יודע שהשיקולים של צביקה הם רק מקצועיים ורק מי שיהיה טוב ישחק. מי שהוא יחשוב שצריך להוביל את הנבחרת, ולהיות הרכז הראשון או השני, הוא זה שיהיה הרכז הראשון, זה לא משנה אם הוא משחק במכבי תל אביב או בקבוצה אחרת, רק נטו על המגרש".

- בשבוע שעבר צביקה שרף אמר שהוא רוצה לסיים במקומות 1 עד 8. זה ריאלי, או שלכל אחד מותר לחלום?

"באליפות הקודמת הפתענו את סרביה הגדולה ואחרי זה קרואטיה, שאף אחד לא נתן לנו סיכוי נגדה. אחרי זה, במשחק חשוב נגד פורטוגל, נכשלנו. המבחן הוא להגיע מוכן מנטלית, מול כל נבחרת, וזה יהיה אפשרי. אני חושב שהמטרות ריאליות. אין הבדלי רמות כאלה גדולים בין הנבחרות".