בינו לטינו

היסטוריה של אלימות

באסטודיאנטס כבר לא משתמשים בנעצים, אבל הקשר שלהם לקבוצה הברוטלית שזכתה ב-3 גביעי ליברטדורס ועיצבה לא מעט מהסגנון הארגנטיני לפני 40 שנה הוא עמוק יותר ממשפחת ורון. הלילה הם רוצים להדק אותו עם עוד גביע

יניב בינו

בשנת 1969 הגיעה אסטודיאנטס לגמר הגביע הביניבשתי ששוחק אז בשני משחקים. במשחק הראשון בסן סירו הביסה אלופת אירופה באותה שנה מילאן 0:3 את מחזיקת גביע הליברטדורס, משחק הגומלין נערך בבומבונרה, וכאשר הקבוצה מלה פלאטה האמינה שסיכוייה להפוך את הקערה על פיה קלושים, היא שבה לסורה - משחק ברוטאלי וחסר רחמים. במהלך המשחק שלח אגירה סוארז מרפק קטלני לנסטור קומבין ושבר לו את עצם הלחי, השוער אלברטו פולטי חבט בעוצמה בסמל הרוסונרי באותם ימים, קפטן הקבוצה ג'יאני ריברה ושלח אותו למטה, אדוארדו מאנרה לא הסתפק בכך, ובעוד ריברה שרוע על הקרקע עשה לו וידוא הריגה כשבעט בו. אסטודיאנטס ניצחה 1:2, אבל מילאן הייתה זו שהניפה את הגביע כשהיא מסיימת את המשחק חבולה ופצועה.

התמונות והשמועות שיצאו מהמשחק לרחבי אירופה היו לא מחמיאות, וזאת בלשון המעטה. אם לא די בתדמית המוצדקת שיצאה לפינצ'ארטס ובכלל לכדורגל הארגנטינאי לגבי האכזריות והסגנון הקשוח, הרי שהמשחק הזה שם את החותמת סופית. באירופה לא היססו לצאת בראש החוצות נגד האגרסיביות הארגנטינאית. כדי למזער נזקים ולהראות שהם מחויבים לסדר במדינה, שנשלטה אז על ידי החונטה הצבאית, הוחלט לשלוח את 'פורעי החוק' לכלא. שלושת הסוררים שחבטו ביריביהם נשלחו, לא פחות ולא יותר, לתקופה של 30 יום מאחורי סורג ובריח, כשסעיף האשמה היה 'ביזוי מחזה ציבורי'.

ארבעה עשורים עברו מאז שהקבוצה האגדית עשתה היסטוריה בדרום אמריקה כשזכתה בשלושה גביעי ליברטדורס ברצף (1968-1970) לבין הקבוצה הנוכחית, זו שיכולה להעשיר את המועדון בגביע רביעי. 40 שנים מפרידות בין שתי הקבוצות, אולם החוט המקשר בין ההצלחה של שתיהן ברור. הרצון לנצח בכל מחיר, הנחישות והמלחמה הבלתי פוסקת, המחויבות לסמל, לחולצה ולמועדון וגם הסגנון הבוטה, חסר הברק, האגרסיבי והאלים במידת מה. 40 שנים, קבוצות שונות לגמרי, אך בעלות אותה זהות ואותם מאפיינים. הקשר הנוסף המקשר בין שתיהן הוא ורון. בראשונה היה זה האב רמון, בשנייה הבן סבסטיאן.

עוד בוואלה! NEWS

הטיפול בכאב הברכיים שמחזיר לתפקוד מלא - ללא כאב

לכתבה המלאה

הקשר ההיסטורי

כשהגיע ב-1965 אוסבלדו זובלדיה לאסטודיאנטס, הוא לא ממש אהב את מה שראה. עד מהרה נפטר המאמן החדש משני שליש מהסגל שלו והחל להעלות שחקנים צעירים לקבוצה הראשונה. בהם הוא האמין ואיתם יצא למלחמה. המילה מלחמה אינה מגיעה כאן ברמה המטאפורית, הכוונה אליה פשוטה כמשמעה.

משחקיה של קבוצת העבר של המועדון היו אלימים מאוד, ובדרך כלל נגמרים כשהיא הייתה מסיימת אותם עם מספר מופחת של שחקנים. בדרך כלל יותר מאחד. זובלדיה היה בין הראשונים שהשתמשו הלכה למעשה בכל עקרונות הטקטיקה, ואך ורק בהם. הכינוי שדבק בקבוצה ובסגנונה באותם ימים היה 'אנטי כדורגל'. הטקטיקן המושלם התעכב על כל פרט ופרט במשחק. הוא דרש שלמות והיה מאמן את כל שחקני הסגל שעות על גבי שעות כדי שישחקו נבדל במדויק וידעו להרים קרן בצורה נכונה.

"חיינו במגרש האימונים", נזכר חואן רמון ורון, אביו של סבסטיאן המשחק כיום בקבוצה והשחקן היצירתי ביותר אצל חבורת הלוחמים של זובלדיה. "באותן שנים המאמן העביר אותנו מחנה אימונים בטרום העונה, זו הייתה הפעם הראשונה שהיה לנו מחנה כזה. הוא ממש כיוון אותנו כמו חיילים. למדנו טקטיקה על הלוח ואז היינו מתרגלים זאת על המגרש. היינו מאוד צעירים ולא בדיוק שמנו לב למה שהתרחש. הדברים החלו לצמוח ואז יום אחד הבנו שיש לנו קבוצה גדולה".

אולם מעבר ל'אנטי כדורגל' ולהצמדות הבלתי אפשרית כמעט לטקטיקה, אסטודיאנטס ושחקניה היו אלה שהמציאו ושכללו באותם ימים את הכדורגל המלוכלך - לא רק תיקולים מכוערים כי אם צביטות ועקיצות שחקני היריב עם נעצים, דריכה על אצבעות רגליהם, משיכות בשיער ועוד. הרשע מכל והאיש שידע ליישם זאת בצורה הכי טובה היה קרלוס בילארדו, זה שלימים הוציא לפועל את הפילוסופיה והשיטות הללו כמאמן נבחרת ארגנטינה עימה זכה במונדיאל 1986. "הוא היה ערמומי", העיד עליו אנטוניו ראטין, קפטן בוקה ג'וניורס באותם ימים. "הוא כל הזמן זמם משהו. מושך בחולצתך, מעמיד פנים כאילו ספג חבטה, כל דבר".

הקשר הטקטי

אסטודיאנטס של היום לא ברוטאלית כמו אז, אבל אם זובלדיה היה טקטיקן גדול שכל מה שעניין אותו היה הניצחון והוא בלבד, הרי שהמאמן כיום אלחנדרו סאבלה לא רחוק ממנו בגישה. לפני המינוי באסטודיאנטס, התפקיד הכי בכיר אותו מילא סאבלה היה כעוזרו של דניאל פסארלה בנבחרת ארגנטינה, אבל לא שם עוצבה דמותו כמאמן, אלא עוד בימים בהם שיחק בשפילד יונייטד האנגלית בסוף שנות ה-70'. כיום אסטודיאנטס תחת סאבלה ממשיכה לקדש את ערכי ההקרבה, הנחישות והרצון.

כשוורון אמר ש"המטרה העיקרית שלנו היא זכייה בליברטדורס", הוא בהחלט התכוון לכך. ככל שהתקדם הטורניר הריץ סאבלה שני הרכבים, אחד של מחליפים צעירים בקלאוסורה לעומת ההרכב החזק ששיחק בליברטדורס. לקבוצה הגנה וקישור קשוחים שלא היו מביישים את הדור הקודם, כאשר השוער מריאנו אנדוחאר מספק הרבה ביטחון מאחור. אנדוחאר רשם שיא בליברטדורס כשהפך לשוער הראשון שלא ספג שער בבית במפעל הבינלאומי. ההצלחה שלו הביאה אותו לקבל את אפודת השוער הראשון של הנבחרת וכן לעבור לקטאניה האיטלקית.

אבל נראה שללא קצת עסקים מלוכלכלים גם מחוץ למגרש אי אפשר. לפני משחקי חצי הגמר הראשון נגד נסיונאל האורוגוואית החליטו באסטודיאנטס לצרף את הבלם רולנדו סקיאבי עקב מצוקת בלמים. סקיאבי, ששיחק בניואל'ס אולד בויס מספר ימים קודם לכן, עבר לקבוצה רק לליברטדורס בעבור 100 אלף דולר. בנסיונאל ראו בכך עילה לתביעה על חוסר ספורטיביות והגישו תלונה במשרדי הגוף המארגן את המשחקים במפעל. נשמע הגיוני, לא? את אסטודיאנטס מעניין רק הניצחון.

הקשר המשפחתי

כאמור, לא רק הסגנון הוא שמקשר בין הקבוצות כי אם שניים מהכוכבים של המועדון, אב ובן. אוהדי אסטודיאנטס המציאו לאב, חואן רמון, שיר שנשמע כך: "אם אתה רואה מכשפה על מטאטא, זה יהיה ורון". רמון נקרא 'המכשפה', סבסטיאן 'המכשפה הקטנה'. ורון האב שיחק כקשר וגם כחלוץ לאור הטכניקה העילאית שלו ויכולתו המופלאה לכבוש שערים חשובים ומכריעים בזמן אמת. גם הוא יודע מהו סוד ההצלחה של הקבוצה הנוכחית, דבר שבנקל יכול היה להיאמר גם על הקבוצה בה שיחק: "המחויבות של השחקנים לחולצה היא שנותנת להם את זריקת המרץ לרצות ולנצח".

"אני סובל יותר במשחקים של אסטודיאנטס כאוהד מאשר כאב", העיד בנאמנות. "להיות שחקן מועדון לשעבר זה דבר שאתה לעולם לא שוכח. אני נרגש ועצבני בו זמנית לפני כל משחק של הקבוצה. כאב אני פחות מודאג כי סבסטיאן יודע לתת את כל מה שיש לו. הוא הציב כעת את הזכייה בליברטדורס בראש סדר העדיפויות שלו".

ורון הבן שב לארגנטינה ב-2006 לאחר קריירה מפוארת באירופה וזכה עם הקבוצה כבר באותה עונה באפרטורה לאחר 23 שנות בצורת מאז האליפות האחרונה. ורון הוא הרבה יותר מעוד שחקן בקבוצה. הקפטן והסמל של המועדון כיום תורם מכספו ומזמנו לממן חלק מפעילויות האקדמיה של המועדון וכן לבניית מתקנים. "המטרה שלי תמיד הייתה להגיע עם הקבוצה לגמר הליברטדורס, כפי שעשה אבי", אמר סבסטיאן בראיון שערך בצוותא עם אביו לרגל גמר המפעל. המשחק הראשון מול קרוזיירו הסתיים ב-0:0 ביתי מאכזב, הרבה בזכות הצטיינותו של השוער האורח, פאביו. אבל לעולם אל תספידו את הנחישות של אסטודיאנטס.

"בתחילה הוא רצה להיות אלוף ארגנטינה. אחרי שהוא השיג זאת הוא רוצה לזכות בליברטדורס. לפני 40 שנים לקחנו את הצ'אנס שהיה לנו בשתי הידיים. כעת זהו תורם של סבסטיאן וחבריו", אמר ורון האב, והבן הוסיף: "בתחילת העונה המטרה שלנו הייתה לשחק עד ה-15 ביולי. את זה לפחות השגנו, כעת נשאר לנו רק עוד צעד אחד".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    לוגו - פיקוד העורףפיקוד העורף

    התרעות פיקוד העורף

      walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully