ימינו כקדם?

במחנה האימון של הפועל חיפה בהולנד, קיץ 1998, השחקנים ידעו שבעוד מספר חודשים יחגגו אליפות. כחודש קודם לכן סיימו עונה במקום השלישי המכובד, אך היו מאוכזבים שלא הצליחו לזכות באליפות למרות היכולת הגבוהה שהציגו. "אלי גוטמן הכיר את הקבוצה לעומק, שיפר את מה שצריך וכבר אז הייתה תחושה שהכל מתחבר, לכולם היה ברור שזו העונה שלנו", נזכר מנכ"ל הקבוצה דאז אבי קאופמן.

"גם בעונה הקודמת היינו קבוצה שהגיע לה לזכות באליפות ושיחקנו כדורגל מדהים, אולי הכי טוב בארץ", נזכר בלם הקבוצה אלון חלפון. "אבל לא עשינו את זה. הפעם הבנו שזה הולך לקרות. אני זוכר שאחרי המחזור הראשון בו ניצחנו 0:4 את עירוני ראשל"צ, ב'דקה ה-91' מוטי איווניר אמר שזאת האלופה הבאה, וכולנו הסכמנו איתו".

סיפור הקריירה של אלי גוטמן בהפועל ת"א מזכיר לא מעט את התסריט שעבר לפני עשור בעיר הנמל. אז גוטמן ידע לעשות את השינויים המבריקים בסגל ולהפוך קבוצה של כמעט לקבוצה של אליפות. האם גוטמן עושה גם הפעם עם הפועל תל אביב את אותן התאמות נכונות שיעזרו גם להפועל תל אביב לעבור את רף האליפות בניסיון השני. גיבורי 1998/9 מזהים את הדמיון, אבל ממש לא בטוחים שזה יסתיים אותו דבר.

כמו בהפועל חיפה, גם בהפועל ת"א גוטמן פותח את עונתו הסדירה השנייה בקבוצה לאחר שכמעט ונגע בתואר האליפות, אך כשל ברגע האמת. כמו אז גם היום, גוטמן מתבסס על שוער מנוסה ומוכשר, הגנה יציבה שרצה יחדיו שנים, אמצע חזק והתקפה שמתבססת בעיקר על משחק האגפים ולא על החלוץ. "אבל זה לא בדיוק זה", בטוח חלפון. "אנחנו שיחקנו כדורגל מדהים בכל העונה הקודמת, בעוד הפועל ת"א לא הצליחו להתעלות לרמה הגבוהה באמת ברוב העונה. מצד שני, גם אנחנו השתפרנו בעונת האליפות, ככה שאם גם להם הכל יתחבר והם יציגו את יכולת השיא שלהם מהשנה שעברה במרבית שלבי העונה, זה אולי יספיק".

בהפועל חיפה איבד גוטמן את אחד מהברגים המרכזיים בהתקפה – רונן חרזי, לטובת הליגה הטורקית. בהפועל ת"א, יאבד ככל הנראה את סמואל יבואה גם כן לטובת אירופה. אלא שבהפועל ת"א יבואה היה הסקורר המרכזי, בעוד בהפועל חיפה חרזי, שכבש עשירייה, שימש ככינור שני ללירון בסיס עם 11 שערים.

אבל גוטמן, במובנים מסוימים, מתאים את הפועל ת"א 2009 להפועל חיפה 1999 במהלך הפגרה הזאת. במקום להתבסס על סקורר מרכזי כיבואה, גוטמן חיזק את משחק האגפים של הקבוצה עם הבאת מיכאל זנדברג ודדי בן דיין לצד שמאל, והרכישה הצפויה של שכטר לאגף ימין, ושל ביוואן פרנסמן או בלם אחר שישחרר את דאגלס דה סילבה מתפקיד הבלם ויעביר אותו ימינה.

"אני בקשר עם אנשים בהפועל ולפי מה שאני רואה ושומע אלי בונה קבוצה שמאוד מזכירה אותנו", מאבחן אורן זיתוני, "בשנה שעברה הפועל היו יותר פאסיביים, ואלי מנסה לבנות עכשיו קבוצה אגרסיבית ולוחצת כמו שאנחנו היינו, עם משחק אגפים מדויק. כל הכח ההתקפי של הפועל בשנה הבאה יהיה בנוי על האגפים, אבל אני לא יודע אם זה יעבוד כמו שזה עבד אצלנו".

כשנזכרים כי עופר טלקר ונג'ואן גרייב סיימו בצוותא במקום השלישי ברשימת הכובשים של הפועל חיפה, עם 7 שערים לכל אחד, מבינים כי לאדומים מתל אביב תהיה בעיה לשחזר את ההישג הזה. "דדי בן דיין הוא מגן תוקף מעולה, אבל אי אפשר בכלל להשוות אותו לנג'ואן", חורץ אלון חלפון. "נג'ואן היה סילון אנושי, שתפקד גם כמגן וגם כקיצוני באותו זמן, זה היה כאילו שיחקנו עם 12 שחקנים. הוא היה חודר לרחבה, ורוב השערים שלו זה במהלך המשחק, לא במצבים נייחים כמו בן דיין. גם שיתוף הפעולה שלו עם טלקר היה מדהים, הם בישלו אחד לשני את רוב השערים. קשה לדעת אם תהיה כזו הבנה עיוורת בין מגן שהצטרף רק עכשיו לקבוצה לקולגות שלו".

גם בהפועל חיפה גוטמן היה מרוצה ממרבית הזרים, אך שחרר שניים שלא ענו על ציפיותיו למרות עונה לא רעה – סרג'ן צ'ולקוביץ' ומירוסלאב ביצ'ניץ' פינו את מקומם לאלכסנדר יוביץ' וגוראן מילנקו. בעוד יוביץ' זכור לרבים כזר הגרוע ביותר שהביא גוטמן, מילנקו היה פגיעה בול. כיום, גוטמן נפרד מיבואה ומצמד הבולגרים טלקיסקי את טופוזאקוב, וינסה לפגוע בזרים.

"הפועל קבוצה טובה, אבל מרכז השדה שלהם לא מתקרב למה שהיה אצלנו. אתה יכול להשוות שם מישהו לאוליאנוב, מילנקו או רוסו?", תוהה חלפון. "בקישור האחורי גוטמן יתבסס על שי אבוטבול, שהוא שחקן טוב אבל אחרי פציעה ואי אפשר לדעת באיזו יכולת הוא יחזור, וזו העמדה הכי חשובה במגרש כיום". זיתוני, שמילא את העמדה הזו בחיפה מסכים. "לדעתי אבוטבול דווקא כן יספק את הסחורה, אבל הבעיה היא בקשר המרכזי שינווט את הקבוצה קדימה, גוטמן יביא זר, והוא חייב לפגוע בו בינגו, כי על זה העונה שלו יכולה ליפול ולקום".

איש הכדורגל החיפאי ומקורבו של אלי גוטמן עוד מימיו בהפועל חיפה, איציק אהרונוביץ', מספר כי גוטמן מודע לבעיות, אבל מכין תוכנית מגרה למקרה שלא יפגע בזרים. "חלון הראווה של הקבוצה יהיה אבוטבול וביברס נאתכו מלפניו. הקשר המרכזי ישחק כמו קווטרבק, יבוא לקבל כדורים מאחורה, יזין את שחקני האגף. אבל גם אם להפועל ת"א יהיה קאדר מצויין, זה שונה מהפועל חיפה, וחסר להם את החולייה המרכזית – ג'ובאני רוסו".

גוטמן, שהביא איתו את רוסו כנדוניה מהפועל ב"ש, צפה בקשר הקרואטי פורץ באמת רק בעונת האליפות. בהפועל מקווים כי כמו רוסו של אז, יהיה זה איתי שכטר או גילי ורמוט שיעשו את הפריצה הגדולה ויוביל את הקבוצה לאליפות. "איתי שכטר וגילי ורמוט הם כישרונות גדולים, אבל אני לא יודע אם זה נכון לצפות מהם לשדרג את עצמם", מספר חלפון. "רוסו בסה"כ היה בעונתו השלישית בארץ והפריצה באה גם כי הוא התרגל לארץ ולכדורגל הישראלי. שכטר וורמוט גדלו פה ומשחקים כבר כמה שנים בליגת העל, ככה שלא בטוח שיש בהם מעבר למה שהם מציגים עכשיו".

"ההבדל הגדול הוא שרוסו היה גולר, וסיים כמלך השערים של הקבוצה עם 13 שערים", נזכר זיתוני. "לא לשכטר ולא לורמוט יש את זה. שניהם ביחד בעונה לא כובשים 13 שערים, והמספרים שלהם לא מספיקים לסחוב קבוצה לאליפות. זנדברג יכול לתרום שערים רבים, אבל עדיין חסר את הגולר שמגיע ממרכז השדה ולא מהאגף. אם באמת מישהו מהם יעשה את הפריצה, זה אומר שהכל מתחבר שם, כמו שקרה איתנו, ואז יכול מאוד להיות שהסיום יהיה זהה".

"זה שהסיטואציה דומה זה נכון, אבל אני לא יודע כמה מיתוס העונה השנייה הזה הוא אמיתי", מסכם קאופמן. "סה"כ אלי גוטמן הוא מאמן מעולה, ואצלנו הוא יכל לזכות באליפות גם בעונה הראשונה. בהפועל ת"א השנה הוא הצליח מאוד ביחס לציפיות – אף אחד לא דיבר על אליפות בתחילת העונה, אלא על עונה קשה. אבל אי אפשר להתעלם מהעובדות, אלי הוא מאמן סופר יסודי שמשקיע שעות על הפרטים הכי קטנים, ואולי בגלל זה בעונה השנייה דברים מתחברים יותר טוב. היו לו גם עונות שניות בקבוצות שלא נגמרו טוב, כמו בבאר שבע, אבל אם הייתי צריך להמר, הייתי שם את הכסף שלי על אלי והפועל ת"א".