לא לפחד כלל

נכון שמראט סאפין זילזל בדרכה של נבחרת הדייויס הישראלית לבית העליון, ונכון שהחבורה בכחול-לבן באמת נהנתה מהגרלה נוחה. עדיין, עצם היותה חברה בשמונה הגדולות של הטניס העולמי מהווה סנסציה גדולה, על אחת כמה וכמה אם הנבחרת תעשה את הבלתי ייאמן שאומרים שהוא ייאמן - ותנצח את רוסיה בסוף השבוע, בדרך לחצי גמר היסטורי.

מדובר בהישג ענק מכיוון שישראל כל כך רחוקה מלהיות מעצמת טניס. צריכים להיכנס לפרופורציות, ישראל היא לא מעצמה בשום דבר בעולם הספורט - גם לא בשייט. שחר צוברי אחד יכול להיות מקביל לדודי סלע אחד, וכשיש מסביב כל כך הרבה מדינות ששולטות בכל הדגמים, אפשר לצאת מהסרט שאנחנו חיים בו ולהבין שכל הישג ספורטיבי, במיוחד אם הוא קבוצתי, ראוי לציון מיוחד בספרי ההיסטוריה של המדינה הקטנה שלנו.

ובכל זאת, גביע דייויס ידע עוד כמה סנסציות מאז שקם לתחייה בשנת 1900. מי שמעוניין בזריקת מוטיבציה לקראת המפגש נגד הרוסים, מוזמן למסע אל ההיסטוריה הלא רחוקה של המפעל, ולשאוב עידוד מנבחרות נוספות שעשו את הבלתי ייאמן, באליפות העולם הבלתי רשמית לקבוצות בטניס.

ההישג: אלופה

השחקנים הבולטים: בוב יואיט (דורג 34 בעולם), ריימונד מור (דורג בין 60 ל-80 בעולם באותה שנה).

השיטה בגביע דייויס הייתה שונה באותן שנים, והנבחרת הדרום אפריקאית לא נאלצה להתמודד מול אף אחת מאריות הטניס העולמי בדרך לגמר. עם זאת, ההישג שלה מהווה נקודת דרך משמעותית בתולדות המפעל. אחרי מעצמות טניס כמו ארצות הברית, אוסטרליה, בריטניה, וצרפת - דרום אפריקה הייתה הנבחרת הראשונה שזכתה במפעל. הדומיננטיות של ארבע המעצמות ב-74 שנים הביאה למעשה להחלטה לקיים ארבע תחרויות גרנד סלאם באותן מדינות.

הדרום אפריקאים דאגו ליצור פתח למדינות נוספות, ובשנתיים שלאחר כן היו אלה שבדיה ואיטליה שרשמו זכיות ראשונות. ב-1974, אחרי ניצחון 1:4 על איטליה הגדולה של אדריאנו פאנטה בחצי הגמר, הדרום אפריקאים חיכו למפגש מול הודו בגמר, אבל נהנו מפרישתה של הנבחרת האורחת על רקע סיבות פוליטיות, בגלל התנגדות למשטר האפרטהייד. מ-1978 עד 1992 הדרום אפריקאים לא הורשו להתחרות בגביע דייויס מאותה סיבה, והפעם האחרונה שהיו בבית העליון הייתה בימיו הטובים של ווין פריירה ב-1998.

ההישג: פיינאליסטית

השחקנים הבולטים: דומיניק הרבאטי (שמר על יציבות בין המקומות 18 ל-20 בעולם), קרול בק (דורג בין 40 ל-45 בעולם), קרול קוצ'רה (כבר היה לקראת סוף הקריירה ודורג 310 בעולם).

העובדה שקרול קוצ'רה דורג בשיאו במקום השישי בעולם, ודומיניק הרבאטי היה יציב בצמרת העולמית, הכניסה את הסלובקים לבית העליון כמה שנים קודם לכן, והוציאה מהם הופעות מכובדות כולל שני רבעי גמר. עם זאת, באותה שנה קוצ'רה כבר היה מחוץ לרשימת 300 הראשונים בדירוג העולמי. כאן התחיל לשחק המזל ובאותה שנה הסלובקים נהנו מארבעה מפגשים ביתיים. המסע המופלא שלהם התחיל בניצחון 1:4 על ספרד החזקה, המשיך עם 1:4 על הולנד, עוד 1:4 רשמה סלובקיה בחצי הגמר נגד ארגנטינה של נלבנדיאן וקוריה.

ממשחק הגמר, המחבט מספר 2 קרול בק נעדר אחרי שנתפס על שימוש בחומרים אסורים, זה מה שגרם לסלובקים להיעצר ולהפסיד בגמר 3:2 לקרואטיה, כאשר קרול קוצ'רה ה"קשיש" לא הצליח להציל את המצב. בשנה שלאחר מכן, הסלובקים נפרדו מהבית העליון אחרי הפסדים לצ'ילה ובלגיה, ולא חזרו אליו יותר.

ההישג: חצי גמר

השחקנים: מקס מירני (דורג באיזור ה-30 בעולם ליחידים), ולדימיר וולצ'קוב (הידרדר לאיזור המקום ה-200 בעולם).

הטניס במדינות חבר העמים פרץ בקול תרועה רמה רק בשנות האלפיים והרבה אחרי התפרקותה של ברית המועצות. בלארוס הייתה ונשארה נבחרת הגברים היחידה, פרט לרוסיה הגדולה, שהביאה הישגים בטניס. יש כאלה שאומרים שבלארוס של אותה תקופה הייתה פשוט נבחרת של שחקן אחד, מקס מירני. הוא היה חיית דייויס במשחקי היחידים, והעובדה שמאז ומתמיד נחשב לאחד משחקני הזוגות הטובים בעולם, הביאה להם נקודה כמעט בטוחה גם ביום השני.

עם זאת, בסיבוב הראשון באותה שנה הם ניצחו את רוסיה 2:3, כשמירני ושבק הפסידו במשחק הזוגות ומי שהציל את המולדת היה אותו וולצ'קוב, שגבר על מיכאיל יוז'ני במשחק החמישי והמכריע. הדרך המשיכה בניצחון מדהים של 0:5 על ארגנטינה, ונעצרה רק אצל ארצות הברית של אנדי רודיק והאחים בריאן, שגברו על בלארוס 0:4 בחצי הגמר.

ההישג: חצי גמר

השחקנים: ליאנדר פאאז (דורג באיזור המקום ה-200 בעולם ליחידים), רמאש קרישנאן (הידרדר למקום ה-280 בעולם ליחידים).

על הנייר, ההודים רשמו הישגים טובים יותר מזה בגביע דייויס, ושש שנים קודם לכן הם עלו לגמר אחרי אותו ניצחון זכור על ישראל ברבע הגמר. עם זאת, מעולם לא הייתה נבחרת שהגיעה כל כך רחוק עם שני שחקנים שדורגו מחוץ ל-200 הראשונים בעולם - וזה כנראה מה שהופך את הנבחרת הזאת לסינדרלה הגדולה ביותר בתולדות גביע דייויס. אם זה לא מספיק, בשנים קודמות ההודים רשמו הישגים יפים בזכות הגרלות סבירות שהביאו נבחרות לשחק על הדשא ההודי בתנאי מזג אוויר קשים במיוחד.

במקרה הזה, ההודים עלו לחצי הגמר אחרי ניצחון ברבע הגמר 2:3 נגד צרפת בחוץ, ועוד על חימר. חשוב לציין גם שקרישנאן ופאאז היו שני השחקנים היחידים ששיחקו בכל הקמפיין, ובסיבוב הראשו הם עברו את שוויץ של יעקב לאסק ומארק רוסה עם ניצחון 2:3.

ההישג: רבע גמר

השחקנים: עמוס מנסדורף (דורג 30 בעולם), שלמה גליקשטיין (דורג 300 בעולם).

עם כל הכבוד לנבחרת הדייויס שלנו, הניצחון בתחילת 1987 בעיר הצ'כוסלובקית הרבאץ-קרלובה היה הגדול ביותר בתולדות הטניס הישראלי. איך שלא תסתכלו על זה, כל התנאים היו לרעת נבחרת הטניס הישראלית. משחק חוץ מול קהל עויין במשטח המתאים לנבחרת המארחת, סוללת כוכבי טניס צ'כוסלובקית מול כוכב ישראלי אחד ועוד כוכב לקראת פרישה, שכבר היה רחוק מהצמרת העולמית. גלעד בלום עוד היה חסר נסיון, כך שמנסדורף וגליקשטיין שיחקו גם יחידים וגם זוגות, בניגוד לצ'כוסלובקים שנהנו מעומק.

גם כשמילאן שרייבר נפצע אחרי שהפסיד את שתי המערכות הראשונות לגליקשטיין, היה להם תחליף נהדר בזכות קארל נובאצ'ק, שנחשב אז לטניסאי בדרג של עמוס מנסדורף, אבל קיבל ממנו בראש בארבע מערכות במשחק החמישי והמכריע. הניצחון הגדול מכולם היה במשחק הראשון, כשאותו מנסדורף גבר בארבע מערכות על מילוסלב מצ'יר, שדורג באותו שבוע במקום השישי בעולם. המסע המופלא של הנבחרת הזאת נקטע בניו דלהי, שם סבלו שחקניה מחום של כמעט 50 מעלות והפסידו להודו 4:0.