איך מנצחים את רוסיה?

רוסיה היא ללא ספק הנבחרת הטובה ביותר שנחתה כאן מאז שנבחרת הדייויס הישראלית חזרה לבית העליון. עם חמישה שחקנים מהטופ 50 בדירוג העולמי (כולל המחליף איגור קוניצין), קפטן שמשמש בתפקיד כבר 35 שנים ומרגיש את שחקניו כמו אח תאום, ורפרטואר מרשים של שתי זכיות במפעל היוקרתי הזה בעשור האחרון - קשה לראות את דודי סלע, הראל לוי, אנדי רם ויוני ארליך עוברים אותם. קשה, אבל אפשרי.

הרוסים הגיעו לפחות לחצי גמר גביע דייויס בארבע השנים האחרונות, אבל נראה שאין מועד מתאים יותר מקיץ 2009 כדי להרוס להם את הרקורד הזה, וכמה סמלי שתעשה זאת הנבחרת המפתיעה ביותר בשלב רבע הגמר.

מכאן ועד לאחת הסנסציות הגדולות בתולדות הספורט הישראלי, שיכולה להתרחש ב-12 ביולי בערב - הדרך עוד ארוכה. הקפטן אייל רן ושחקני הסגל הישראלי יעבירו את השבוע הקרוב בעיקר באימונים, אבל גם בלימוד וגיבוש תכניות משחק מול אחת מנבחרות הטניס הטובות בעולם.

ויש להם הרבה מה ללמוד ולהכין, במיוחד לאור העובדה שקשה להיכנס לראשו של הקפטן שמיל טרפישצ'ב ולהבין מהם כלי העבודה היעילים ביותר מבחינתו: האם זה יהיה הנסיון והמוטיבציה של מראט סאפין שיגברו על הכושר הירוד שלו? האם לסמוך על דימיטרי טורסונוב ואיגור אנדרייב כשחקני היחידים, ואולי בכלל לשלוף מהכובע את מיכאיל יוז'ני שיכול לעשות צרות לכל אחד? אז לשמיל טרפישצ'ב יש צרות שנראות יותר טוב מאלו של אייל רן, שפשוט יתפלל, כמו כולנו, להתעלות נדירה של כל אחד מארבעת שחקני הסגל שלו.

אירוח המפגש נגד רוסיה בהיכל נוקיה עורר מחלוקות עד לפני כמה חודשים, אבל נראה שבסופו של דבר השחקנים די מרוצים מהמוצר המוגמר. שחקני הנבחרת הישראלית מעולם לא שיחקו מול קהל של 11 אלף צופים. יריביהם הרוסים, לפחות חלקם, התקשו להתרגל לרעיון של עידוד מאסיבי במסעותיהם ברחבי העולם. למריה שראפובה זה לא ממש הפריע כשהייתה כאן עם נבחרת הפדרציה, אבל הנקודה החשובה ביותר במפגש הזה היא שלא נראה כאן מקבילה גברית למריה שראפובה, וגם לא משהו קרוב לזה לאור היעדרותו של המחבט הרוסי הבכיר ניקולאי דוידנקו. הקהל הישראלי הוכיח את עצמו פעם אחר פעם באצטדיון קנדה ברמת השרון, ואין ספק ששחקן כמו דודי סלע, שאולי יצטרך את הקהל יותר מכולם - יוכל להטעין בעזרתו את מצבר המוטיבציה, שבדרך כלל מחשמל אותו כשהוא משחק בארץ.

המפגש ישוחק על משטח קשה מסוג "קורטסול טורנמנט", שנחשב לבינוני במהירות שלו, ועבר שדרוג למהיר יותר בזכות תוספות שהורכבו מתחתיו. הכוונה הייתה לבנות לישראלים את המשטח הנוח ביותר מבחינתם, והיתרון הגדול הוא שלכולם יש את אותן ההעדפות. השחקנים הרוסים מגוונים מאוד, אבל ההעדפות שלהם משתנות. טורסונוב אוהב משטחים מהירים, אנדרייב מצטיין בעיקר על חימר - ככה שאין ספק שלמרות שמדובר במשטח קצת אחר מזה שברמת השרון, ישנו יתרון ביתיות מעבר לעידוד הקהל וצריך לנצל אותו.

הצרות של הרוסים אינן מסתכמות בהיעדרותו של ניקולאי דוידנקו ה"סרבן". דימיטרי טורסונוב ומראט סאפין, שמהווים חצי מהסגל, סוחבים איתם פציעות ובהנחה שלפחות אחד מהם ישותף במשחקי היחידים - יש כאן בהחלט נקודה שצריך לייחס אליה חשיבות רבה.

טורסונוב, המחבט הבכיר של הרוסים (22 בעולם), נעדר מהסבב במשך חודשיים באביב, אחרי שעבר ניתוח להוצאת דרבן מכף הרגל. עם זאת, הוא התאושש נהדר בעונת הדשא ורשם תואר שישי בקריירה בטורניר איסטבורן. העומס בטורניר הזה עשה את שלו, ובווימבלדון טורסונוב פרש באמצע משחקו בסיבוב הראשון נגד מישה זברב הגרמני, אחרי שהתלונן על כאבים בכף הרגל. מאז הצוות הרפואי של נבחרת הדייויס הרוסית עושה מאמצים כדי להכשירו לקראת ההתמודדות נגד ישראל.

טורסונוב ידוע ברוסיה כלוחם אמיתי, ובניגוד להרבה טניסאים אחרים שמוותרים על גביע דייויס כדי לא לפגוע בבריאותם - הוא מתייצב למשימה בכל פעם שטרפישצ'ב קורא לו. לאור הנסיבות, קשה להאמין שטורסונוב יהיה כשיר במאת האחוזים, אבל גם שמונים אחוז יכולים להספיק לו כדי להביא לפחות נקודה לנבחרת הרוסית.

דודי סלע והראל לוי, אם אכן ישחקו נגדו, חייבים לשים דגש על מצבו הפיזי של טורסונוב, ולנסות להריץ אותו כמה שיותר. זה לא יהיה קל, כי מדובר בשחקן בייסליין התקפי שביום טוב לא מרבה לטעות וחובט חזק ומדויק. שניהם יודעים לשחק סרב אנד וולי, והם צריכים להרבות בזה - כי מדובר בסגנון משחק שמסבך את טורסונוב.

אחוזי הצלחה בהגשות הראשונות יהיו משמעותיים ביותר במשחקים האלה, מול מחזיר מצוין שרק מחכה לעבור מהגנה להתקפה. בכל מקרה, למרות מצבו הפיזי של הרוסי, כדאי מאוד שלא להיגרר מולו למשחק של חמש מערכות. אמנם טורסונוב הפסיד השנה בשלושת משחקי חמש המערכות שקיים בסבב (הודח בסיבובים הראשונים באוסטרליה, רולאן גארוס ו-ווימבלדון ולא הגיע למערכה מכרעת), אבל בגביע דייויס יש לו רפרטואר מרשים של ניצחונות כאלה. הוא עשה את זה לויקטור האנסקו הרומני השנה, לרישאר גאסקה במשחק מכריע שהתקיים בצרפת, ובצורה הכי מרשימה לאנדי רודיק בחצי הגמר ב-2006 - אז הוא ניצח את האמריקאי 15:17 במערכה החמישית בדרך לניצחון של רוסיה.

ועוד פרט קטן. טורסונוב הוא איש נחמד מאוד, וגילינו את זה גם כשביקר כאן עם נבחרת הפדרציה הרוסית, אז שימש יריב אימונים למריה שראפובה. מצד שני, על המגרש הוא יכול להפוך לחם מזג, וכמה טעויות שיפוט בנוסף לשריקות בוז של הקהל יכולות לגרום לו לצאת מדעתו. בחלק מהפעמים, גם לוקח לו הרבה זמן לחזור לעצמו. זאת בניגוד למראט סאפין, שנרגע (באופן יחסי) אחרי שהמחבט נשבר.

על הנייר, שמיל טרפישצ'ב אמור לשבץ את טורסונוב ואיגור אנדרייב למשחקי היחידים, אבל הקפטן הרוסי ידוע כמי שאוהב לבצע שינויים, וסביר להניח שישלב גם את מראט סאפין בחגיגה. סאפין, בשנת הפרישה שלו מטניס מקצועני, השלים עם העובדה שהוא כבר לא ייתן יותר הצגות גדולות בסבב, וכנראה שעיקר המוטיבציה שלו מוקדשת לגביע דייויס. אחרי הכל, הוא הביא לרוסים את התואר הזה פעמיים, ואין דבר שהוא רוצה יותר מגביע שלישי.

הבעיה של סאפין היא שהוא כבר מזמן לא מצדיק את דירוגו העולמי, והשנה הוא מחזיק במאזן של שבעה ניצחונות לעומת עשרה הפסדים בסבב המקצועני. למעשה, סאפין לא ניצח יותר משני משחקים בשום טורניר בו השתתף השנה, ובווימבלדון הוא הודח כבר בסיבוב הראשון על ידי ג'סי לוין. לעומת זאת, בגביע דייויס הוא המשיך לקבל קרדיט בסיבוב הקודם נגד רומניה, וניצח את ויקטור קריבוי בשלוש מערכות חלקות במשחק הראשון.

ההערכה היא כי במידה שסאפין ישובץ לאחד ממשחקי היחידים, זה יהיה לקרב נגד הראל לוי. השניים זוכרים היטב את שנת 2000, שהייתה הטובה בקריירה של שניהם, אז הם גם שיחקו אחד נגד השני פעמיים וידו של הרוסי תמיד הייתה על העליונה בצורה משכנעת.

אולי עד לפני כמה חודשים לא היה על מה לדבר. סאפין עוד היה בעיצומו של קו עלייה זמני ולוי נחשב לטניסאי דייויס רע, אבל דברים השתנו. סאפין מפגין יכולת שמתאימה לחלק האחרון במאיה הראשונה בעולם, ולוי רשם ניצחון ענק על אנדראס וינסיגוורה בחמש מערכות, כדי לנצח בשבדיה ולהביא את הנבחרת למקום המכובד הזה. במידה שהקפטן הרוסי יסמוך על הניסיון של סאפין והמשחק הזה אכן יתקיים, הרי שהראל לוי הוא זה שנמצא במצב טוב יותר מבחינה פיזית ומנטלית והוא יוכל לעשות את זה גם בחמש מערכות. בדרך, כדאי מאוד שהוא יתזז את הרוסי המתנשא לגובה של 1.93 מ' וסובל מברכיים שחוקות.

גם אם אנחנו בונים על שני ניצחונות של דודי סלע, ובהנחה שלא נפנטז על סנסציה של הראל לוי - משחק הזוגות של אנדי רם ויוני ארליך עשוי להיות זה שיעשה את ההבדל.

למרבה הצער, ובניגוד לכמה דברים שנאמרו לפני כמה חודשים, רם וארליך שיחקו ביחד רק בטורניר אחד מאז שהאחרון חזר מפציעה. זה קרה בטורניר הצ'לנג'ר ברמת השרון, כאשר השניים נהנו ממשחקים קלילים כדי לחזור לכושר, עד שקיבלו צמד חזק במשחק על התואר שכלל את המגיש העוצמתי כריס גו'ציונה מאוסטרליה. רם וארליך הפסידו במשחק הזה, ומאז חלקו את אותו המגרש רק באימונים, כאשר רם חזר לשתף פעולה עם מקס מירני. ארליך ניסה את מזלו עם בני זוג אחרים, אבל לא ממש בהצלחה.

ואולי זה דווקא מה שיעזור לנבחרת הדייויס הישראלית. מבט קצר אל סטטיסטיקת המשחקים של רם וארליך בימים הטובים שלהם מגלה שהם תמיד התעלו על עצמם מול הזוגות הקבועים של הצמרת העולמית בסבב, ומצד שני הפסידו הרבה פעמים לזוגות לא קבועים. מעבר לעובדה שבדרך כלל הם היו מורכבים משחקני צמרת שמצאו זמן לשחק זוגות, הרי שרבים גם הכירו את סגנון המשחק של אנדי ויוני. כך קרה שגם בגביע דייויס הצמד הישראלי היה מתקשה לפעמים מול זוגות אלמוניים.

הבעיה הגדולה של ארליך ורם היא הנבחרת הרוסית, מולה יהיה להם קשה מאוד לבנות את עצמם מחדש. כל טניסאי ברביעייה של טרפישצ'ב נחשב לשחקן זוגות מצוין, ואי אפשר לדעת את מי ירכיב הקפטן הרוסי למשחק בשבת. בכל אחד מארבעת מפגשי הדייויס האחרונים שלהם הרוסים הופיעו עם זוג אחר.

מקום אחד שמור ככל הנראה לדימיטרי טורסונוב, בעל חבטות הגשה חזקות מאוד שרק השנה זכה בתואר הזוגות בטורניר דובאי היוקרתי. לפי ההערכות, מי שיצטרף אליו במשחק הזוגות יהיה ככל הנראה מראט סאפין. השניים שיתפו פעולה בסיבוב הקודם נגד רומניה, אבל איבדו את המשחק אחרי שכבר הובילו 0:2 במערכות. אולי אלה היו כבר הסימנים לבעיות הפיזיולוגיות של השניים, ובטח שזו הוכחה לכך שאסור לוותר מול צמד כזה - מה גם שמדובר בשני שחקנים "רגישים" במיוחד.