ספרד החדשה

לפני קצת פחות משנה, בשלב הבתים של מוקדמות אליפות אירופה לנבחרות צעירות, חזרה ישראל עם תיקו 0:0 מכובד מדואיסבורג, שם התעמתה עם מקבילתה מגרמניה. התוצאה הספיקה לשתי הנבחרות, ששנה לפני כן נפרדו בתיקו 2:2 באיצטדיון רמת גן, להעפיל לשלב ההצלבה, כאשר גרמניה דורגה ראשונה וישראל שנייה. "היינו עדיפים והבכנו את הגרמנים", אמר בגאווה לאחר אותו משחק יו"ר ההתאחדות לכדורגל, אבי לוזון.

בגרמניה אכן חשו מבוכה, אך לא היה זה בגלל היכולת הלוקה בחסר מול הנבחרת הישראלית. נראה היה שמשהו חורק אצל דיטר איילטס וחבורתו עוד בהפסד המשפיל למולדובה (1:0), ולמרות הניצחון בפלייאוף על צרפת משער דרמטי של הבלם בנדיקט הוודס בתוספת הזמן, איילטס קיבל הודעה על סיום תפקידו. למאמן היו חילוקי דעות מקצועיים עם המנהל הטכני מטעם ההתאחדות הגרמנית, כוכב העבר מתיאס זאמר, שחש כי איילטס לא מתאים עצמו לקו אותו הוא רוצה להתוות בגילאים הצעירים.

כך, עם הכרטיס לאליפות אירופה 2009 אך ללא מאמן, החליטו בהתאחדות לתת להורסט רובש, מאמן הנבחרת עד גיל 19, להדריך גם את הנבחרת הצעירה בטורניר בשבדיה עד כניסתו לתפקיד של ריינר ארדיון בחודש יולי. רובש, שהצעיד את גרמניה לזכייה באליפות אירופה לנוער בשנה שעברה, עשה את העבודה בגדול גם בשנתון העליון, והניצחון 0:4 על אנגליה בגמר היווה פינאלה נהדר עבורו ועבור ההתאחדות הגרמנית, שכרגע נבחרותיה הן אלופות אירופה בגילאי 17, 19 ו-21. האם גרמניה חווה צמיחה של דור זהב? יהיה מוגזם לומר. אבל ההצלחות בגילאי הנוער בהחלט מעידות על השתלמות העבודה מהתשתיות לטווח ארוך, ומספקות ערובה נוספת לכך שגרמניה תמשיך להיות כוח משמעותי גם בטורנירים הגדולים.

מעל שמונה מיליון צופים נצמדו למרקע בגרמניה וחזו בשידור משחק הגמר מול אנגליה ביום שני – שווה ערך ל-31% צפייה. אחרי שנים של כשלונות בטורנירים לנבחרות צעירות, כשבסגל עברו כוכבים כמיכאל באלאק, בסטיאן שווינשטייגר, מריו גומז ולוקאס פודולסקי, הצליחה גרמניה לזכות לראשונה בהיסטוריה באליפות אירופה עד גיל 21, ועשתה זאת בצורה מוחצת מול הנבחרת שמנעה ממנה תואר באותו מעמד ב-1982.

למעשה, עבור גרמניה זהו ההישג המשמעותי ביותר מאז אותו שער זהב של אוליבר בירהוף לרשת צ'כיה המפתיעה של דושאן אוהרין בגמר יורו 1996 באנגליה. כמה סמלי שאותו בירהוף, המשמש כיום בתפקיד ניהולי בנבחרות, ושני כוכבים נוספים של אותו טורניר, מאמן השוערים הנוכחי אנדראס קפקה וכמובן מתיאס זאמר, שותפים לקביעת הדרך אותה צלחו שחקניו של הורסט רובש.

המאמן עצמו מייחס את ההצלחה לא רק לנעשה במסגרת ההתאחדות. "מאז שנת 2000, בה התחלתי לעבוד בנבחרות, אנחנו מצויים בתהליך מרוכז של פיתוח והשקעה בגילאים הצעירים", הסביר רובש בסיום משחק הגמר. "כעת אנו קוצרים את הפירות של שיתוף הפעולה המצוין בין ההתאחדות לאנשי הליגה ומחלקות הנוער של המועדונים. ברגע שכולם עבדו בצוותא למען מטרה אחת, נוצר דבר נהדר".

עכשיו עולה בגרמניה שאלת השתלבותם של השחקנים הצעירים בנבחרת הבוגרת של יואכים לאו. חמישה שחקנים כבר השתייכו לסגל ולמעשה קיבלו שחרור ממשחקי הידידות של הנבחרת הבוגרת לטובת צבירת ניסיון נוסף בטורניר בשבדיה, כך שההתמזגות כבר החלה. "חובת ההוכחה מוטלת כעת על השחקנים", גרס לאו לאחר המשחק. "ראינו השקעה גדולה ושילוב של משמעת ויכולת טקטית לצד מהלכים אינדיבידואליים של שחקנים. אני לא חושב שמדובר בדור זהב, אבל אם נתגבר על מספר בעיות אז העתיד בהחלט ייראה טוב. זו הנבחרת הטובה שהייתה לנו זה שנים".

אחת הסיבות העיקריות לכך שגרמניה לא הגיעה לטורניר בשבדיה כפייבוריטית למרות השחקנים הבכירים העומדים לרשותה, נעוצה בחסרון בשחקני חוד דומיננטיים. בסגל של רובש, חלוץ עבר מוצלח בפני עצמו שזכור בעיקר בזכות משחק ראש משובח שכלל צמד לרשת בלגיה בגמר יורו 1980, ניתן היה לאתר רק חלוץ אחד וזהו סנדרו ואגנר, כובש הצמד לרשת אנגליה. "זה נתון בעייתי ואחד הדברים עליהם נצטרך לעבוד", אמר יוגי לאו. "בנבחרת הזו היה רק את ואגנר, וגם בשנתונים הבאים אנחנו לא משופעים ביותר מדי חלוצים איכותיים".

לפיכך, נדרש רובש לאלתר במהלך הטורניר, שינה לא פעם את המערך הטקטי של נבחרתו ולעיתים השתמש במסוט אוזיל, המצטיין בטורניר, כשחקן השפיץ. "מצאנו פתרון לכל בעיה לאורך הטורניר, והתאמנו עצמנו למצבים שנוצרו", התייחס המאמן למחסור בשחקני התקפה. "הלמידה בטורניר היא זו שאיפשרה לנו להציג את משחקנו הטוב ביותר דווקא בגמר, ועל כך אני גאה".

רובש, שרשם קריירת אימון די כושלת ברמת המועדונים, חזר למקורות, הנהיג בנבחרתו משמעת ברזל ושיכלל את הנחישות והיעילות שאפיינו את הגרמנים מאז ומעולם, אם כי בדרך כלל קשה היה להבחין בהם כבר בגילאי הנוער. הפעם מדובר בדור קשוח המשופע בשחקני הגנה מוערכים שרשמו לחובתם רק שער ספיגה אחד במהלך הטורניר, ואלו התאימו כמו כפפה ליד לסגנונו של רובש. "הורסט מאמן מאוד ישיר שדבק במטרה ומקנה לשחקניו מנטליות של ווינרים", ניתח לאו את העבודה של עמיתו והוסיף בחיוך: "עכשיו נראה אותו משלים תואר שלישי וזוכה באליפות העולם עד גיל 20 בקהיר".

בזמן שרובש ולאו מבקשים להנמיך ציפיות ולא להעמיס עול רב מדי על השחקנים הצעירים, בין צרור הברכות להישגים האחרונים אפשר היה למצוא אנשים שכבר רואים בעיני רוחם את נבחרת גרמניה הבוגרת שבה להניף תארים. "לפני שנתיים ספרד שלטה בכדורגל האירופי בגילאים הצעירים, ולאחר מכן זכתה בתואר בבוגרים. ההצלחות שלנו מבטיחות עתיד מוצלח ואולי נעשה הישג דומה", אמר ריינהרד ראובול, העומד בראש הליגה הגרמנית. "האושר הגדול זה שההישגים נעשו עם שחקנים שמשחקים בליגות הראשונות אצלנו ולא מחוץ לגרמניה".

עוד בטרם יפנטזו בגרמניה על זכייה בתארים גם בנבחרת הבוגרת, יש להם בעיה חדשה-ישנה שדורשת טיפול. בפתיחת המשחק הראשון של גרמניה הצעירה מול ספרד (0:0) נקלטו בעדשת המצלמה שני שחקנים בלבד המניעים את שפתותיהם בעת נגינת ההמנון. היו אלה מנואל נוייר ובנדיקט הוודס, שני שחקני שאלקה והיחידים בהרכב שאינם בני מהגרים או ילידי מדינה זרה. לא ברור אם היה זה מאי ידיעה או מחוסר רצון, אך לראשי הנבחרת ברור כי עליהם לדאוג לחזית אחידה של השחקנים כדי לסחוף אחריהם את הציבור מבלי לעורר פרובקציות, ושירת ההמנון היא חלק מכך.

עכשיו שאלת הנאמנות תקבל משנה תוקף, זאת לנוכח החלטת פיפ"א לשנות את החוק ולבטל את ההגבלה על גיל השחקנים המעוניינים להחליף את הנבחרת הלאומית אותה הם בוחרים לייצג. מעתה, שחקן שכבר שיחק במדי נבחרת צעירה של מדינה מסוימת או במשחקים לא רשמיים בבוגרת, יכול לשחק בנבחרת אחרת ללא כל הגבלת גיל, זאת בתנאי שלא ייצג באופן רשמי את המדינה הראשונה בה שיחק. לדוגמה, ג'רמיין ג'ונס, קשרה של שאלקה שכבר רשם שלוש הופעות במדי גרמניה במשחקי ידידות, מעוניין לעבור לשחק עבור ארצות הברית וכעת רשאי לעשות כן.

מתיאס זאמר, בכובעו כמנהל הטכני של הנבחרות, הביע חשש מהסיטואציה החדשה שנוצרה, אך בטוח שגרמניה תתגבר על הבעיה. "השינוי הזה מהווה סכנה עבורנו כי יש לנו לא מעט שחקנים שמחזיקים באזרחות נוספת ויפותו על ידי התאחדויות אחרות. זה אתגר שנצטרך לדעת איך להגיב לו, אבל אני מבטיח שאנו מוכנים", טען זאמר. "אנחנו מנסים להשפיע על השחקנים באמצעות חינוך ולחבר אותם למסורת ולהיסטוריה של גרמניה. בכל מקרה, לא ניתן לשינוי הסטטוס הזה לשבש לנו את דרך החשיבה בזימונים. רק שחקנים שראויים לכך מבחינה מקצועית יזכו לדקות משחק בנבחרת הבוגרת".

אשקן דז'אגה, שחקן הנבחרת הצעירה של גרמניה שנולד באירן וסירב לשחק בישראל לפני שנתיים על רקע פוליטי, מבטיח גם הוא שלשינוי המדיניות של פיפ"א אין כל השפעה. "אני גאה רק על כך שתהיה לי האפשרות לייצג את גרמניה בעתיד, גם אם זה לא יקרה", אמר דז'אגה ל'וולט'. "הציעו לי לשחק בשביל אירן עוד לפני שהחוק שונה, אבל החלטתי ביחד עם משפחתי להתמקד ברעיון המקורי. המצב מבחינתי נשאר כמו שהוא". עבור דז'אגה ודומיו בנבחרות הצעירות, שהגיעו עם רקע שונה והתחברו דרך הכדורגל, ההצלחות האחרונות סימלו את הדרך האולטימטיבית להיטמע סופית בחברה הגרמנית. עכשיו הם רוצים לעלות מדרגה ולהפוך לחלק בלתי נפרד גם מהסגל של יוגי לאו.