שוק טוטאלי

סוכני שחקנים שמתקשרים בימים אלה לנתי עזריה, מאמן מכבי נתניה, שומעים תשובה קבועה: "דבר איתי בעוד שבועיים". מיד אחר כך מגיע גם ההסבר: "עד שלא נשתחרר מהחוזים הכבדים של שטראובר, בן דיין, פרנסמן, שכטר וחיימוביץ', אין כסף פנוי ואין מה לדבר". כך, פחות משלושה שבועות לפני שתחל את דרכה באירופה, נמצאת נתניה במצב של קיבעון, תלויה במו"מ שמנהלים שחקניה עם קבוצות אחרות. אביב חדד ואייל שן, שהיו על הכוונת של עזריה, לא המתינו ומצאו קבוצות ולנתניה אין משאבים להחתים אפילו שחקנים בעלות נמוכה.

הסיטואציה הזו לא משפיעה רק על נתניה באופן פרטני, אלא מאפיינת את הפעילות המנומנמת משהו של כל שוק ההעברות. חודש לאחר סיום העונה, וההעברה הבולטת של הקיץ עד כה היא זו של טברטקו קאלה להפועל באר שבע. אם בשנים האחרונות התרגלנו למלפפונים חמים, מאבקים בין קבוצות, מעברים גדולים וזרים יוקרתיים שנוחתים בנתב"ג, הרי שהקיץ הזה מתנהל בעצלתיים.

יש לכך הרבה סיבות. מצד אחד, המשבר הכלכלי מחייב את הקבוצות לקצץ בתקציבים. מצד שני, הגדלת הליגה ל-16 קבוצות, שנותנת תחושה רוגע וביטחון בעיקר לקטנות. השילוב בין שניהם יוצר אי וודאות וחשדנות כללית. הקבוצות מחכות לראות כיצד ינהגו יריבותיהן והשחקנים מחכים גם הם. להתבהרות המצב בבית"ר ירושלים ובנתניה ולאיזושהי הכנסת יד לכיס שתמתיק את רוע הקיצוץ. למעשה, התשובה לשאלה מתי יתעורר השוק טמונה בשאלה נוספת: מי יישבר ראשון? השחקן או הקבוצה?

מילת המפתח של הקיץ היא קיצוץ. המשבר הכלכלי, ובעיקר היעלמותו (או לפחות נסיגתו בגדול) של ארקדי גאידמק מהמפה הספורטיבית, הובילו לטרנד של הקטנת התקציב במסווה של 'חזרה לשפיות'. "שוק ההעברות הוא עניין של היצע וביקוש. ההיצע קטן ויש הרבה ביקוש ומצד שני, אין תקציבים וזה תוקע את הקבוצות. לכן נראה שהשוק לא זז", טוען יו"ר מכבי פתח תקוה, משה זוארץ. "אין ספק שהקטע הכספי מפריע", מוסיף סוכן השחקנים גלעד קצב. "מכבי תל אביב לא משקיעה, נתניה וחיפה מקצצות וגם בית"ר והפועל תל אביב בחגיגה. שוק ההעברות לא בנוי על קיצוצים".

ההשפעה הראשונה של הקיצוץ היא שכל הקבוצות הגדולות מנהלות קודם כל מו"מ עם השחקנים על הפחתת אחוז מהשכר. בחיפה דורשים מהשחקנים לקצץ 15-20 אחוז, במכבי תל אביב והפועל תל אביב דיברו על כ-30 אחוז. בכך למעשה נוצר שלב מקדים שתוקע את שוק ההעברות. עוד לפני שרוב הקבוצות פונות להביא רכש, הן דואגות לאזן את המספרים עם השחקנים שכבר קיימים במועדון, מה שמעכב את תזוזת השחקנים בין הקבוצות.

בבית"ר ירושלים המצב אפילו גרוע יותר. רק ביום ראשון צפויים במועדון להחל בשיחות הקיצוץ הראשוניות, לאחר שגאידמק שלח מסר הרגעה לפיו יישאר. עד כה, שחקני מחזיקת הגביע, למעט קאלה, העדיפו להמתין להתפתחויות וכך כוכבים פוטנציאליים שיכלו להפוך למלפפונים החמים של הקיץ, עדיין לא יצאו לשוק. "השחקנים יידרשו לקיצוץ משמעותי של 40-50 אחוז", מסביר גורם בבית"ר. "שחקנים שלא יימצאו הצעה טובה יותר, צפויים להסכים. אחרים יעדיפו לעזוב ויזיזו את השוק".

גם הקבוצות הקטנות יותר סובלות מהמצב. המאפיינים הבולטים של ליגת ה-12 היו האכזריות והשוויוניות. קבוצה שלא בנתה עצמה נכון, הידרדרה לתחתית. מי שפגע ברכש, נהנה מעונה טובה בצמרת. הלחץ להצליח ולהתחזק נעלם עם הגדלת הליגה, והתחלף בתחושת רגיעה וביטחון. כלומר, לא עוד הסתערות מהירה על השוק ומלחמת חיזוק, אלא בנייה שקטה מתוך אמונה שיהיה קל יותר לשרוד. מאמן בני סכנין, ערן קוליק, מאמין בשקט, אבל מסייג: "אי אפשר לדעת מה יהיה בליגה הגדולה, אבל לא צריך לתפוס מכל הבא ליד. מי שלחוץ הביא שחקנים בחופזה ואחר כך החליף אותם. בתפקיד שאני מחפש, חלוץ, לא פתרתי את הבעיה, אבל אני סבלני. פניתי לישראלים, אני מחפש זרים, אבל רוצה למצוא את השחקן המתאים".

גם אצל השחקנים משתקפת אותה דילמה בדיוק: להמתין להתפתחויות בגדולות, או לסכם על חוזה חדש ומקוצץ, שפוי אם ממש תרצו. מכבי נתניה היא הדוגמא המושלמת. לקבוצה של דניאל יאמר התחייבויות חוזיות בסך 15 מיליון שקלים. בעוד הבעלים החליט שלא להכניס את היד לכיס, הקבוצה שבויה בידי אותם שחקנים, שהתבקשו למצוא לעצמם קבוצה חדשה. בינתיים, למעט סיאבונגה נקוסי שויתר על הכסף וחזר למכורתו, אף שחקן לא עזב.

ניקח את דדי בן דיין כדוגמא. המגן השמאלי משתכר בנתניה כ-220 אלף דולר בעונה. מכבי חיפה, הפועל ומכבי תל אביב שהתעניינו בשחקן לא מוכנות לשלם את מלוא החוזה. בינתיים, בן דיין, לכאורה, יכול להרשות לעצמו להמתין, לתת לקבוצות להילחץ ולראות מה הסכום המקסימלי שיוכל לקבל. הרי החוזה בנתניה מובטח. נתניה מצידה יכולה לרשום אותו לליגה האירופית ולהפוך אותו ל"קאפ-טייד", שלא יכול לשחק במפעלים האירופיים במדי קבוצה אחרת. המלכוד הזה תוקע את ההכנות של נתניה וגם את שוק ההעברות. ברגע שהראשון ימצמץ, נקבל תזוזה.

"כשאתה מרוויח סכומים גבוהים ומצפים ממך לגדולות, זה לא תהליך פשוט להסכים לקצץ. כל שחקן צריך לעבוד על עצמו ולקבל החלטה", מנסה זוארץ להסתכל על הפלונטר מנקודת המבט של השחקנים. "שחקנים שאין להם חוזה צריכים לראות לאיזה כיוון הם פונים. אלה שתחת חוזה, לא נמצאים בבעיה". קוליק מחדד: "הקיצוצים משפיעים על כל הקבוצות. שחקנים לא מוצאים בית חם שיקנה אותם בסכומים אליהם התרגלו. היה הרבה כסף ועכשיו העוגה צריכה להתחלק אחרת. לשחקנים יש בעיה והם צריכים להשלים עם המציאות ולרדת בדרישות השכר".

ראוי לציין כי חלק גדול מהשחקנים הישראלים כן מבינים את המצב. כך, במכבי תל אביב הסכימו רוב הבכירים לקיצוץ. גם במכבי חיפה מבינים השחקנים כי המציאות החדשה תחייב אותם להפחית בשכר והדיונים הם לגבי האחוז במספרים. יחד עם זאת, הקיבעון במכבי נתניה ובית"ר ירושלים יצר מצב שהמלפפונים האמיתיים עדיין לא יצאו החוצה, ולכן לא קיבלנו העברות גדולות. לפי כל ההערכות, תזוזה של שחקן גדול תניע את כל המערכת, תגדיל את ההיצע ותחייב את הקבוצות להתעורר ולבצע פעולות מהירות יותר. השאלה היא מתי זה יקרה.

"בליגה של 16, יש יותר עסקאות בטוטאל", סבור קצב, שלא מקבל את הקביעה שהשוק נמצא בקיבעון, "השוק לא רדום. העסקאות מתחילות לקראת תחילת האימונים וסגירת חלון ההעברות. לא הכל קורה בשבוע הראשון". גם זוארץ משוכנע: "בשבועיים הקרובים נראה התעוררות עם פתיחת האימונים".

הדברים של קצב וזוארץ מחזירים אותנו למעשה לפלונטר המקורי. ככל שתתקרב העונה, השחקנים יבינו כי אין להם ברירה אלא ליישר קו עם המציאות הכלכלית. ככל שתתקרב העונה, הקבוצות יבינו כי אין להן ברירה אלא להתחזק. בינתיים, ההתנהלות היא חשדנית. כל קבוצה בודקת מה עשתה יריבתה ולוקחת את הזמן. ההתעוררות תגיע מאוחר, כששני הצדדים, הקבוצה והשחקן, יגיעו למצב של חוסר ברירה ויתעייפו מההתשה ההדדית.

שאלה מעניינת היא האם נושא הקיצוץ כאן כדי להישאר. האם אכן מדובר בחזרה לשפיות שמקורה במשבר הכלכלי והגדלת הליגה, או שמא מדובר בטרנד חולף, ששוב נוצר על ידי גאידמק. זוארץ בוחר באופציה הראשונה: "בעקבות המשבר, קבוצות הבינו שהן חייבות לבנות תשתית נכונה על בסיס צעירים. שחקן שגדל במועדון מביא איתו יותר מחויבות והגדלת הליגה מאפשרת לתת לשחקני בית צ'אנס להצליח ולהתקדם". קצב חושב אחרת: "בסופו של דבר, כל מה שצריך לקרות, יקרה. מבית"ר ומנתניה ייצאו שחקנים לחו"ל ויהיו העברות של שחקנים בכירים. מי שצריך לעבור, יעבור ומי שצריך לצאת לאירופה, ייצא". בשבועות הקרובים נוכל לשפוט בעצמנו.