דראפט שני

כמו בכל שנה, ימי הדראפט אינם מסתכמים בבחירת השחקנים שמגיעים מהקולג'ים, מאירופה, מספרד ומישראל. הג'נרל מנג'רים נמצאים בשוונג של עשייה ומנצלים את התקופה הזו כדי לרקוח כמה מהטריידים היותר מעניינים של העונה. לפני שנתיים, טרייד של יום הדראפט התחיל לבנות את קבוצת האליפות של בוסטון. לאחר שגם את האליפות השנה לקחה קבוצה שנבנתה לא מעט בזכות טרייד גדול, גם קבוצות אחרות התחילו להבין את הנוסחה, וליישם.

שילוב בין קבוצות שמרגישות שחסר להן עוד שחקן משמעותי אחד לאחרות, שכל מטרתן היא פינוי מקום מתחת לתקרת השכר, יצר בימים האחרונים רצף של טריידים שהופכים את הצמרת למקום הרבה יותר מעניין. אלה היו טריידים מעצבים ומעצבנים - קבוצות קיבלו שחקנים גדולים בתמורה לכלום וגרמו לנו לתהות שוב על קנקנה של השיטה הקיימת, בה אין כל תמריץ לקבוצה חלשה להפוך לבינונית ולבינונית להפוך לסבירה. הכל או כלום, כשהכוונה בכלום היא פירוק ובנייה מחדש, ובימים האחרונים זה היה בולט יותר מתמיד. מצד שני, אם השורה התחתונה היא ששלוש מחמש הגדולות של הליגה התחזקו והגדילו את הסיכוי שלהן להתמודד על טבעת, לא בטוח שזה דבר רע כל כך. אוהדים רבים מתגעגעים לימים בהם רוב הכשרון התרכז במעט קבוצות גדולות. ובכן, הימים האחרונים הפכו את העונה הבאה לכזו שיהיו בה חמש קונטנדריות מסקרנות עד מאוד. בואו נתחיל.

הספרס התחילו את המהומה, כששלחו שלוש גופות מזרחה (קורט תומאס וברוס בואן למילווקי, פבריציו אוברטו לדטרויט) וקיבלו בתמורה שחקן שלם, מגוון, יעיל ובן 29. בשקט מופתי, ג'פרסון עושה את העבודה שלו שנה אחר שנה. בעונה האחרונה הוא היה במילווקי העלובה, שם בעיקר שיפר את הקליעה משלוש והפך לשחקן המושלם עבור הספרס כרגע. עם דאנקן בצבע, פארקר בפוינט וג'ינובילי וג'פרסון בכנפיים יהיה קשה מאוד לעצור את הטקסניים.

ועם זאת, שאלת המפתח היא האם הטרייד הזה מחזיר את סן אנטוניו לעמדת קונטנדרית בכירה. אחרי עשור שלם בו לא ניתן היה להשמיט את שמה מרשימת הקונטדריות השנתית, הפלייאוף האחרון גרם לתחושה שהדור הנוכחי של הספרס גמר את הסוס ויידרש שינוי דראסטי כדי להחזיר אותו לצמרת הגבוהה. ג'פרסון הוא בהחלט שינוי דראסטי. לאחר שנים של התבססות על כוכבים ורול פליירס, בשנה הבאה יהיו לספרס ארבעה שחקנים שיכולים לייצר לעצמם נקודות ברמה הכי גבוהה. זה אומר הכל. כל מה שסן אנטוניו צריכה עכשיו זה עוד שחקן פנים קשוח (אולי הרוקי דוואן בלייר ייתן תפוקה מיידית) ולקוות שדאנקן וג'ינובילי יגיעו כשירים לפוסט סיזן, והם חזק בעניינים. טרייד מצוין שהגיע בול בזמן.

הטרייד המדובר של הימים האחרונים הוא זה שמאחד שניים מהכוכבים הגדולים ביותר של עולם הכדורסל ב-20 השנים האחרונות. האם שאקיל הוא הפיסה החסרה בפאזל שקליבלנד מנסה לבנות עבור לברון? לא בטוח. הצורך המיידי אמנם היה פאוור פורוורד הגנתי שמסוגל לשמור גם על שחקני חוץ וגם פנים - מישהו כמו קירילנקו או שון מריון - אבל הדיזל מביא איתו את המשהו הנוסף הזה, את הנסיון במעמדים שקליבלנד נחנקה בהם והסטאר קוואליטי שישכנע את לברון שלשם שינוי, אולי באמת מתאמצים בשבילו. זה לא עבד בפיניקס, אבל שם זו הייתה קבוצה בירידה בסיטואציה ששאקיל לא רגיל אליה. הלברונים יספקו לקקטוס הגדול משהו הרבה יותר מוכר - קבוצה עם כוכב על ושחקנים משלימים, סיטואציה מאוד דומה לזו שידע במיאמי. ובמקרה הכי גרוע, אסור לשכוח: שאקיל סוחב חוזה נגמר עצום וסחיר.

שאק יכול לשמור על דוויט הווארד הרבה יותר טוב מכל שחקן אחר בסגל של הקאבס, ואם זה לא מספיק, הרי שגם בגיל 38 הוא מייצר נקודות בצורה יעילה יותר מכל אחד משחקני הקו הקדמי של קליבלנד. דיזל אמנם מבוגר, מבוגר מאוד, אבל הוא שיחק נפלא בשנה שעברה והיה אחד הסנטרים הטובים בליגה. מעניין לבדוק כיצד קליבלנד תשתמש בו בעונה הרגילה - עד כמה תתן לו לנוח, האם תעלה אותו מהספסל כדי שישחק בדקות שלברון נח ובמאני טיים, ועד כמה משחק ההתקפה ישתנה בעקבות הגעתו.

ומה שלום פיניקס, אתם שואלים? ובכן, לא משהו. לא משהו בכלל. מהטרייד על שאקיל הם יקבלו בעיקר כסף, אבל העסקה הזו היא בבסיסה הצהרה על תחילתה הרשמית של בנייה מחדש. לא ברור האם במצב הנוכחי יש טעם להשאיר את נאש, בטח אם הבאז סביב הליגה נכון ובחודש הקרוב סטיב קר ייתן את אמארה סטודומאייר לגולדן סטייט תמורת סטפן קרי הטרי, ביידרינס וברנדון רייט המוכשר. עוד מקרה של בנייה מחדש נכנס לסטטיסטיקה.

לעומת סן אנטוניו וקליבלנד, הפיינליסטית הטרייה כן ויתרה על שחקן חשוב - קורטני לי, שסיים עונת רוקי מרשימה מאוד - אך סימן השאלה האמיתי בטרייד הזה קשור דווקא בשחקן שלא היה מעורב בו: הידו טורקוגלו. שבועיים אחרי שסיפרו לסוכן של הטורקי שהם לחוצים בכסף ויתקשו להחתים אותו על חוזה ארוך, ראשי המג'יק הביאו את וינס קרטר, שירוויח 51 מליון דולר בשלוש השנים הקרובות.

אם הצעד הבא יהיה להיפרד מטורקוגלו, הטרייד הזה מעלה סימני שאלה לא מעטים. האם שווה לוותר על שחקן שהשתלב כל כך טוב בקבוצה והפך למנהיג שלה בשביל שחקן מוכשר יותר ובעייתי יותר, כזה שמעולם לא שיחק בקבוצה מצליחה באמת? סביר שלא. אבל אם בסופו של דבר גם הידו יישאר, מיד יהיה מדובר בחמישיית אולסטארים פוטנציאליים שהולכת להפחיד כל קבוצה בליגה. כיצד וינסנטי ישפיע על האווירה והחיבור באורלנדו? זה מסוג המצבים בהם הכל אפשרי - איפשהו בין ההשפעה של ראשיד וואלאס על דטרויט של 2004 וזו של אלן אייברסון על הפיסטונס מודל 2009.

אגב, שימו לב גם לצלע הנוספת שהגיעה לאורלנדו בטרייד המדובר - ראיין אנדרסון הוא גבוה שקולע שלשות, בדיוק מה שהיה חסר למג'יק ברוטציה. מהצד השני ניו ג'רזי, בדומה למילווקי ופיניקס, עושה את הדבר הנכון מבחינתה. עם דווין האריס, קורטני לי, ברוק לופז, בחירה גבוהה בדראפט הבא, מעבר לברוקלין וטונות של מקום מתחת לתקרה, היא עשויה להיות היעד האטרקטיבי ביותר לסופרסטאר שרוצה להתחיל מחדש בקיץ הבא. אולי אפילו שניים.

אטלנטה הביאה את ג'מאל קרופורד ונתנה לגולדן סטייט את הפוטנציאל הלא ממומש של אייסי לואו וקצת אוויר לנשימה. ההוקס במגמת עלייה, וכדאי לאוהדים שלהם לקוות שקרופורד לא מגיע על תקן פוינט גארד פותח במקום מייק ביבי כי הוא פשוט לא רכז - התפקיד הקלאסי עבורו הוא שחקן שישי. אם אטלנטה תשאיר את ביבי תהיה שם קבוצה מעניינת. גולדן סטייט, כמו בכל קיץ בערך, מטורפת לחלוטין ואין לאף אחד מושג איך זה ייגמר.

מינסוטה ויתרה על רנדי פוי המצוין ומייק מילר בעיקר בשביל לקבל את הבחירה החמישית בדראפט. מכיוון שבסופו של דבר נפל להם לידיים הפוטנציאל העצום של ריקי רוביו, בכלל לא בטוח שהם עשו טעות. וושינגטון, מצידה, תהיה אחת הקבוצות המסקרנות של העונה הבאה. עם פוי ומילר (וארינאס, באטלר וג'יימיסון), יהיו מעט מאוד קבוצות שיוכלו לתת להם פייט בכל הקשור לכשרון, אבל זה ממש לא מבטיח הצלחות. מה שכן, לפתע גם בבירה נהיה לפתע עניין מחודש, ואם לשפוט על פי העונה החולפת של הוויזארדס, ובכן, גם זה משהו.