בספורט, כמו גם בחיים, יש מושג שנקרא "אובר-אצ'יבר". בדרך כלל מייחסים אותו לאדם או קבוצה שמשיגה יותר ממה שצפו לה, ממה שציפתה אולי בעצמה. אדם או קבוצה שמוציאים מעצמם קצת יותר, והדרך לשם פחות משנה. הגעתו האפשרית של עמרי כספי לליגת הכדורסל הטובה בעולם, ובתוך כך נשיאתו את התואר המחייב והקצת מוערך יתר על המידה "הישראלי הראשון ב-NBA" עשויה להיות דוגמא לא רעה למושג הנ"ל. הרי הרבה לפני כספי ניסו להגיע לשם שחקנים מוכשרים ממנו אייקונים, אם תרצו ניסו, ונכשלו: מיקי ברקוביץ' היה כזה, דורון ג'מצ'י היה כזה, דורון שפר ועודד קטש ונדב הנפלד היו כאלה. כולם היו קרובים לחלום, ובאותו זמן רחוקים ממנו במידה פחות או יותר שווה.
לכולם, בצוותא, היה את המכנה המשותף ההוא, נקרא לו ה'מכשול'. אחד (קטש) יכול להאשים את השביתה המפורסמת שהנהיגה הליגה בדיוק בזמן הלא נכון, בעוד שלאחרים (ובכן, השאר) אותו מכשול היה בדמות חוזה קוסם מהקבוצה של המדינה. חלקם העדיפו את הצהוב-כחול והירוק על התענוג המפוקפק שכולל לקרוע את התחת בספטמבר. חלקם סמכו על הביטחון הכלכלי, התודעתי שמעניקה מכבי תל אביב לשחקניה, והרי ה-NBA הוא חתיכת הימור. וזה לגיטימי, כמובן שלגיטימי, אבל הפעם, אל תטעו: עמרי כספי רוצה להגיע ל-NBA כנראה יותר מכל כדורסלן אחר שגדל כאן, ובדיוק בגלל זה הוא גם יגיע.
בעוד שאנחנו נוטים לייחס לשחקנים המוזכרים לעיל את המעמד והחשיבות, וממהרים לתהות הכיצד זה, שקטש ומיקי ונדב לא הגיעו לארצות הברית וכספי אולי כן, צריך להבין שבמקרה הנקודתי הזה, המעמד של כספי בכדורסל הישראלי בכלל ובמכבי תל אביב בפרט עומד לו לעזר מסוים. לכל האחרים היה למה לחזור זה היה שיקול כלכלי, אך גם העובדה שהם יובילו, או לכל הפחות ישמשו ככינור שני לכוכב האמיתי של הקבוצה. כספי לא שם. גם אם ישוב למכבי בעונה הקרובה, הוא יהיה על תקן הישראלי הבכיר לא הרבה יותר מזה. הקבוצה לא תיבנה סביבו כך או כך, אז אם להיות רול-פלייר, למה לא לעשות את זה על במת הכדורסל הגדולה בעולם?
בעוד שדורון שפר, לדוגמא, פחד לנסות להתקבל לליגה דרך מחנות הקיץ של הקבוצות מחשש לשרוף את החוזה שמונח לו על השולחן מהאלופה הנצחית, כספי נמצא במצב בו אין לו ממש מה להפסיד רק להרוויח. הוא אמנם גדל במכבי, אך כבר למדנו ממנו (וכן, גם ממשפחתו הקרובה) כי הקשר בין השחקן והמועדון הוא, ובכן, בסך הכל קשר בין עוד שחקן ועוד מועדון. לא הרבה מעבר לזה.
עוד בוואלה!
לא התוצאה - הדרך
בניגוד לשחקנים אירופאים אחרים, שמגיעים לליגה על גל ה'אפסייד' המפורסם והידוע לשמצה, כמו גם העובדה שרובם בסופו של דבר גימיקים גבוהים שיודעים לקלוע מבחוץ, כספי מפלס לשם את דרכו במובן הכי מילולי של המילה. הוא משתמש באגרופים ומרפקים וציפורניים כדי להוכיח שהוא אולי לא השחקן המוכשר או הטוב מכולם, ואולי התקרה שלו היא לא בשמיים, אבל לפעמים מספיק שיהיו לך שתי רגליים איתנות על הקרקע.
קטש, שפר, הנפלד, ברקוביץ' וג'מצ'י סבלו מהעובדה שבזמנם טרנד השחקנים האירופאים ב-NBA לא ממש היה קיים, או לכל הפחות לא היה כה מקובל כמו היום, כשקבוצות הליגה שמעבר לים למדו את היתרון שבלקיחת שחקנים מהיבשת הישנה. אז כן, שימו את כספי 10-15 שנה אחורה, והוא רואה את ה-NBA בטלוויזיה, כמו כולנו. אבל אתם יודעים מה? זה לא רלוונטי, אקטואלי או משנה. בעיקר בגלל שכספי לא נח על גבי הסיטואציה. הוא משתמש בה כמנוף.
לאורך כל העונה, סקאוטים שהגיעו לראות אותו התלהבו מחדוות המשחק והאתלטיות שבו, אבל את השם האמיתי עשה כספי במחנות טרום הדראפט אליהם יצא לפני כחודש. כולם רוצים להוכיח את עצמם במחנות הללו, וכל אחד מנסה להביא את היתרון היחסי שלו למרכז הבמה: הקלעי יציג לראווה את יד הנפץ, הסקורר לא ימסור, הסנטר ההגנתי יחפש לחסום כמה שיותר. כל אחד משחק על היתרון שלו, כל אחד משחק בשביל עצמו. מדיווחים של מי שצפה בכספי, ניתן לומר שבזמן שרכזים חיפשו למסור את דרכם לליגה, כספי הראה מה הוא יודע: לשחק חזק. אוסטין דיי, שנשלח לבית החולים אחרי אימון אחד על אחד מול כספי, יכול להעיד על כך. זו הדרך של כספי לבלוט, והיא לגיטימית בדיוק כפי שהיא מחדשת. אם יגיע לליגת הכדורסל הטובה בעולם, כספי יעשה את זה דרך קריעת תחת רבתי, והוא משמש את הדוגמא המושלמת לאותם נערים שבחלומות שלהם יש כדור כתום מקפץ. צריכים להעריך אותו על ההישג המתקרב, אבל חשוב מכך כדאי לכולנו ללמוד מהדרך.
נכון, בראייה קצרה לעתיד קשה לשווק את הכדורסל הישראלי דרך כספי הוא אמוציונלי עד מאוד על הפרקט, ורוב האנשים שלא אוהבים אותו שונאים אותו. קשה להיות אמביוולנטי כלפיו. מה גם שאין לו את הפינס של קטש, האופי שובה הלב של שפר או הנפלד, או העליונות היחסית של ג'מצ'י וברקוביץ' בזמנם. אבל כל זה לא חשוב. אם עמרי כספי יגיע ל-NBA זה יהיה למרות כל אלה, ולגמרי בזכות. אז האם הוא ראוי להיות הישראלי הראשון בליגת הכדורסל הטובה בעולם? האם היו ראויים ממנו? אולי, אבל במקרה הספציפי הזה, התשובה חשובה יותר מהשאלה עצמה. אם עמרי כספי ייבחר בלילה שבין חמישי לשישי בסיבוב הראשון של הדראפט וישחק בעונה הבאה ב-NBA, יהיה הבדל אחד גדול בינו ובין אותם סו-קולד ראויים מהעבר: הם נכשלו איפה שהוא הצליח.