דני לא הוליווד

לדניאל דה רידר היה פוטנציאל עצום, כמו לדני אחר ששיחק באייאקס. הוא לא תיאר לעצמו שהדמיון בינו לבין הפורטוגלי לא יסתכם בשם הפרטי, אלא יתאפיין בעיקר בכישרון מבוזבז, בפציעות ובאכזבות. בעונה הקרובה יהיה חייב לפרוץ בוויגאן. אחרת, הוא עוד עלול לגמור בליגת העל

תומר יצחק
17/06/2009

בימיו הראשונים של דניאל דה רידר בקבוצת הבוגרים של אייאקס, התקשו האוהדים להתעלם מהדמיון העצום בינו לבין דני, הכישרון הפורטוגלי שלבש את מדי הקבוצה בסוף שנות ה-90. גם דה רידר עצמו, שעל ידי סביבתו הקרובה כמובן מכונה "דני" בלי כל קשר, קיבל בהכנעה את ההקבלה ("היו כאלה שחשבו שאני אחיו הקטן, והאמת שיש לנו גם סגנון משחק זהה") אבל בסתר ליבו ודאי ייחל לגורל שונה מזה של מושא ההשוואה הפורטוגלי.

בינואר 2004 ערך דניאל דה רידר, בן לאב הולנדי ואם ישראלית, את הופעת הבכורה שלו באייאקס והשאיר לאוהדים טעם של עוד, כשהראה שמץ מהפוטנציאל עליו דיברו במחלקת הנוער, שם שיתף פעולה עם בני דורו רפאל ואן דר וארט, ווסלי סניידר ונייג'ל דה יונג. באותה תקופה ממש, הודיע דני על פרישה סופית מכדורגל כשהוא בן 27 בלבד, לאחר שמיעט לשחק באתלטיקו מדריד וכשל בנסיון למצוא קבוצה אחרת שתקלוט אותו.

הפורטוגלי המבוזבז סבל לאורך הקריירה מפציעות רבות, קבלת החלטות לוקה בחסר ובמיוחד התמקדות בטפל, כשהעדיף את חיי הלילה של לונדון, אמסטרדם או מדריד על פני אורח חיים בריא ואימוני בוקר מתישים. לכן לא פלא שאת לחמו מאז הפרישה הרוויח בעבודות דוגמנות ובהופעות מזדמנות בטלויזיה. מקבילו דה רידר, בניגוד לפורטוגלי קל הדעת, אמנם בחור עם ראש על הכתפיים, אך גם הוא ביצע צעדים שגויים, לא גילה אורך רוח כשנדרש ובהולנד עבר מזמן ממדור הספורט למדור הרכילות.

בעוד שנתיים יגיע דה רידר, שחקן וויגאן האנגלית כיום, אף הוא לגיל 27. במקרה שלו הסיפור ככל הנראה לא יסתיים בפרישה מוקדמת, אך אם לא ינצל את העונה הקרובה כדי לבצע שינוי חד, הוא עוד עלול למצוא עצמו במקום לא פחות גרוע מבחינתו האישית - ליגת העל שלנו.

עוד בוואלה!

אפילו הפסקה ליום אחד מסוכנת: כיצד נראים חייה של מושתלת כליה?

בשיתוף האגודה לזכויות החולה

בחזרה לעתיד

את הפריצה לסגל הבכיר של אייאקס עשה דה רידר בקול תרועה רמה. אחרי משחק ראשון מוצלח הוא קיבל מהמאמן דאז, רונלד קומאן, הזדמנות פז בהרכב ונבחר באותו יום לאיש של המשחק. האוהדים החלו לדבר עליו במונחים של כוכב על, ולמרות שאת העונה סיים עם שער אחד בלבד, נבחר דה רידר לתגלית העונה של רשות השידור ההולנדית. דווקא מנקודת הזינוק הנהדרת הזו הגיעה הנסיגה, כאשר השגרה החלה לשחוק את הכדורגלן הטכני, האמון מצידו של קומאן נעלם והפציעות הפכו מטרידות יותר ויותר.

דה רידר נעשה מתוסכל ובחר לעזוב את אייאקס בתום חוזהו בקיץ 2005. זו הייתה ההחלטה הראשונה שלמעשה העידה על הצפוי בהמשך. קוצר הרוח של דה רידר והרצון לראות דקות משחק, גרמו לו לארוז את הפקלאות ולעבור לסלטה ויגו, אך גם שם הסנריו חזר על עצמו בדיוק מופלא. הגליסיאנים התלהבו מהיהלום שהגיע וסברו כי נחת בבלאידוס שחקן שמסוגל להעניק למועדון טעימה נוספת מליגת האלופות. "זה שחקן שקל לאהוב. קראנו לו 'גארינצ'ה ההולנדי', בגלל יכולת הכדרור שלו", נזכר פאבלו, חבר במועדון האוהדים של סלטה ויגו. "אלא שאז קרו לו כל מיני דברים מוזרים, אם זה פציעות או עימותים עם המאמן, ובשנה השנייה, בה ירדנו ליגה, הוא כבר בקושי שיחק".

המאמן של סלטה באותה תקופה היה פרננדו ואסקז, מורה לאנגלית במקצועו ומתוקף כך גם בעל חזות קשוחה הדוגל במשמעת וכדורגל טקטי, שדה רידר לא היה ממש כוס התה שלו. "אני לא מכיר אותו, רק שמעתי שהוא מסוגל לשחק בשני צדדי הקישור והוא נחשב לכשרון גדול", אמר אז ואסקז על ההולנדי שהנחיתה לו ההנהלה. האוהדים תמכו בשחקן מהרגע הראשון, אך ואסקז העניק לו הזדמנויות לסירוגין בעונת 2005/06 (17 הופעות ושער אחד בניצחון על אתלטיקו מדריד) ובעונה השנייה ראה את הקשר מבלה בעיקר בחדר הטיפולים ורושם שלוש הופעות עלובות כשעל הקווים כבר עומד חריסטו סטויצ'קוב הבולגרי.

דה רידר שוב ראה הזדמנות חומקת לו בין הידיים והאכזבה האישית שלו התגברה נוכח מיעוט הדקות, כך שהפתרון הצפוי היה מעבר לקבוצה אחרת. "עזבתי את אייאקס כדי לשחק וגם בסלטה אני יושב על הספסל, אז ברור שזה מפריע לי. לא כך חשבתי שיקרו הדברים, ובטח לא האמנתי שאיעדר חמישה חודשים בגלל פציעות", העביר אז דה רידר את תחושותיו בראיון ל"טרה דפורטס". אל סיפור המסגרת הקבוע של דה רידר, התלוותה הפעם נקודה שחורה בדמות ירידת ליגה.

חלום ליל קיץ

למעשה, אם בוחנים את קריירת המועדונים של דה רידר על סמך הנתונים הסטטיסטיים, אין ספק שאפשר לצרף את שמו לגלרייה הבלתי נגמרת של כדורגלנים המופיעים תחת הקטגוריה "כגודל הציפיות גודל האכזבות". פחות מ-80 משחקים בשבע עונות בבוגרים של אייאקס, סלטה ויגו, בירמינגהאם ו-וויגאן רשם דה רידר, ובסך הכל ארבעה שערים במסגרות רשמיות. לא לחינם הגדירו אותו ב"טרה דפורטס" כ"כשרון חסר תועלת".

אז מהיכן נוצר כל ההייפ? אך ורק מהופעותיו בנבחרת הצעירה של הולנד. אצל המאמן פופה דה האן, דה רידר תמיד הרגיש רצוי. 30 הופעות הוא רשם במדי ה"יונג אורנג'", ומלבד היותו אחד משיאני ההופעות של הנבחרת, נזקפות לזכותו שתי זכיות באליפות אירופה (2006 ו-2007) בהן היה שותף בכיר. זכור במיוחד משחק הגמר בטורניר אותו אירחה הולנד לפני שנתיים, אז גברה בגמר 1:4 על סרביה עם שלושה בישולים של דה רידר.

היה זה בקיץ לאחר הירידה עם סלטה ויגו וסיום החוזה בספרד, ובן רגע חזר דה רידר להיות מוזכר כמועמד לקבוצות כמו טוטנהאם או ארסנל שחיזרו אחריו בתחילת הקריירה, במקום לנהל מגעים חשאיים עם מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים, אשר פינטזו על צירופו. לבסוף התפשר ההולנדי הצעיר על בירמינגהאם כמקום המפלט אחרי הפיאסקו הספרדי, ופגש לראשונה בקריירה מאמן קבוצה ששם בו את מבטחו כבר מהיום הראשון, גם אם לא גיבה זאת מבחינת דקות משחק.

סטיב ברוס, שהתלהב מדה רידר באותה אליפות בהולנד, ראה בדמיונו את האיש שיעשה את ההבדל במאבק ההישרדות של בירמינגהאם, כשהוא בוחר להיתלות באילנות גבוהים. "בשביל שחקן כמו דניאל, עם כדרורים נהדרים שמשגעים את היריב, הקהל מגיע למגרשים. הוא מזכיר לי מאוד את ריאן גיגס", טען אז בלהט בלם העבר של מנצ'סטר יונייטד. "הוא נותן לנו אופציות רבות בזכות השליטה שלו בכדור והיכולת לשחק בכמה עמדות בקישור, ובהחלט יכול להוות מרכיב חשוב במשימות העומדות בפנינו".

צומת וולקן

גם בבירמינגהאם, איך לא, משחקו הטוב ביותר של דה רידר היה כבר בהופעת הבכורה. אחרי חמישה משחקים ללא ניצחון, גברו שחקניו של ברוס 2:3 על וויגאן, כאשר כוכב המשחק הוא קשר הרכש ההולנדי. "הופעה מרשימה בהחלט של שחקן קלאסי. יש לו את האיכויות של רונאלדיניו והתספורת של מסי", שיבחו אוהדי הבלוז בפורומים השונים, אך בינואר 2008 נפרדה הקבוצה מברוס ובמקומו הגיע אלכס מקליש הסקוטי, אצלו שיחק דה רידר פעם אחת בלבד.

כמו בימי סלטה ויגו ואפילו אייאקס, נתקל דה רידר במאמן עם שיטת משחק שאינה תואמת את סגנונו ולא הצליח לסדר לעצמו מקום בהרכב, למרות הבלחות של טכניקה נדירה בהזדמנויות הבודדות להן זכה. "במשחק הראשון עם מקליש שיחקתי וחשבתי שהייתי טוב, ופתאום במשחק הבא הוא ויתר עליי", תיאר דה רידר את המצב ב"טלגרף", לפני שנשר עם בירמינגהאם לליגת המשנה. "הכל השתנה ב-180 מעלות וחשתי מתוסכל שאני לא חלק מהסגל. כל הזמן אמרו שאני פצוע, אבל היו לי בסך הכל שתי פציעות – אחת בקרסול שהשביתה אותי לשישה שבועות, ועוד אחת בשריר הירך האחורי שגרמה לי להחמיץ 10 ימים".

כשהחוזה עם בירמינגהאם הופסק ועיתוני ישראל שוב עסקו בסוגיית הצטרפותו לאחת הבכירות, היה דה רידר על סף חזרה לאייאקס - המקום אותו, בדיעבד, לא היה צריך לעזוב מלכתחילה. אלא שתחושת הביטחון שסיפק סטיב ברוס גרמה להולנדי לחבור למאמן בוויגאן. "סטיב היה הרבה יותר רציני מאנשי אייאקס ותמיד החמיא לי, לכן בחרתי בוויגאן", אמר דה רידר אשתקד, בהתבטאות נדירה בתקשורת ההולנדית. משחקי ההכנה היו פנטסטיים עבור הקשר, שהבקיע צמד מול בארנסלי ועוד אחד בבעיטה חופשית נהדרת בביקור בארצו מול אוטרכט, אך ההופעות הרשמיות היו מועטות יותר וזכורות הרבה פחות.

בדיחה שגורה בפי אוהדי וויגאן מספרת על פנייה של אלכס פרגוסון לחניכו לשעבר בהצעה לקבל את נאני בחינם, אבל ברוס פוסל זאת על הסף ועונה: "בשביל מה? יש לי את דה רידר". למרות הצחוק על חשבונו, לא מן הנמנע כי דה רידר יקבל העונה דקות משחק מרובות בוויגאן, בהנחה שאנטוניו ולנסיה יעבור למנצ'סטר יונייטד. מדובר בצומת דרכים עבור דה רידר, שעל פי מקרי העבר מאבד את הסבלנות מהר מאוד בעונה השנייה. אם לא ינצל את ההזדמנות בעונה הקרובה כדי להגשים את עצמו, או לחילופין יצטרף לסטיב ברוס בסנדרלנד (למרות שהסיכויים לכך נראים קלושים), בקיץ הבא ישוב דה רידר בלית ברירה לככב כמלפפון חם בחלון ההעברות הישראלי.

  • דניאל דה רידר

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully