רוטב צ'ילה חריף

ב-7 ביולי 2007 ספגה נבחרת צ'ילה את אחת התבוסות הגדולות בתולדותיה, 6:1 לברזיל ברבע גמר הקופה אמריקה. ההדחה עם ההפסד המביש רק החלה שרשרת של אירועים, שבסיומם יצאה הנבחרת מפורקת. המאמן נלסון אקוסטה התפטר, שישה שחקני נבחרת בכירים הושעו מכל פעילות בנבחרת מכיוון שלילה לפני המשחק יצאו ממלון הנבחרת ושתו. למרות הכפירה בהאשמות, לא קיבלו השישה בונוסים ונשללה מהם הזכות לשמש כקפטנים בנבחרת אי פעם. בסמיכות די גדולה לאותו אירוע, רק שבועיים ויום לאחר מכן, סיימה הנבחרת של צ'ילה עד גיל 20 במקום השלישי באליפות העולם שנערכה באותה תקופה בקנדה.

הניגודים בין הישגי שתי הנבחרות באותה תקופה טומנים בחובם מגמות שונות שייצגו את הכדורגל הצ'יליאני בשנים האחרונות. בעוד הנבחרת הבוגרת הלכה ודעכה, הנבחרות הצעירות פרחו. צ'ילה הבוגרת סיימה את מוקדמות מונדיאל 2002 במקום האחרון המשפיל ולא הצליחה להשיג דריסת רגל ביבשת הלטינית. בעוד לעומתה, הנבחרת הצעירה (עד גיל 20) הגיעה לאליפויות העולם ב-2005 ו-2007. הנבחרת עד גיל 23 זכתה אף היא להצלחה בטורנירי טולון המסורתיים, כשבשנתיים האחרונות סיימה כפיינליסטית (2008) ואלופה (2009).

הדור הצעיר של צ'ילה שעלה לבוגרת, בתוספת המאמן מרסלו ביילסה שהחליף את אקוסטה בתפקיד, מהווים את תמצית סיפור ההצלחה העכשווי של הנבחרת הצ'יליאנית, שהפכה לאחת המועמדות הבכירות להעפיל למונדיאל בשנה הבאה בדרום אפריקה. אחרי שני הניצחונות האחרונים במוקדמות, על פרגוואי החזקה ובוליביה, צ'ילה שנייה לברזיל, והיא מקדימה את פרגוואי, שפתחה את הבית בסערה וקצת דעכה מאז, ואת ארגנטינה, בקרב על הכרטיסים היוקרתיים לטורניר הכדורגל החשוב ביותר בעולם. כשנותרו ארבעה מחזורים לסיום שלב המוקדמות המפרך בדרום אמריקה, נראה שלצ'ילה סיכוי גדול לזכות בכרטיס ולשוב למונדיאל לאחר תריסר שנים ללא השתתפות באחד כזה.

'אל לוקו', משוגע בעברית, הינו ביטוי רווח ודי נפוץ ברחבי היבשת הלטינית. שחקנים, מאמנים ואנשים רבים זכו לו. חלק קיבלו את זה על סמך מעשה בודד, אחרים ממספר, ויש כאלה ששיגעון זו דרך חיים אצלם. גם לביילסה הוצמד הכינוי, כאשר אותו אפשר למנות עם הזן האחרון של המשוגעים. הוא לא דופק חשבון לאף אחד, בעיקר לא לשחקנים שלו. במחזור ה-12 של המוקדמות פגשה הנבחרת את אורוגוואי. לביילסה נפצע שחקן והוא הכניס את מנואל איטורה כמחליף בדקה ה-38, אגלי הזיעה לא הספיקו להיקוות על מצחו של איטורה, כשבהפסקה ביילסה כבר החליפו.

כדי להרגיל את שחקניו לתנאים הרעים ביותר שיכולים להיות, עורך הארגנטינאי אימונים מפרכים וקשים מנשוא. מבחינתו, קשה באימונים - קל בקרב, זה הרבה מעבר לסיסמה. ביילסה מקדיש שעות על גבי שעות ושם לב לכל פרט ופרט, דבר שכמעט גובל אצלו באובססיה, והוא לא נותן לדבר או איש להזיזו מאמונתו. כשאימן את ארגנטינה בין השנים 1998-2004, יצר וערך ביילסה אלפי קלטות של שחקנים מהמדינה על מנת לבחון כל פרט ותנועה שלהם ועל פי זאת זימנם לנבחרת.

אחרי התפטרותו של אקוסטה מהנבחרת, בהתאחדות הצ'יליאנית חיפשו את האיש שיעשה סדר בבלגאן. בצי'לה רצו להביא מאמן שלא יכיר את הפוליטיקות הפנימיות בנבחרת, אחד שיבוא מבחוץ ולא יחשבן. כשמונה 'אל לוקו' לצ'ילה הייתה לו בקשה מחבריו. ביילסה אמר להם ברצינות 'לאבד' או לשכוח את מספר הטלפון שלו, הוא פשוט רצה להתרכז כל כולו במשימה החדשה שקיבל לידיו - הובלת צ'ילה למונדיאל 2010.

אחד הדברים הראשונים שעשה אחרי שקיבל לידיו את הנבחרת היה לזמן למשחק הראשון שלו את מרסלו סאלאס. סאלאס, שכבר פרש מהנבחרת שנתיים קודם לכן, הביע נכונות לשוב ולעזור. ביילסה זימן אותו, ומלבד שני משחקי ידידות שותף החלוץ הכי פורה בתולדות הנבחרת גם בארבעת המשחקים הראשונים במוקדמות, כשגם סרט הקפטן הועבר מלואיס חימנז לזרועו של סאלאס. זימונו היה הרבה פחות קשור ליכולותיו על המגרש ולתפוקה שיכול היה להביא, כיוון שכבר היה בשלהי הקריירה, כי אם בהצהרה של ביילסה שהוא מאמין במי שמחויב לנבחרת. ביילסה החזירו לשורות הנבחרת כדי להראות לשחקנים הצעירים שהחלו את דרכם כי יש בעל בית במגרש. דמות לחיקוי שתוכיח לצעירים בעיקר שאווירת חוסר הרצינות ובדיחות הדעת תמה. הסדר הושב על כנו.

פילוסופיית המשחק של ביילסה דוגלת בשילוב בין טקטיקה ועוד טקטיקה למשחק יפה ושובה עין. ביילסה רוצה הגנה, אבל שלא תבוא בשום אופן על חשבון התקפה. הוא מבקש משחקניו להעביר את הכדור מה שיותר מהר לחלק המגרש של היריב ושם לשחק. כאחד שאוהב לחשוב מחוץ למסגרת הוא משחק בדרך כלל במערך מיוחד של 3:3:1:3. בתפישה שלו, מערך ההגנה תמיד יכלול שחקן אחד יותר ממספר החלוצים שיש ליריבה.

אלא שכאמור סיפור ההצלחה של צ'ילה לא מתחיל ומסתיים רק בביילסה. הנבחרת התברכה בדור צעיר של שחקנים משובחים שעם ההכוונה הנכונה מפיק את המירב. רוב השחקנים בסגל הנוכחי משחקים מחוץ למדינה, כאשר לא מעט מתוכם מכדררים וצוברים ניסיון רב באירופה. ספרד ואיטליה הן האבן השואבת הגדולה ביותר לשחקנים הצ'ילאנים. בארץ המגף ניתן לראות את אודינזה כמוקד משיכה עיקרי. לקבוצה מאודינה מערך סקאוטינג משוכלל, כשחלק מאנשיו יושבים קבע בצ'ילה, צופים בכישרונות הצעירים ומנסים לשים את ידם עליהם מה שיותר מהר.

ההצלחה של אודינזה עם דויד פיזארו, שהיה בורג משמעותי וחשוב בקבוצה, פתח את הדלת לאחרים בני ארצו, כאשר כיום אוחזת אודינזה בארבעה צ'ילאנים. באלכסיס סאנצ'ז למשל, חזה סקאוט של הקבוצה כאשר היה הראשון בן 15 בלבד, ותמורת שלושה מיליון דולר הוא נרכש. מאוריסיו איסלה, פביאן אורלנה, שנרכש רק לפני שלושה שבועות מאודקס איטליאנו, וניקולאס קורבטו, שהושאל לאלבסטה במהלך העונה האחרונה, גם הם משתייכים לקבוצה. המשותף לכולם – שחקנים צעירים (קורבטו בן ה-23 הוא המבוגר) שעברו בנבחרת הצעירה ועלו לבוגרת ביחד כדי להצעידה קדימה.

גארי מדל בן ה-22, שחקנה של אוניברסידאד קתוליקה, הוא עוד אחד מילדי הפלא שמרכיבים את הדור הנהדר. פיטבול או גאטוסו הצ'יליאני כפי שהוא מכונה, הוא קשר אחורי שעובד 90 דקות על המגרש. מעבר להיותו שחקן מצוין, מחוצה למגרש מדל הוא לא ממש מודל ואפילו שובב די גדול. כשהיה בן 17 הוא הכניס את חברתו בת ה-14 להריון והיא ילדה לו תאומים. מאז, הוא כבר הספיק לעזוב אותה, כשחיבתו לנשים צעירות ממשיכה, וכיום הוא אוחז בחברה בת 15. בין לבין הוא גנב לחברו לשעבר לקבוצה, אסטבאן ולנסיה המבוגר ממנו ב-15 שנים את האישה, גם היא גדולה ממדל בכמה שנים, ולאחר רומן קצר שכלל מספר חבטות שלו כלפיה נפרדו השניים.

אלא שתאונות רכב ושערוריות אחרות לא גורעות מיכולתו של מדל על המגרש בנבחרת. הוא אחד החלקים החשובים במכונה של ביילסה, והוא מהווה דוגמא טובה לכך שלמרות שמחוץ למגרש הוא בהחלט פרוע, הרי שכאשר הוא לובש את המדים הלאומיים הוא הופך ילד טוב. התקשורת שמייצר ביילסה עם השחקן והרסן שהוא מספק לו במינון הנכון הם שמחזיקים את מדל שנותן תפוקה גדולה.

ההכרה העולמית בכדורגל הצ'יליאני קיבלה רוח גבית גדולה כאשר מנואל פלגריני מונה לפני פחות משבועיים למאמנה של ריאל מדריד. פלורנטינו פרז, שהספיק להנחית בינתיים את אולי שניים משלושת השחקנים הטובים כיום בתבל, שם את המושכות של הקבוצה היקרה בידיו של מאמן שנחשב אמנם לטוב מאוד ועשה עבודה גדולה בוויאריאל, אבל בהחלט לא נמצא בספר השמות הטיפוסי של נשיא ריאל. בתוספת הגידול בקרב השחקנים הצעירים שיוצאים את המדינה ומתפתחים באירופה, הכדורגל הצ'ילאני נמצא בפריחה.

אפילו נשיאת הרפובליקה מישל בצ'לט, הצ'יליאנית הראשונה שנבחרה לתפקיד, לא יכלה להיוותר אדישה להצלחתה של הנבחרת. גלי ההערצה שטפו לאחרונה את המדינה שנכנסה לאופוריה אחרי העלייה למקום השני וההתקרבות למונדיאל. במדינה החיה ונושמת כדורגל, כמעט כמו כל אומה באמריקה הלטינית, העפלה למונדיאל ועוד לאחר 12 שנים שחונות, תיחשב הצלחה גדולה. אחר כך, אם וכאשר, תגיע כמובן הציפייה להתעלות בדרום אפריקה ולהגיע לשלבים הגבוהים, אולם עד אז יש עוד כברת דרך.

בספטמבר ואוקטובר ייערכו המשחקים האחרונים במוקדמות. ב-9.9 תתארח צ'ילה בברזיל, כשעד אז צריכים בנבחרת לחשוב על אמונה תפלה או יותר נכון מאכל שיעבוד טוב יותר הפעם. כשאירחה צ'ילה את המונדיאל ב-1962 היא אימצה לעצמה מנהג - לאכול או לשתות לפני כל משחק את המאכל המסורתי ממהמטבח של היריבה. לפני שוויץ אכלו הצ'ילאנים שוקולד וניצחו 1:3, זה גם עבד עם ספגטי לפני איטליה שהוביל ל-0:2. אפילו שתיית וודקה לפני רבע הגמר נגד ברית המועצות סייעה ב-1:2. רק שתיית קפה לפני ברזיל לא עבדה, כשהסלסאו ניצחו 2:4 את המארחת והדיחו אותה. במצבה הטוב של צ'ילה כיום אל לה להיות שאננה כמובן, אבל היא בהחלט יכולה להתחיל להתלבט מה לטעום או ללגום לפני המשחק, האם זה המשקה המסורתי הברזילאי, קשאסה, המאכל, פז'ואדה, או דווקא הקינוח, פודינג טאפיוקה.