סינדרום ירושלים

הפועל ירושלים הוא מועדון כדורסל שלא נותן למציאות לבלבל אותו. נכון, הקבוצה כשלה באירופה ונחנקה פעמים מול מכבי חיפה במעמד חצי הגמר, אבל בעונה שחלפה גיא גודס הוליך את הקבוצה למאזן ביתי נקי מהפסדי ליגה ומקום שני בטבלה, הסטטיסטיקה הקבוצתית הייתה מרשימה, מכבי תל אביב הובסה במלחה והאדומים רשמו סוויפ ראשון בסדרת פלייאוף מאז עונת 1998/99. בעונה בה התקציב קוצץ והציפיות בתחילת היו נמוכות, אפשר לשקול את המשך הדרך המשותפת, לא? לא. גודס הוא המאמן התשיעי שירושלים צפויה להחליף בעשר השנים האחרונות, ובזמן שנפש בקרואטיה קיבל טלפון שבישר לו על כך. יתכן שההנהלה תחזור בה מהחלטתה, אבל ההתנהלות וקו המחשבה של המועדון ברורים.

בשני העשורים האחרונים ירושלים מיצבה את עצמה כאלטרנטיבה למכבי תל אביב, מועדון שצבר הצלחות מקומיות ואירופיות וניקז אליו את טובי השחקנים והמאמנים שבענף. בד בבד ירושלים הקפידה להפוך את עצמה למקום בלתי אפשרי לאימון. אפי בירנבוים, צביקה שרף, יורם חרוש, ארז אדלשטיין, שרון דרוקר, דן שמיר וגיא גודס הובילו את הקבוצה בעשור האחרון. וותיקים ומנוסים לצד צעירים וכישרונות עולים, יוצאי מכבי וכאלה שהתפתחו בחממות הליגה – ירושלים ניסתה את כולם, ואף אחד לא סיפק אותה.

“לא נמצא שום חוקיות בעניין הזה, זה לא משנה אם ההנהלה משדרת באותו ראש עם המאמן או לא, אם הקהל אוהב אותו או לא, אם הוא מצליח מקצועית או לא”, אומר מאמן בליגת העל, שביקש להישאר בעילום שם, “במובן הזה, ההנהלה מתנהלת בצורה לא נורמלית”. ירושלים הפכה למקום שאי אפשר להצליח בו לאורך זמן. המאמן הבא - גודס או לא - יצטרך להיות כוכב אמיתי כדי לצלוח יותר מעונה במלחה.

כמו בכל מקום, הפוליטיקה מכתיבה את סדר היום, וירושלים לא שונה בכך. לאהרון פוגל, יו"ר הדירקטוריון של "מגדל" (החברה המאמצת של הקבוצה), יש מעמד חשוב בקבוצה, אבל היו"ר דני קליין הוא האיש החזק. לפני מספר ימים פוגל אמר כי לגודס יש חלק בכך שירושלים לא לקחה שום תואר, אבל הוסיף כי "צריך המשכיות, לא כדאי להחליף מאמן כל שנה". ירושלים מודעת לכך שחוסר היציבות בעמדת המאמן מפחית את הסיכוי להצלחה, אבל כמו במשל העקרב והצפרדע, זה בטבע שלה.

"מי מכתיב מי ימונה למאמן, מה השיקולים, מי קובע? הספונסרים? קליין? הקהל והמקומונים? הכל שם בשיטת השלוף”, אומר אותו מאמן. "כשמכבי ממנה מאמן ההנהלה יושבת, חושבת, לוקחת בחשבון שיקולים כספיים, את הניסיון והידע המקצועי, בירושלים אין מחשבה. מי יודע למה לא המשיכו עם שרף או אדלשטיין? אף אחד ממקבלי ההחלטות שם לא מבין כדורסל, אבל זה לא מפריע להם למנות ולפטר בלי דיון, ישיבה או היכרות לעומק".

עונת 1998/99 תחת אפי בירנבוים הייתה אחת הגדולות של המועדון. בירושלים נבנתה קבוצה מוכשרת עם פפי תורג'מן, קני וויליאמס ורדיסאב צ'ורצ'יץ', והקבוצה סיימה במקום הראשון ללא הפסד ליגה, מלבד למכבי תל אביב. למרות זאת, בירנבוים לא הצליח לזכות באף תואר, וכעבור כמה הפסדים בתחילת עונת 1999/2000 הוא פוטר. "המושג 'הצלחה' הוא נרחב ולא ברור בירושלים”, אומר יורם חרוש, "יש שם כאלה שחושבים שדבר מסוים זו הצלחה ויש כאלה שחושבים שלא. ההתנהלות של ירושלים בעשור האחרון מול כל המאמנים לא הייתה נכונה. המועדון שוגה בגדול בקטע של חוסר ההמשכיות, שזה בעיני אבי כל חטאת”.

בדומה לגודס, גם חרוש קיבל לידיו ב-2002 קבוצה שקיצצה בתקציבה , ועם סגל צנוע הוביל את המועדון לחצי גמר גביע ספורטה. חרוש היה חתום על חוזה ארוך טווח, אך בסוף השנה ירושלים נפרדה ממנו. "אני לא מכיר את הדינמיקה הפנימית, אלא רק את התוצאה שלה”, אומר חרוש, "אני יודע שבתהליך קבלת ההחלטות מעורבים יותר מדי גורמים שאינם מקצועיים ויסודיים. מבחינתם תואר הוא חזות הכל. אם זה היה מועדון שזוכה ב-10 אליפויות ב-15 שנה, ניחא. אבל זה לא המצב. הקהל של ירושלים הוא הכי מדהים בארץ, אבל לחלק קטן ממנו, לכל מיני מקורבים, יש השפעה. נאמר שלא תמיד יש חיבור מוצלח בין המאמן לאגודה, אבל לפחות עם חלק מהשמות אין לי ספק שירושלים הייתה צריכה ליצור חיבור ארוך טווח, על כל המשמעויות שלו. זה המחדל הגדול”.

בקיץ 2003 פוגל לחץ על קליין להביא את שרון דרוקר, שלא ממש היה חביב על היו"ר. דרוקר הוביל את המועדון להישג השיא שלו באירופה, זכייה בגביע יול"ב, אבל חוסר ההצלחה בליגה ובגביע ערער את מעמדו של המאמן הצעיר. בצעד נדיר, היחיד שלה בעשור האחרון, ירושלים אפשרה לדרוקר, בעיקר בעקבות השפעתו של פוגל, לסיים את עונת 2004/05 בקבוצה, למרות חוסר ההצלחה. בקיץ 2006 הפתיעה ירושלים את עולם הכדורסל כשהחתימה את דן שמיר הצעיר, וזה הוביל את המועדון לשתי זכיות רצופות בגביע המדינה. המסקנה עבור המאמן העתידי של הקבוצה: רק תואר כלשהו ישפר את סיכוייך להמשיך עונה נוספת, וגם זה תלוי ביכולת בליגה.

“אפשר להצליח בירושלים, אבל רגעית וזמנית”, אומר אותו מאמן מליגת העל, שמביט על הקולגות שלו באים והולכים, עוד בטרם הסתגלו למערכת ונקלטו במועדון. "כשאמסטרדם של שיבק, שרלרואה או ברצלונה אומרות למאמן 'תעבוד איתנו שלוש שנים ואחר כך נראה', בירושלים הטווח הוא לשלושה חודשים קדימה. אם ראשי המועדון היו מנהלים ככה את עסקיהם הפרטיים, הם היו פושטים רגל מזמן. שמיר לקח שני גביעים ברצף, היה רחוק סל אחד מאליפות, מה אתם רוצים ממנו?”.

"אנחנו עוסקים בספורט הישגי ויש את מבחן התוצאה, אבל עם כל הכבוד, יש גם את מבחן הדרך והאישיות”, מוסיף חרוש, "אני לא חבר של גודס, אבל האופן שבו הוא הוביל את הקבוצה, בשנה לא קלה מבחינה כלכלית, ראוי לכל ההערכה. גודס הוא פסל החירות בעיני, הוא גבר, מתראיין באומץ, כשהקבוצה טובה הוא לא יוצא מגדרו, וכשהיא פחות טובה הוא לא מטאטא. אם היה אפשר לשכפל אותו כמה פעמים זה היה מצוין, הוא דמות אידאלית של מאמן. ירושלים צריכה להבין שתואר הוא לא חזות הכל, אבל לצערי הנורמה הזאת נמשכת במועדון".

"אני מאמין בהמשכיות, כל מערכת שהמאמנים והשחקנים בה נשארים לאורך זמן, והיא רק עושה התאמות קטנות מעונה לעונה, משתפרת”, אומר מאיר טפירו, ונזכר בעונת 2004/05, אז שיחק במדי נאנסי הצרפתית. "המאמן הוחתם כשבאתי לקבוצה והוא מאמן שם עד היום. לקחנו בעונה ההיא גביע והפסדנו בסדרת הגמר. בשנתיים אחרי זה המאמן הפסיד בסדרות הגמר, ובשנה השלישית לקח אליפות. אהבתי לראות בליגה הצרפתית הרבה מועדונים שהמאמנים והשחקנים נמצאים בהם הרבה שנים. באופן כללי, לשחקנים ומאמנים לוקח זמן להתחבר, לפעמים אתה לא מתפקד בעונה הראשונה, אבל כולם נבנים מניסיון, ואז בשנים שאחר כך הכל נדבק. המאמן מצליח להעביר את השיטה שלו, וזה עושה רק טוב למועדון. אצלנו בארץ, לא רק בירושלים, יש יותר מדי שינויים של מאמנים ושחקנים".

ירושלים הפכה לאט ובסבלנות לאלטרנטיבה למכבי, אות כבוד למועדון שראה ב-30 השנה האחרונות לא הרבה קבוצות שמתרסקות בניסיון להדביק את הפער משמעון מזרחי וחבורתו. “יציבות זו פונקציה של שאיפות המועדון”, אומר מתן נאור, שבשלוש שנותיו בקבוצה שיחק תחת שלושה מאמנים שונים. "לאורך זמן צריך יציבות כדי להצליח, למרות שיש הרבה דוגמאות למקרים הפוכים. כל המועדונים בכדורסל הישראלי נלחמים כל קיץ על התקציב וגם ירושלים כזאת. קליין מצליח לייצר תחושה של יציבות כלכלית, אבל המציאות שונה. זו חכמה קטנה לבקר מבחוץ, והמצב הכלכלי גורם לשינויים וטלטלות לא רק בירושלים. מכבי עשירה יותר ויש לה תקציב ארוך טווח. כששטראוס אימצו את נהריה, אבי אשכנזי אימן שם תקופה ארוכה, אבל חוץ מהדוגמה הזאת, יש מועדון שלא מחליף מאמנים כמעט כל שנה?”.

השאלה היא האם ירושלים רוצה להיות כמו שאר הקבוצות. בשונה מהן, ירושלים נהנית מהכנסה קבועה במשך שנים ממכירת מנויים, מספר ספונסרים רב ובראשם חברת "מגדל", ואנשי עסקים דוגמת נחום מנבר וארקדי גאידמק שנתנו מכיסם למועדון. יכולותיה הפיננסיות ביחס לשאר קבוצות הליגה מבליטים את חוסר יכולתה לקפוץ מדרגה ולהפוך לקבוצה גדולה יותר. כמו כל אלטרנטיבה, ירושלים פוזלת תמידית לעבר מכבי, אך מציבה לעצמה רף הישגים שלא עומד בקנה אחד עם ארגז הכלים הכלכלי שלה. יציבות בעמדת המאמן הייתה יכולה לעזור לה לצמצם את הפער ממכבי.

"מבחינת ירושלים המאמן הוא צעצוע, ובדומה לתינוק, האגודה מתלהבת בתחילת כל שנה מהצעצוע החדש והנוצץ, אבל עם הזמן מאבדת את הסבלנות והסיפוק ורוצה צעצוע חדש שירגש אותה”, מסביר חרוש איך תופסים במלחה את הדמות המקצועית הבכירה במועדון. "פתאום המאמן שהיה טוב ומוצלח לא מספק בעיניה את הסחורה. הם לא מבינים שבספורט זה לא עובד ככה, צריך המשכיות, וראשי הקבוצה לא מאפשרים תהליך כזה”.

המאמן הבא של ירושלים צריך להבין שהמשכיות היא מילה שלא קיימת במלחה, ולא רק על הבלטה שהוא עומד עליה. ראשי הקבוצה דוגלים בקרקע בוערת תחת רגליהם של המאמן ושחקניו, אולי כדי למנוע אדישות, ולגרום לכל המעורבים להילחם על מקומם בקבוצה כל יום מחדש. מעבר לחוסר היציבות בעמדת המאמן, לגישה הזו יש חיסרון בולט נוסף: בניגוד למכבי תל אביב, ירושלים לא הצליחה בעשור האחרון לייצר שלד קבוצתי.

ג'מצ'י, דניאל, סימס, גודס, הנפלד, שלף, בורשטיין ושארפ הם חלק מהישראלים שבאו מבחוץ למכבי ושיחקו בה במשך שנים, כשהם מהווים עוגן מקצועי וחברתי ביד אליהו. בירושלים עברו הרבה ישראלים מוכשרים בעשר השנים האחרונות, אך איש מהם לא נשאר לתקופה ארוכה ורצופה.

על פניו נראה שפונקציה של מנהל מקצועי תיצור את ההפרדה הדרושה בין המאמן להנהלה, ותקל על המועדון ליצור תלכיד מנצח. מנג'ר שכזה יתווה מדיניות ארוכת טווח, יאתר כישרונות, יחתים את המאמן הנכון ויהיה יד ימינו, כזה שמסייע ונותן גב. אבל גם אם ירושלים תתפור משרה כזאת, מי מבטיח שגורלו של אותו מנהל מקצועי יהיה שונה מזה של המאמנים כיום. אפשר להניח שגם המחזיק במשרה זו ימונה ויפוטר בתדירות גבוהה. לא נראה שההנהלה תיתן סמכויות ומעמד למישהו, כשהיא בטוחה שהיא יודעת בעצמה מה הכי טוב. אגב, לקבוצה כבר היה מאמן מקצועי למשך חודש בעונת 2005/6, מוטי דניאל, והוא עזב אחרי שלא הסתדר עם ארז אדלשטיין.

כדי לשרוד בעונה הבאה המאמן החדש במלחה חייב להיות קוסם. העבר מלמד שרק תואר כלשהו והגעה לגמר הפיינל פור הישראלי יכול לקנות לו הזדמנות לעונה נוספת במועדון. עליו לדעת שהסגל שיבנה הוא חד פעמי, כי אם לא יצליח להפיק ממנו את המיטב, הוא לא יקבל הזדמנות נוספת. הציפיות מצד ההנהלה, הקהל והתקשורת המקומית, היא שיצליח לעקוף את המרצדס של מכבי, למרות שהוא נוהג בסובארו ירושלמית, ואם לא כן, הוא צפוי להצטרף לרשימה ארוכה ומכובדת של מאמני עבר בקבוצה.

"באחת הפעמים הנדירות שהם התייעצו איתי, אמרתי להם שדן שמיר הוא מינוי מעולה”, מסכם חרוש, "בנוסף, אמרתי להם שכבר במשבר הראשון שיהיה לקבוצה יצהירו שהם מאמינים בו ויאריכו לו חוזה, כדי לחנך את אותם מקורבים ובעלי השפעה, ולהצהיר שהמועדון התבגר בגישה לו. זה לא קרה. אם זה יקרה למאמן אחר בעתיד, או שהמועדון יחתים מאמן לשלוש שנים וייתן לו להשלים חוזה, נדע שהגיע השינוי המיוחל. אולי עם עוד מאמן שלא ממשיך ועוד אחד, למישהו שם בסוף ייפתחו העיניים".