מלך בשר ודם

כמה שעות אחרי ההיסטוריה שנרשמה בפריז, זה היה פיט סמפראס עצמו שהטביע חותם על הויכוח מי הוא הגדול בכל הזמנים. לא בטוח שזו הייתה דווקא העובדה שזכייתו של רוג'ר פדרר ברולאן גארוס הגיעה סופסוף, אחרי שלושה נסיונות כושלים במעמד הגמר. מה שהרשים כל כך את סמפראס, כמו עוד כמה טניסאים מהיכל התהילה, הייתה הדרך שלו – של רוג'ר פדרר.

לפני שנה בדיוק ציינו את הנסיגה שלו. תואר הגרנד סלאם ה-14 היה אמור להגיע כבר בווימבלדון, אלא שההפסד הדרמטי לנדאל, שהגיע אחרי עוד הפסד בגמר הרולאן גארוס ואובדן התואר באליפות אוסטרליה הפתוחה, גרמו ללא מעט אנשים להספיד אותו. פרשנים שונים הציגו ניתוחים מאוד מעניינים בתקופה הזאת. אמרו שהוא מעבר לשיא, ושיש גבול לכמה ספורטאי יכול להילחם נגד עצמו. הווינרים הגדולים שלו הפכו לרצפים של טעויות בלתי מחוייבות, שהביאו גם להפסדים מביכים בטורנירים אחרים בסבב, ואם זה לא מספיק הייתה גם מחלת הנשיקה, והפרידה מהמקום הראשון בעולם לטובתו של רפאל נדאל.

התואר ה-14 היה אמור להגיע באליפות אוסטרליה השנה, אלא שפדרר שוב הפתיע. אחרי מנוחה נכונה והכנה ראויה הוא היה אמור לחזור ולהיות האיש שדורס את יריביו בעצמה כל כך חזקה בדרך לעוד הנפת גביע, עד כדי כך שמעטים יכלו להזדהות עם הבכי שמגיע אחר כך ונראה כל כך מזוייף. פתאום הוא הפך, בעל כורחו, ללוחם מקיא דם, שיכול להפסיד את הקרב כמו כל בן אנוש ולהגיב בבכי תמרורים נוגע ללב. הוא היה מעבר לשיא, והוא נשאר בסטטוס הזה. הטניס שלו ברולאן גארוס 2009 פחות טוב מזה של ווימבלדון 2007 או אוסטרליה 2006, אבל העובדה שהוא הפך מבן אלמוות ליצור אנושי, שנאלץ לקרוא את יריביו במקום לקרוע אותם – הופכת כנראה את הטניס הזה לאיכותי יותר.

רוג'ר פדרר היה תמיד השחקן החכם ביותר בסבב, אבל נראה שלקראת גיל 28 הוא משתמש בתכונה הזאת יותר ויותר. לפני שנתיים עוד היינו יכולים לחשוב שאחד כמוהו מפסיד מערכות בכוונה לשחקנים כמו טומי האס ופרננדו גונזאלס, רק כדי להשוויץ בקאמבק קליל ולהאדיר את הטניס שלו. בשבוע שעבר, פדרר היה קרוב יותר לביתו שבשוויץ מאשר להיסטוריה שעולם הטניס חוגג היום. וזה מה שהוא עושה היום יותר מפעם, מקדיש יותר זמן ללימוד יריביו על המגרש, עד שהוא מגיע למצב של הפנדליסט המושלם – זה שמזהה את התזוזה של השוער עוד לפני הזינוק שלו. כן, היום הוא הולך על בטוח, כי מה שבא פעם בקלות יכול לגרום לו להפסיד משחקים. הטכנולוגיה החדישה מספקת יופי של תוכנות סטטיסטיקה, שמלמדות על מיקומים מדוייקים של הכדורים, ומהן אפשר ללמוד לא מעט על נקודות התורפה והחוזקה של היריבים. לפדרר יש את התוכנות האלו בראש והן פועלות נון-סטופ בזמן שהוא משחק, כנראה שזה מה שהופך אותו לטניסאי הגדול בכל הזמנים.

לגבי המשחק עצמו, תמיד דיברו על חוסר האיזון בין חבטת הפור-הנד הנהדרת שלו לבק-הנד. את גמר הרולאן גארוס 2009 הוא ניצח בעיקר בזכות חבטת ההגשה שלו. נכון, היא לעולם לא תהיה עוצמתית כמו של אנדי רודיק או אפילו רובין סודרלינג, אבל היא ככל הנראה הקשה ביותר למענה, וזה נתון שלא הוזכר יותר מדי בעבר. תוסיפו לזה את הטאץ' לדרופ-שוטס הטוב בכל הזמנים, ותקבלו אלוף ראוי לטורניר הגרנד סלאם על החימר. אז מה אם רפאל נדאל לא היה זה שעמד בצד השני, אפשר לחשוב שלפיט סמפראס היה מין נדאל כזה שהפריע לו כל כך. ואפרופו סמפראס, אם מישהו עדיין חושב שיש כאן מקום להשוואה, וזה לגיטימי – כדאי ללמוד את הנתון הבא. סמפראס זכה ב-14 תארי גרנד סלאם ב-52 נסיונות, פדרר השתתף עד כה ב-39 טורנירי גרנד סלאם בלבד. להתראות בווימבלדון 2009.