ראש לאריות

הוא היה הילד הרע של הטניס בסוף שנות ה-80 עם תסרוקת של פאנקיסט, נסק למעלה, צלל למטה וסיים כאיש משפחה מקריח ואלוף ענק. אגאסי, בעל חבטת ההחזרה הטובה בתולדות המשחק ותנועת רגליים יעילה, ידע לנצל כל סנטימטר במגרש, והיה לטניסאי היחיד, עד פדרר, שזכה בכל 4 תארי הגראנד סלאם בעידן המודרני. בכך, הצטרף אגאסי הצטרף לרשימה הכוללת את דון באדג', פרד פרי, רוד לייבר ורוי אמרסון. עכשיו תוסיפו אליה את פדרר

אמא שלו לימדה אותו טניס, וייצרה את אחד הגדולים בכל הזמנים. קונורס האמוציונלי, התחרותי והאהוב לקח גראנד סלאם על חימר (בין 1975 ל-1977 שיחקו בארה"ב על חימר, וקונורס זכה ב-1976), אבל מעולם לא את פריס. קונורס היכה בכדורים מוקדם עם עלייתם מהמשטח, דבר שהפך את משחקו למלא עוצמה, אבל על החימר הצרפתי זה לא בא לידי ביטוי. למרות חבטות ההחזרה המושלמות והבק הנד היעיל בשתי ידיים, הוא הגיע בפריס רק עד לשלב חצי הגמר

האיש ששכלל את הסרב אנד וולי לכדי שלמות, חבט דרכו לתהילת עולם למרות צניעותו, חזותו האפורה והליכתו הגמלונית. הוא לא התפאר בהישגיו, ועדות לגדולתו אפשר היה לראות במשחקי הראווה ב-2007 בהם הקשה על פדרר. סמפראס תמיד חשב התקפה, אבל גם חבטות כף היד המדויקות והחזקות שלו, וההגשה הפנומנלית לא עזרו לו על החימר הפריסאי, בו הגיע רק לחצי הגמר (1996). ככה זה, סרב אנד וולי לא הולך טוב עם קרואסון

הצ'כי אטום המבע היה השחקן האולטימטיבי. הוא הגיע ל-19 מעמדי גמר גראנד סלאם וזכה ב-8, בעזרת חבטות כף יד מונחות לייזר, טופ ספין מסחרר וחבטות העברה מעוררות השראה. מכונת הטניס המשוכללת לא יכלה בווימבלדון 1986 לזינוקים והאש שהצית ילד גרמני בן 19 בשם בוריס בקר, ששמר על תוארו. שנה אחר כך היה זה פט קאש שהדהים את העולם על חשבונו של לנדל. מכל משחקיו בלונדון איבן האיום יצא עם תמונות של הביג בן וזיכרונות כואבים

הקרחון השבדי היה עוד ענק שקרס על החימר של צרפת, הדורש מיומנות שונה מזו שאפיינה אותו. אדברג היה שחקן סרב אנד וולי קלאסי, בעל טכניקה מרשימה, ופריס לא הייתה שטח המחייה הטבעי עבורו. ב-1989 אדברג העפיל בכל זאת לגמר הרולאן גארוס. כולם ציפו לניצחון שבדי, אבל קיבלו סנסציה עולמית כשנכנע בחמש מערכות למרץ והכושר הגופני העילאי של מייקל צ'אנג בן ה-17. אדברג זכה בהמשך גם בפלשינג מדו, אבל פריס לא העניקה לו הזדמנות נוספת

אוי, כמה שאנחנו מתגעגעים היום לאישיות הצבעונית, לכריזמה, לפה הגדול ולכישרון שנשפך מהניו יורקי הזה. האיש שצעק על השופט "You can not be serious!" שיחק התקפה בכל חבטה והיה וירטואוז גדול, אבל לא הצליח לזכות בפריס ומלבורן. את אוסטרליה הוא לא ממש ספר, ורק ב-1983 שיחק לראשונה במלבורן (נעצר על ידי וילאנדר בחצי הגמר). בפריס 84' הוא נכנע ללנדל בגמר, אבל מעולם לא חזר למעמד, אולי כי הסבלנות שדורש החימר הייתה גדולה עליו

פריצתו של הגרמני לפסגת הטניס הייתה אחד הרגעים המרגשים בתולדות הענף. באמצע שנות ה-80 העולם השתאה נוכח הג'ינג'י בן ה-17 שלקח את ווימבלדון שנתיים רצופות, ובזינוקיו החתוליים היווה השראה למיליוני ילדים בעולם. הסרב המדויק העניק לו את הכינוי "בום-בום", והוא ביצע קאמבקים גדולים בזכותו, אבל הוא תמיד ידע לנצלו על דשא או משטח קשה, ולכן מעולם לא זכה בטורניר חימר. אין פלא שהוא נותר עם שלושה מתוך ארבעה תארי גראנד סלאם, ופריס הייתה "מחוץ לתחום"

הוא החזיר כל כדור, לא עלה לרשת והיה בעל כושר גופני נדיר. השבדי עם הסרט בשיער היה לאייקון, ויכולתו להתיש את יריבו מהקו האחורי חילקה את העולם לשונאים ומעריצים. סגנונו הוא הנפוץ ביותר כיום, וקור רוחו העניק לו את הכינוי "איש הקרח". בורג לא יכול היה לזכות בכל טורנירי הגראנד סלאם כי האוסטרלי לא היה קיים עבורו (הופעה אחת בלבד ב-1974) והפלאשינג מדו בעל המשטח הקשה היה מעוזם של קונורס ומקנרו. מה נשאר? "רק" 11 תארים ברולאן גארוס ו-ווימבלדון