השבוע שלא יהיה

ראשי הקבוצה הפחות טובה של העיר מנצ'סטר יתכנסו לישיבת הרכש היומית. "טוב, חברים", אחד מהם יגיד, "על הכוונת כרגע נמצאים פרנק ריברי, סמואל אטו, דייויד בקהאם, זלטאן איברהימוביץ', קרלוס טבז, הבחור ההוא שמוכר סנדוויצ'ים במשרד ו...". לפתע אדם בלתי מזוהה יקטע אותו וייכנס לחדר הישיבות. "אני מצטער להפריע", הוא יגיד, זיעה נוטפת מלחייו, "אבל מצאתי את השחקן הבא שלנו. דניאל סטארידג' שמו", יגיד. ראשי הקבוצה יביטו בו. המבטים שלהם יתחלפו מאדישים למתעניינים. "הוא חלוץ נבחרת אנגליה הצעירה, ילד בן 19, מאוד מוכשר". חברי החדר ייצאו מגדרם. מנצ'סטר סיטי תחתום עוד באותו יום עם סוכנו של החלוץ, ותשלם 22 מיליון ליש"ט לקבוצתו הקודמת בתמורה. רק כשהצ'ק ינוכה מחשבון הבנק שלהם, יבינו בסיטי כי סטארידג' כבר היה שלהם, ויעברו להתעסק בלעדית במשא ומתן עם טל מעבי.

"הקשב!" יצעק חייל עם אידיאולוגיה ברצפה וכומתה בכותפת. הרמטכ"ל ייכנס ללשכתו, משאיר מאחורה פקידה לשכתית שידעה ימים ברונטיים יותר. כעבור מספר דקות ייכנס אלי אסולין, אביו של גיא. "מר אסולין", יגיד הרב האלוף, "אני משער שאתה יודע למה התכנסו כאן היום". האב יהנהן. המפות שעל הקיר יזכירו לו את שירותו הצבאי שלו. "הבן שלי. בני", יגיד אביו של שחקן ברצלונה. השניים יסתודדו. מדי מספר דקות הביפר של ראש הצבא הישראלי יצפצף והוא יתעלם ממנו. "אני פשוט חושב, אדוני, המפקד, כבודו", יגמגם אסולין, "שהילד שלי יכול לתרום יותר למדינה שלנו אם, באופן חד פעמי, הוא... איך אומרים?", ישאל מתוך שיעול, "לא יעשה צבא". המבטים של השניים ייפגשו. "הרי ממילא, גם אם יתגייס, הוא לא יעשה כלום. ידליק כמה ממטרות, יגרוף כמה עלים – מה זה לעומת לשחק בברצלונה? לייצג ככה את המדינה בחו"ל?" ישאל האב ברטוריות. הרמטכ"ל יעטה על עצמו פרצוף כועס. "מר אסולין", יגיד לבסוף, "הדבר נוגד באופן ברור את רוח צה"ל. תגיד לבן שלך שיש לו שבת". אסולין האב ייראה מבולבל. "אבל כבוד הרמטכ"ל, גיא לא התגייס עדיין לצבא, הוא לא חלק מהמערכת". אשכנזי יגרד בראשו, ידפוק את אגרופו הקמוץ בשולחן העץ. "המשתמטים האלה. חסינים להכל".

ערוץ הספורט ימהר להגיב, וישדר את הליגה המונטנגרית בפולו עזים.

תא המאסר של מלך הרייטינג יסריח משתן בן יומיים ומוסר לא קיים. דודו טופז ימשיך לרשום משפטים לא ברורים על פנקס בגודל סטנדרטי, עדיין בהלם שניסיון ההתאבדות שלו מהלילה הקודם – במהלכו ניסה לחשוב על פאנץ'-ליין מוצלח וראשו כמעט והתפוצץ – נכשל. הוא ייצא לשיחת הטלפון היומית שלו. מהצד החופשי של חלון זכוכית אטום לגמרי ירים אדם ממושקף ומזוקן את השפופרת, ויהנהן במשך חמש דקות. טופז יחזור לתאו. בלילה, לא תהיה לו שום דרך לדעת על דרמת הספורט הגדולה של השנה, במהלכה נשברה לקובי בריאנט הברך. הטלפון המוחרם של טופז יצפצף פעמיים בחדר חקירות אפוף עשן וחושך. "תודה, דודו", יכתוב לו סטן ואן גנדי.

אבי לוזון ייכנס לחדר ישיבות מלא באנשים שלושת רבעי סתמיים וסיגרים חצי גמורים. "שלום לכולם", יגיד ויגניב חיוך. "אבי", ימהר ויאמר לו שטרן חלובה, "הבורקסים האלה. הם מעולים!". לוזון יסתכל אל השולחן ויבחין שהצלחת עם הנרות הריחניים שהתכוון לחלק לראשי הקבוצות התרוקנה. "כן", הוא יגיד, "בטעם מיוחד כזה. טוב, חברים. הסיבה לשמה התכנסו כאן היום היא, כפי שאתם יודעים, הבלגאן שהיה לנו בשבוע שעבר עם משחקי המבחן – גם בליגת העל, גם בליגה הלאומית". אורי שילה יהנהן, הוא היחיד שיתפוס את המבט של יושב ראש ההתאחדות. "אחרי הכל, זה קצת מביך, שההתאחדות לכדורגל בעצמה לא ממש ידעה את השיטה – מי עולה במקרה של תיקו? האם הפרש שערים קובע? שערי חוץ?". החדר יהפוך מבולבל. "אבי", יקום לפתע מכסאו שטרן חלובה, "אבי, אני, לי יש רעיון". שקט ישרור לפתע בחדר, למשמע רעיון קונקרטי ראשון מזה חודשים. "בעונה הבאה נטיל מטבע", יגיד לבסוף. "עזוב את המשחקים – גם ככה אף אחד לא בא אליהם, גם ככה הם לא מושכים רייטינג, גם ככה אף אחד לא מכיר את השחקנים האלה. נטיל מטבע: המנצחת – לא, לא, זו שאומרת "עץ", בלי קשר למה יוצא בסוף – עולה ליגה. מתאים?". לוזון יביט בו בזלזול. "זהו? זה הרעיון שלך? שבוע שלם היה לך לחשוב, ועם זה באת?". חלובה ישפיל מבטו. לוזון ייאנח. "חברים, בואו נקצר תהליכים. מי בעד פשוט להגדיל ל-20 קבוצות, להעלות לליגת העל את כל הארבע שהשתתפו במבחנים?" כולם ירימו ידיים. זו של חלובה תהיה שנייה הכי גבוהה באוויר אחרי זו של לוזון, שיחייך. "בגלל זה אני אוהב אתכם, חברים. בזכותכם הכדורגל שלנו נראה ככה. עכשיו שימו ידיים" – יצווה עליהם - "התאחדות?". חדר מלא באנשים יצרח חזרה: "לכדורגל!!!"

nimrodofran@walla.co.il