"טעיתי", הודה פלורנטינו פרז באחת ממסיבות העיתונאים שנערכו לאחרונה לפני הבחירות לנשיאות ריאל מדריד, בחירות שהיו אמורות להתקיים ב-14 ביוני. נשיאם לשעבר של הלבנים, שכיהן בתפקיד בין 2000 ל-2006, נשמע כחוזר בתשובה שמבין את לקחי העבר. האם הוא סופסוף מודה בפיטוריו השגויים של המאמן ויסנטה דל בוסקה? אולי בהחלפתו של קרלוס קירוש, או שמא זו הדחתו של קלוד מקאללה? לא, לא ולא. "טעיתי, כאשר התפטרתי בפברואר 2006", המשיך המגלומן הספרדי.
ב-1 ביוני, בדיוק בחצות, סגר פרז מעגל. הגביר חזר לעיר. יותר משלוש שנים לאחר שעזב את כס הנשיאות, שב לקדנציה שניה בתפקיד. ההתמודדות הפעם הייתה ללא מתחרים, ועברה בצורה חלקה. כאילו כיסא הכבוד הוכן לו מבעוד מועד. הוא ניצל את חולשת המועדון מול ההצלחה הגדולה של ברצלונה, את החלפת המאמנים באמצע העונה, וכמובן את התפטרותו של רמון קלדרון, שאם היה נאבק נגדו בבחירות היה כנראה זוכה לקרב קשה הרבה יותר. ארבעה מתמודדים החלו במירוץ, שלושה נשרו. פרז רק ניצב שם והוכתר שוב.
תומכים רבים לפרז, גם מתנגדים לא חסר, אלא שכעת, לפחות בסביבה הקרובה של ריאל, אף אחד לא מעז לצאת חוצץ נגדו. ראשית, כולם רוצים בהצלחת הקבוצה אחרי ההתרסקות העונה ולא ינסו לחבל במהלכיו של האיש. שנית, פרז, למרות הכישלון המהדהד בסופה של הקדנציה הקודמת, חוזר אפילו עם כוח רב יותר לתפקיד. "הוא לא מעולם הזה. הוא ניחן בכוחות על טבעיים עם כוח שקיים רק לבני אלמוות", אמר עליו בעבר אמיליו בוטראגניו, כשאחד מכוכבי העבר הגדולים של ריאל, אכל מהצלחת של פרז כשזה היה המנהל המקצועי של הקבוצה.
אבא כוחני, מעמד כוחני
פלורנטינו פרז נולד בהורטאלזה, ספרד, בשמונה למרץ 1947. כיום הוא נחשב לאחד האנשים הכי עשירים בספרד, ודורג לאחרונה על ידי המגזין פורבס במקום ה-397 בין עשירי העולם עם הון הנאמד בכ-1.8 מיליארד דולר. הוא מכהן כנשיא חברת הענק ACS, העוסקת בבנייה, תחבורה ושירותים, ובעלת מחזור מכירות הנאמד בכ-27.6 מיליארד דולר.
כמו פלורנטינו כיום, אם כי לא באותו שיעור, גם אביו היה אדם מצליח, וגם תובעני מאוד, כפי שסיפר סנטיאגו סגורולה, אחד הכתבים הבכירים של עיתון 'מארקה', שגם היה זה שחזה מזמן כי פרז יתמודד שוב על ראשות המועדון. רגש לא היה שם המשחק אצל האב במשפחת פרז, שהיה הדומיננטי בבית ודרש מפלורנטינו הצלחה בכל מחיר. הוא נמנה על אותם אבות מכאניים שרוצים עוד ועוד מילדיהם ולא מסופקים אף פעם. גם כשהילדים מצליחים, האבות ביקורתיים וימצאו את הדבר שהם לא יהיו מרוצים ממנו.
אולי זה מה שדחף כל כך את פלורנטינו שנים אחר כך לדרוש ולא לוותר עד שיגיע לטופ. בפעם הראשונה שניסה להיבחר לנשיאות ב-1995, כשל כשנוצח ב-700 קולות על ידי רמון מנדוזה. אבל חמש שנים אחר כך גבר על הנשיא המכהן לורנצו סאנס, שסבר כי זכייתה של ריאל בליגת האלופות באותה עונה תשאירו בתפקיד. הבטחתו של פרז לחטוף את לואיס פיגו מברצלונה על אפם וחמתם של הקטלאנים היא זו שהקנתה לו את הניצחון.
"קשה להסביר לאנשים שלא מספרד מהי החשיבות וההשפעה שיש לנשיא ריאל מדריד", כתב פיל בול. "זוהי עמדה חצי פוליטית בעלת השפעה גדולה מאוד, שלעתים מושכת תשומת לב רבה יותר אפילו מאשר זו של ראש ממשלת ספרד".
האובססיה לשליטה של פרז וההתייחסות לאנשים שעובדים תחתיו כאילו הם בובות על חוט, באו לידי ביטוי, למשל, כשהמאמן קרלוס קירוש הוצג בפני התקשורת. אחד העיתונאים הזרים רצה לשאול את הפורטוגלי שאלה, אלא שהאחרון לא שם לב ועמד לפסוע החוצה מחדר הישיבות. כשראה פרז כי אותו עיתונאי לא קיבל את מבוקשו, חסם לקירוש את הדרך והדף אותו לעברו של העיתונאי כדי שיענה לו על שאלתו.
כולם אשמים חוץ ממנו
ההצלחה של פרז הייתה מהירה. ריאל נכנסה למילניום השלישי עם זכייה באליפויות ספרד ובצ'מפיונס ליג, כאשר היוצרות מתהפכות וברצלונה, עם בעיות משלה, ניצבת הרחק מאחורי המדרידאים. יש הרואים את תחילת הנפילה של פרז וריאל, באופן סימלי לפחות, עם פיטוריו של המאמן ויסנטה דל בוסקה ב-2003, שלא היה מספיק אטרקטיבי עבור הנשיא. מאבקי כוח נכנסו אף הם למשוואה, כשפרז סיגל לעצמו מחשבות פרנואידיות כשחשב שהמאמן וחבורת שחקנים בכירים חותרים תחתיו. גם הבאתו של דייויד בקהאם עונה לאחר מכן, והעדפתו על פניו של רונאלדיניו מתוך מחשבה שהאנגלי יפתח נתח שוק רחב יותר באסיה, לא הביאו למועדון תואר נוסף בתקופתו של פרז. מאז פיטוריו של דל בוסקה, בפרק זמן של שנתיים וחצי, עברו בריאל כמו בתחנת רכבת חמישה מאמנים.
אלא שמעבר להחלפתו של דל בוסקה, הנפילה מבחינה מקצועית של ריאל התבטאה ברצון של פרז לראות רק תוקפים על המגרש, ויש הרואים בהדחתו של קלוד מקאללה ב-2003 את הסיבה האמיתית לתחילת המשבר. הקשר האחורי דרש לקבל שכר דומה יותר לאלו של הכוכבים הגדולים בקבוצה באותה עת (ראול, רונאלדו, בקהאם, פיגו, זידאן, רוברטו קרלוס), אבל פרז מיאן, והצרפתי עבר לצ'לסי. פרז התבטא ותקף אחר כך לא מעט את הצרפתי וכישוריו על המגרש. על ההחלפה שלו בבקהאם העז לומר: "מכרתי שחקן שמוסר על ארבעה מטרים בשחקן שעושה זאת על ארבעים". רק בדיעבד התברר גודל המחדל.
מכירתו של מקאללה נעשתה מאחורי גבו של קרלוס קירוש, שנשלף מהאולד טראפורד, שם שימש כעוזרו של אלכס פרגוסון, אל תוככי הסנטיאגו ברנבאו. קירוש הבין מהר מאוד את הטעות של הנשיא, אבל היה זה מאוחר מדי: "אין לנו מגנים, והוא (פרז) מכר את הקשר ההגנתי שלנו", אמר. "זה כמו לדרוש ממישהו לטפס על האוורסט במכנסיים קצרים וטישרט". 100 מיליון דולר בקירוב נשפכו על הניסיונות לאייש את עמדת הקשר האחורי מאז עזיבתו של מקאללה, אך לשווא.
יש, אגב, כאלו הרואים את חוסר ההצלחה החל מ-2004 בדברים קצת יותר גדולים מאשר המתרחש על המגרש או הקווים. מאז 1996 כיהנה בספרד ממשלה ימנית שבראשה עמד חוסה מריה אזנאר, המוכר כאוהד ריאל מדריד מושבע. אזנאר נבחר לשתי קדנציות וסיים את תפקידו ב-2004, אז עלתה לשלטון מפלגה בעלת ציביון שמאלני הרבה יותר. מחליפו של אזנאר, חוזה לואיס זפאטרו, אמנם לא קטלאני במקור (נולד בוויאדוליד), אבל מזוהה מאוד עם היריבה המושבעת של הלבנים, בארסה.
כך או כך, ב-27 לפברואר 2006 התפטר פרז. גם אז, כמו במקרים רבים אחרים, הוא לא ממש לקח אחריות. "נכשלתי בלחנך את השחקנים", אמר והשליך את מרבית האשמה אם לא את כולה לפתחם של חברי סגל הקבוצה. הוא את שלו עשה והותיר את ריאל חרוכה ושבורה.
רוצים שחקני בית
"ריאל מדריד התנהלה שלוש שנים ללא רעיון מוסדי וללא פעולות נאותות", הכריז פרז במסיבת העיתונאים בה הודיע שירוץ שוב לנשיאות. פרז הבחין בשעת כושר לחזור לתפקיד כשברקע מכהן ויסנטה בולודה כנשיא זמני. הוא ניצל את המרמור, וכמו עריץ שב לתפקיד כשהוא נישא על גלי הייאוש שנשבו מהקהל הלבן, שראה את הגב של ברצלונה הרחק באופק.
כאמור, בעוד במדריד כולם כעת נזהרים בדבריהם בנוגע לפרז, יוהאן קרויף לא חשש לומר למשל שלפרז אין שום מושג בכדורגל. כעת, ינסה הנשיא החדש-ישן להוכיח לו אחרת. פרז, שידע כי סיכוייו לא להיבחר קלושים, פתח במגעים עם שחקנים ומאמנים טרם הכתרתו. התוצאה - כבר ביומו הראשון בתפקיד מינה את מנואל פלגריני למאמן, וביום השני סגר עם קאקה. מאוחר יותר הצהיר שרשימת הקניות שלו שואפת להביא גם את כריסטיאנו רונאלדו, ואולי גם פרנק ריברי.
ב'מארקה' הספרדי מקווים להצלחת הקבוצה, אך מזהירים את פרז מבעוד מועד, פן יחזור לרעיונות הגלאקטיים שלו: "אוהדי ריאל רוצים ששחקני הבית, ביחד עם כוכבים זרים, יוליכו את הקבוצה להצלחה. אם לא יעשה כך, פרז ייכשל". בעיתון ניסו לחזור על המנטרה המתנגנת שנים ומדברת על טיפוח דור של צעירים שיצעיד את הקבוצה, דבר שבריאל לא מצליחים לעשות תקופה ארוכה. כרבע מיליארד דולר בזבז קלדרון בפחות משלוש שנות כהונתו, עד שבשלב מסוים אפילו השוער איקר קסיאס מאס בשפיכת הכספים שגם מנעה מצעירים להשתלב וקרא לקברניטי הקבוצה לנהוג ביתר אחריות ולהשקיע יותר בגילוי ואיתור כישרונות צעירים בקרב מחלקות הנוער של המועדון. אלבארו נגרדו, אסטבאן גראנרו וחואן מאטה הם רק דוגמאות ספורות לשחקנים שהיו צריכים לעזוב כדי לקבל דקות משחק.
כאמור, התמיכה בפרז לפי שעה חוצה גבולות. "הניהול של פלורנטינו מבריק", אמר עליו בולודה, הנשיא הזמני. "הוא עשה דברים גדולים. כעת, עם הניסיון, הוא ישפר את הדברים ויפעל טוב יותר", התבטא ראול בנוגע לנשיאו החדש. "הוא עשה הרבה מאוד עבור ריאל מדריד", אמר נשיא ברצלונה חואן לאפורטה. האם יש לו ממה לחשוש? ימים יגידו.