הסטטיסטיקה לא משקרת

אחרי שהתארים חולקו וגם יורדת אחת נקבעה, הגיע הזמן לסכם את העונה שזה עתה הסתיימה. אין טעם לדבר על רמת הכדורגל, שנדמה כאילו ממשיכה להידרדר, אך מתברר כי גם המספרים והנתונים הסטטיסטיים מוכיחים את מה שכולנו הרגשנו: הייתה עונה קשה.

אז מה היה לנו שם? כשבוחנים את אחוזי ההצלחה של האלופה, המצב לא רע כמו שחושבים. למרות שנראה היה שהיא לא אלופה דומיננטית, כזו שדורסת את יריבותיה ופותחת פער משאר הקבוצות, מתברר שלפחות המספרים מדברים אחרת, לפחות בהשוואה לשנים האחרונות. הירוקים צברו העונה 66 נקודות בליגה בת 33 מחזורים, ולפני המשחק האחרון שלה נגד בית"ר ירושלים ביום שני היא עומדת על 67 אחוזי הצלחה.

הנתון הזה לא ממש רחוק ממה שהשיגה האלופה בעונה שעברה, בית"ר ירושלים, שהשיגה 67 נקודות, כשגם לפני שנתיים היא סיימה את העונה עם אותו מספר נקודות. אם הולכים מעט רחוק יותר אל עבר האליפויות של רוני לוי בחיפה, יש לירוקים למה להתגעגע, שכן לפני שלוש שנים (עונת 2005/6) חיפה צברה 75 נקודות וסיימה עם 76 אחוזי הצלחה, ולפני ארבע שנים היא זכתה בתואר עם 71 נקודות (72 אחוזי הצלחה). מנגד, באליפות הראשונה של רוני לוי בחיפה המצב היה קצת שונה, והירוקים סיימו עם 63 אחוזי הצלחה, כך שאלישע לוי בהחלט יכול להתעודד.

לגבי היורדות הסיפור הוא קצת אחר. למרות שהירידה של הפועל קרית שמונה נקבעה רק במחזור האחרון של העונה, היורדות בשנים עברו נתנו פייט גדול יותר וצברו יותר נקודות משחקניו של איזי שירצקי, ואפילו יותר מהכח עמידר רמת גן, שעשויה לשרוד. קרית שמונה סיימה עם 27 אחוזי הצלחה, נמוך יותר מקבוצות אחרות שירדו ליגה בשנים האחרונות: כפ"ס והרצליה (שירדו בשנה שעברה), הכח (לפני שנתיים), נצרת עילית (לפני שלוש שנים), הפועל חיפה והפועל באר שבע (לפני ארבע שנים) ומכבי נתניה (לפני חמש שנים).

יש מי שיגידו שתוצאת תיקו בכדורגל כמוה כהפסד. גם הפרשנים מאשימים את מאמני הקבוצות בכך שהם מנסים בעיקר להימנע מהפסד, משחקים על תיקו ובכך מורידים את רמת העניין בכדורגל. לצערנו, המספרים מאשרים כי מדובר בתופעה עצובה: ישנה אינפלציה של כמות משחקים שמסתיימים ללא הכרעה, עם עלייה של 27 אחוז בכמויות תוצאות התיקו מהשנה שעברה. השנה 61 משחקים הסתיימו ללא הכרעה לעומת 48 משחקים בשנה שעברה. רק לפני שנתיים היה נתון דומה שעמד על 61 משחקים שהסתיימו בתיקו, אך בשנים שקדמו לכך המספרים היו נמוכים יותר, כשב-2006 נרשמו 55 משחקים, 52 משחקים ב-2005, 50 ב-2004 ו-41 ב-2003.

ואם קיבלתם את ההרגשה שיש השנה פחות שערים מבעבר, אל תתפלאו - אתם פשוט צודקים. השנה חלה ירידה של שישה אחוז בכמות השערים מהשנה שעברה, כשכבר אשתקד הוכרז על שנת בצורת. 430 שערים בלבד הובקעו העונה, ממוצע של 2.17 שערים למשחק ו-13 שערים למחזור. זו הכמות הנמוכה ביותר לפחות בשבע השנים האחרונות, שכן בשנה שעברה הובקעו 459 שערים (2.31 בממוצע למשחק), כשאז ירדנו מ-492 שערים, הכמות שנכבשה לפני שנתיים (2.48 בממוצע). בכל מקרה, רק כדי לסבר את האוזן, ב-2006 נכבשו 483 שערים (2.43 בממוצע), ב-2005 נכבשו 505 שערים (2.55 בממוצע), ב-2004 הובקעו 492 שערים (2.48 בממוצע) וב-2003 נרשמה תפוקת שיא: 581 שערים (2.93).

נתון מעניין נוסף ששווה לבדוק הוא איך התנהלו מקצועית הקבוצות בכל אחד משלושת הסיבובים של הליגה. אם בוחנים את נתוני הסיבוב הראשון, אזי כזכור מכבי חיפה סיימה כאלופה, נתניה כסגניתה ומי שסיימו בשני המקומות האחרונים הן בני סכנין (מקום 11) והכח עמידר ר"ג (מקום 12). קרית שמונה, אגב, מוקמה תשיעית.

לעומת זאת, הסיבוב השני בישר טובות בעיקר לבני יהודה, שהייתה חוגגת אליפות אם העונה הייתה נפתחת במחזור ה-12 ומסתיימת במחזור ה-22. במצב כזה הפועל תל אביב הייתה גם כן סגנית האלופה ואילו חיפה הייתה מסיימת רק במקום הרביעי אחרי בית"ר ירושלים השלישית. במצב העניינים הזה התחתית הייתה מסתדרת באופן דומה לזה שהסתיימה העונה כולה, שכן סכנין, הכח וקרית שמונה נעלו את הטבלה ובכך שיקפו את תוצאות העונה כולה. אגב, במצב העניינים הזה, מכבי תל אביב הייתה נלחמת על חייה, שכן היא סיימה תשיעית את הסיבוב השני.

הנתונים המעניינים ביותר שייכים, איך לא, לסיבוב השלישי, אותו סיימה אמנם חיפה ראשונה, אך מי שהייתה חוגגת הגעה ישירה לאירופה הייתה מכבי תל אביב, שהקדימה את הפועל תל אביב בנקודה. בני סכנין, מנגד, כלל לא הייתה מגיעה לקרבות תחתית, שכן היא הגיעה למקום השישי, כשגם הכח עמידר רמת גן הייתה ניצלת הרבה קודם מאחר שקטפה את המקום השמיני. במצב העניינים הזה הפועל פתח תקוה הייתה יורדת ישירות (שש נקודות בלבד בכל הסיבוב השלישי) וקרית שמונה הייתה הולכת למבחנים.

המאזן הפנימי בין ארבע הראשונות בטבלה אינו משקף את סדר הופעתן בליגה. כרגע, לפני המשחק בין בית"ר ירושלים למכבי חיפה ביום שני, מכבי נתניה היא המנצחת בין ארבע הגדולות (חיפה, הפועל ת"א, בית"ר ונתניה), לאחר שהשיגה 13 נקודות מ-27 אפשריות בקרבות הצמרת. חיפה, לעומת זאת, היא כרגע האחרונה עם עשר נקודות בלבד.

מי זוכר עכשיו את העונות שבהן בראש טבלת מלך השערים הופיע שחקן שכבש 20 ויותר שערים? בשבע השנים האחרונות אף שחקן לא עבר את רף 20 השערים (רוברטו קולאוטי כבש לפני ארבע שנים 19 במדי מכבי חיפה), אך העונה קיבלנו שיא שלילי חדש: זה 23 שנה ליגת העל לא הציבה מלך שערים עם מספר שערים כל כך נמוך. נכון להיום מופיעים שמעון אבוחצירה וברק יצחקי בראש הטבלה עם 14 כיבושים עד כה, כמות שערים שנכבשה על ידי מלכי השערים בעונת 1985/6, אז סיימו ראשונים אורי מלמיליאן ודורון רבינזון, שסיימו עם הכמות הזו. כדי להבין כמה נדיר המצב הזה, לפני שמלמיליאן ורבינזון היו חתומים על 14 שערים לעונה כל אחד, הפעם הקודמת הייתה שייכת לרפי לוי, שהבקיע בעונת 1957/8 כמות זהה. המסקנה: ברק יצחקי יכול עוד להציל אותנו ביום שני בקרית אליעזר מהשוואת השיא השלילי.

נתון מעניין אחר שייך לנושא הצהובים והאדומים. כצפוי, המספרים מראים שהשחקנים שצברו את מירב הכרטיסים הללו משתייכים לקבוצות התחתית. חאלד חלאיילה הוביל העונה את טבלת הצהובים עם 14 כרטיסים, והוא מקדים את ג'וניור ויזה מהפועל פתח תקוה, שראה 13 פעמים את הכרטיס הצהוב. את טבלת האדומים מוביל שוער סכנין, מאיר כהן, שהורחק שלוש פעמים העונה.

בכל הנוגע לנושא ההגינות, העונה הונפו בממוצע 0.3 כרטיסים אדומים למשחק ו-1.9 למחזור, בעוד 4.6 כרטיסים צהובים הונפו בממוצע למשחק ו-27.4 בממוצע למחזור. לשם השוואה, בעונה שעברה הונפה אותה כמות בדיוק של כרטיסים אדומים, אך חלה עלייה בכמות הצהובים העונה, שכן אשתקד הונפו בממוצע 4.3 כרטיסים כאלה למשחק ו-25.9 כרטיסים למחזור ליגה.