פרמייר? לי?

1999. הרוחות במסדרונות ההתאחדות לכדורגל סערו כשהועלתה לראשונה היוזמה להקטין את הליגה מ-16 ל-12 קבוצות. נציגי הקבוצות הקטנות מחו ונלחמו ונציגי המועדונים מהליגות הנמוכות הרימו את הקול בישיבות ההנהלה. הפרשנים, לעומת זאת, תמכו ולחצו על צמצום. יו"ר ההתאחדות דאז, גברי לוי, נלחם על החזון שלו. בהצעת פשרה, התוכנית שלו הפכה דו שלבית. בעונת 1999/00 הוקמה ליגת העל ומנתה 14 קבוצות. שנה מאוחר יותר, הליגה צומצמה ל-12. 2008. בשקט מופתי ובלי שלבי ביניים, החליטה הנהלת ההתאחדות להגדיל את הליגה חזרה ל-16 קבוצות. עידן הליגה הקטנה הגיע לסיומו.

לליגת 12 הקבוצות היו הרבה השפעות על הכדורגל הישראלי. מצד אחד, היא יצרה הרבה עניין ומתח (בעיקר בתחתית), ביטלה את מעמד הביניים והפכה כמעט כל קבוצה למועמדת לגיטימית לירידה או לזכייה בכרטיס לאירופה בעונה נתונה. מצד שני, ליגת העל הפכה למועדון סגור שקשה להתקבל אליו ועוד יותר קשה לשרוד בו. המבקרים של ליגת ה-12, יראו בעובדה הזו אחד הרציונלים המרכזיים למלחמה על החזרת הכדורגל לפריפריה. מהללי השיטה, יטענו כי הליגה הקטנה העלתה את רמת הכדורגל בתשע העונות האחרונות.

בשבת ישוחק המחזור האחרון בליגת העל לעונת 2008/9. יהיה זה גם המחזור האחרון בשיטה הנוכחית. המשבר הכלכלי שנותן את אותותיו בקבוצות כמו בית"ר ירושלים ומכבי נתניה והעפלתן של קבוצות נטולות מסורת לליגה הבכירה, הופך את העונה הבאה לאפופת מסתורין. למרות זאת, רגע לפני שנכנסים לעידן החדש, זה הזמן לבחון לעומק מה היה פה בתשע העונות האחרונות ואולי לנסות להגיע להכרעה – ליגה קטנה, טוב או רע לכדורגל הישראלי?

המעבר ל-12 קבוצות הפך את הליגה לקשה ואת מאבקי התחתית לאכזריים ואגרסיביים. בשנות ה-90, בליגה גדולה, נראתה לא אחת התופעה של יורדת בטוחה, שמרימה ידיים בשלב מוקדם של העונה. כך ירדה מכבי יפו בעונת 98/99 עם 10 נקודות בלבד. להפועל טייבה היו רק חמש יותר שנתיים קודם לכן. לעומת זאת, בליגת ה-12 התופעה מוגרה כמעט לחלוטין. בשמונה מבין תשע העונות האחרונות הוכרע גורל היורדות במחזורים המכריעים, מה שיצר לחץ ועניין.

"זו הייתה מלחמת הישרדות. אתה נאבק בתחתית, נכנס ללחץ אדיר ואין כדורגל. משחקים רק מלחמה", נזכר אשר אלון, הבעלים לשעבר של מכבי נתניה. הלחץ עליו מדבר אלון הביא לא אחת את קבוצות התחתית להשקעות אדירות על מנת לשרוד. התוצאה החיובית הייתה העלאת הרמה והפיכת אותן קבוצות לכאלה שיכולות להפתיע בכל משחק. התוצאה השלילית הייתה בעיות כלכליות חוזרות ונשנות, גם במקרה של ירידה ללאומית. "רוב העונות היו טובות, עם יותר כסף ויותר קהל. הקבוצות בזבזו יותר? זו בעיה שלהן. הלחץ יצר עניין", סבור גברי לוי, אבי הליגה הקטנה.

ההוצאות הגדולות של קבוצות התחתית גרמו ישירות לתופעה נוספת: ביטול מעמד הביניים. שימו לב לקוטביות: הפועל באר שבע הגיעה למקום הרביעי בעונת 03/04 וירדה ליגה בעונה לאחר מכן, כך קרה גם למכבי נתניה. מ.ס אשדוד, מכבי פתח תקוה ובני יהודה השיגו כרטיסים לגביע אופ"א לצד עונות קשות בתחתית. להוציא את ארבע הגדולות (מכבי והפועל תל אביב, מכבי חיפה ובית"ר ירושלים), רק שתי קבוצות הצליחו לשרוד את תשע העונות בליגה הקטנה: אשדוד ומכבי פתח תקווה. השוויון היחסי בין הקבוצות הביא לסיטואציה מעניינת: פתיחת עונה טובה, מומנטום חיובי ופגיעה נכונה ברכש לוקחים אותך רחוק. מומנטום שלילי עם סגל זהה, וחרב הירידה מתנופפת מעל הצוואר. לפרטים: נצרת עילית.

במילים אחרות, הליגה הקטנה טשטשה את הפערים בין הבינוניות לקטנות ולמעשה נטרלה לחלוטין את מעמד הביניים. הבטן נעלמה, כמעט כל קבוצה, בעונה נתונה, היא מועמדת לירידה או לתפיסת הכרטיס לאירופה. אלון מסכים: "בתוך ליגת ה-12, היו שתי ליגות – הגדולות וכל השאר. בתוך ליגת ה-16, יהיו שלוש ליגות. אפשר יהיה לשחק כדורגל, נכון שהרמה לא תהיה אותו הדבר, אבל העסק יעבוד לא רע". לוי שוב מתרעם: "איזה עניין יהיה כשעכו ישחקו נגד רעננה מול 300 איש? זו תהיה מפלה, קטסטרופה".

כפועל יוצא מההתחזקות היחסית של הקבוצות הקטנות, ובצד מאבקי התחתית האימתניים והמאבקים על הכרטיסים לאירופה, הקבוצות הגדולות נדרשו אף הן להשקעה גדולה יותר על מנת לשמר את הפער האיכותי. כך התקבלה תוצאה הפוכה. בשבע מתוך תשע העונות האחרונות הוכרעה האליפות ללא מאבק. מכבי חיפה שלטה בליגה בעידן אברהם גרנט ורוני לוי, ואילו בית"ר עשתה זאת תחת ניהולו של ארקדי גאידמק. בעונת 2002/03 קרסה חיפה תחת עומס המשחקים בליגת האלופות. בעונה הנוכחית, סבלה בית"ר מקריסה כלכלית. שתי העונות הללו, בהן הפייבוריטית המובהקת נתקלה בקשיים, היו שתי העונות היחידות בעשור האחרון שסיפקו מאבק אליפות אמיתי ודרמטי.

מבחינה לוגית, קל להסביר את היעדר העניין בצמרת ביחס לאורך הליגה. ככל שהליגה ארוכה יותר, הפער היחסי בין הפייבוריטית לדולקות אחריה הולך וגדל. גם שיטת המשחקים הוסיפה בעייתיות מסוימת. עד 2006, הגרלת הסיבוב השלישי זימנה את משחק העונה בפתיחת הסיבוב השלישי. מה שקרה, ברוב המקרים, הוא שאותו משחק סגר את הסיפור סופית והפך הסיבוב השלישי למיותר מבחינת הצמרת. גם כשהשיטה השתנתה ב-2007, ומשחקי הצמרת נקבעו לסוף העונה, המצב לא השתנה. כך לדוגמא, בשתי האליפויות של בית"ר ירושלים לא היה כל ערך למפגשי סוף העונה מול התל אביביות (ב-2007) ומכבי נתניה (ב-2008).

בכלל, בליגה בת שלושה סיבובים קצרים, חל זילות מסוים במעמד של משחק העונה. אחת המטרות של הקטנת הליגה, הייתה להגדיל את כמות המשחקים המעניינים. בפועל, קרה בדיוק ההיפך. כשהקבוצות הגדולות פוגשות אחת את השנייה בתדירות גבוהה מאוד, ואם רצה הגורל והן נפגשו גם בגביע הטוטו ובגביע המדינה, הרי שקיבלנו חמישה מפגשים כאלה בעונה. במצב כזה, הקהל חש מיאוס מסוים. זאת, לעומת מצב של מתח שנבנה במשך חודשים ארוכים לקראת מפגש על עונה שלמה, רעב למשחק עונה אמיתי שיוצר סביבו הייפ מטורף ומגביר את ההתעניינות בקרב האוהדים.

הבעיה היא שגם ליגת ה-16 לא תיתן מענה לבעיות הללו. בשיטת הפלייאוף שמתכוון להנהיג אבי לוזון, הליגה תהיה ארוכה עוד יותר. אלון מנסה להסתכל על הצד החיובי: "בליגה של 16 החשיבה של הקבוצות הגדולות תשתנה. הם יוכלו להצליח עם פחות תקציב ולתת יותר הזדמנויות לשחקנים ישראלים ושחקני נוער כי רוב המשחקים יהיו קלים יותר. זו ההזדמנות שלנו להשביח את הדור הצעיר ולהגדיל את ארסנל השחקנים גם עבור הנבחרת".

אחת הביקורות הגדולות כלפי הליגה הקטנה טענה שליגת העל הפכה בעצם למועדון סגור, שקשה מאוד להיכנס אליו או להישאר בו לתקופה ארוכה. בתשע העונות האחרונות שיחקו בליגה הבכירה בסך הכל 21 קבוצות. מה שעמד לנגד עיניו של לוזון בעצם הרחבת הליגה הוא הבאת הכדורגל לפריפריה. לוי לא מתרשם: "שלא יספרו לי סיפורים על כדורגל בפריפריה. מי שאין לו כסף, לא יוכל להחזיק מעמד לאורך זמן. אפשר לשחק בפריפריה בליגה הלאומית או בליגה א'. אני לא רואה בזה בעיה".

השאלה שתעמוד למבחן היא יכולת ההישרדות של אותן קבוצות פריפריה לאורך זמן תחת המגבלות הכלכליות ובעיות המתקנים. כלל לא בטוח שלא נחזה שוב בתופעת הנדנדה המוכרת מהשנים האחרונות. יתרה מזאת, קיים קונצנזוס בקרב אנשי הכדורגל בישראל כי הגדלת הליגה תפגע באופן ישיר ברמה, תחזיר את תקופת הנמושות, תגדיל את הפערים בין הקבוצות ותיצור כרס עבה של קבוצות שגמרו את העונה בשלב מוקדם. המתח והשוויוניות היחסית שיצרה הליגה הקטנה, ייעלמו כשהרווח יתגלם אולי בחזרה לשפיות כלכלית.

גורם בהתאחדות לכדורגל אמר השבוע: "זה יכול להצליח, ואם לא, נשנה את זה חזרה". הבעיה היא ששינוי כזה יצריך רוב של 2/3 מקרב חברי הנהלת ההתאחדות ויחזיר את אותו ויכוח מ-99', כשנציגי הקבוצות הקטנות וקבוצות הליגות הנמוכות יסרבו בתוקף. לוי מסכם: "ליגת ה-16 הייתה ליגה גרועה. בתקופה שלי כל הפרשנים צעקו לצמצם וקראו להקטין ל-10 קבוצות. היום, אותם פרשנים קוראים להגדיל את הליגה. אני הסתכלתי בראייה ממלכתית. לא לחמתי בשביל הפועל פתח תקוה, מכבי פתח תקוה או הפועל חיפה, אלא אך ורק למען הספורט. ישראל לא יכולה להחזיק 16 קבוצות, לא מבחינת רמה, כסף, כמות שחקנים או מגרשים. הליגה תוצף בזרים בינוניים ותאבד כל עניין".