וואלה!
וואלה!
וואלה!
וואלה!

וואלה! האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

השושלת בכיפה

26.5.2009 / 12:00

גם אם עידן גאידמק יסתיים הערב עם גביע, בית"ר ירושלים הנוכחית לא תיזכר בתור השושלת הגדולה ביותר שידע הכדורגל הישראלי. גמר הגביע בו גם יתחלף השלטון הוא הזדמנות טובה לדרג את השושלות הענקיות שעברו כאן

הערב תגיע אל סופה שושלת גאידמק, אבל גם אם בית"ר תזכה בסוף בגביע, היא לא תזכה להיזכר כאחת הקבוצות הגדולות שקמו בכדורגל הישראלי. שושלת כן נוצרה בסופו של דבר, מאחורי הכסף כן הסתתר בסוף איזה משהו, אבל אפילו בספר דברי של בית"ר תמצאו שושלות מוצלחות ממנה. גמר הגביע בין השושלת שיורדת לזו שעולה זו הזדמנות טובה לתהות מהי השושלת הגדולה ביותר שעברה בכדורגל הישראלי. לא רק זו שזכתה בהכי הרבה תארים ושיחקה לאורך כמה שנים את הכדורגל הכי איכותי, אלא גם זו שהשפיעה אחר כך על תולדות המועדון ובמקום אדמה חרוכה, השאירה אחריה במה לעוד ועוד קבוצות שירצו לשחזר את ההישגים. הדירוג הוא כמובן אינדיבידואלי ובמידה מסוימת גימיק עיתונאי כדי לעורר מחשבה, אבל אתם כמובן מוזמנים לשתף בהסתכלות שלכם.

6. הפועל תל אביב 1988-1981

תארים:

שלוש אליפויות, גביע אחד

איכות:

בעיקרון, הרבה יותר הגיוני ליצור דירוג בין חמש קבוצות, אבל יהיה זה עוול לא להזכיר את הקבוצה העצומה ההיא שהיתה להפועל תל אביב. כאשר אנשים נפרדו מאבי נמני, היו שניסו להצמיד לו בכוח את התואר "שחקן הליגה הגדול בכל הזמנים", למרות שהוא לא מדויק. התואר הזה שייך, לדעתי לפחות, למשה סיני. סיני היה מכונת תארים, שחקן עצום שייצג את המורשת של הפועל תל אביב: שילוב בין טכניקה, פיזיות, רוע (במובן החיובי של המילה) ויעילות. סיני הוא המייצג, גם כי הרבה שחקנים סביבו התחלפו לאורך העשור (ולכן, למי שתהה, גם הקבוצה שזכתה באליפות ב-1988 לא נראית שייכת לשושלת הזו), אבל ראוי לציין את נמרוד דרייפוס-יעקב אקוהיז-יוסי זאנה, רפעת טורק-מוריס זאנו-אלי כהן. למרות שהם התקשו לזכות במספר תארים ברצף, הם שיקמו את הריסות שנות ה-70 השחונות של האדומים, ולעולם ייזכרו בתור הילדים הרעים שהדגימו בצורה מושלמת דרכים שונות מהמקובל לזכייה בתואר.

השפעה:

למרות שאין כמעט אוהד כדורגל שלא זוכר משהו מאלי כהן ומשה סיני, לטוב ולרע, הקבוצה הזו בעיקר השפיעה על עצמה. קבוצה די מסוכסכת, שלא פעם עסקה יותר מדי בתנאים וזכויות מבית ההסתדרות, ולאחריה הפועל תל אביב זכתה רק באליפות אחת, עם ילדים טובים כמו עמרי אפק וסלים וטועמה, ובעלים שמעריץ יותר את גדעון טיש. למרות האליפויות העצומות והסימנים בעצמות שהקבוצה הזו השאירה, הצרות שהיו כרוכות בכך לא גרמו להרבה אנשים להתגעגע לאותם ימים.

5. מכבי תל אביב 1996-1991

תארים: שלוש אליפויות, שני גביעים

איכות:

שתי אליפויות, הראשונה והאחרונה (בדאבל עם קשטן), כללו כדורגל בלתי נשכח, כשהראשונה היתה קשה במיוחד והגיעה בשנים בהן מעטים האמינו שהאימפריה תזכה שוב בתואר. זו נקודת זכות מאוד חשובה. למרות שזקני הענף אוהבים לזכור מאותן שנים את אליפות הברומרים והשער של יורי שוקנוב, כדאי לזכור שחלק מאותם מיתוסים עוצבו על ידי חסידיו השוטים של גיורא שפיגל, שאימן אז את מכבי חיפה. מכבי תל אביב של אותן שנים, בעיקר בעונת הדאבל, שיחקה כדורגל לא פחות טוב, אבל סבלה מסטריאוטיפים לא הוגנים.

השפעה:

הקבוצה הזו התכתבה עם כל המיתוסים הנשכחים של מכבי תל אביב, חידשה אותם וריעננה אותם: הווינריות הלא נגמרת, החתירה הבלתי מתפשרת לניצחון – כל אגדות מכבי תל אביב זכו לגרסת כיסוי מוצלחת בשנות ה-90, עליהן גדל דור חדש של אוהדים שלא ידע את גלזר, שפיגל או ויקי פרץ. הבעיה, כמו בהפועל תל אביב של שנות ה-80, היא היווצרות מיתוסים גדולים מדי, ואליפות אחת בלבד מאז, אליפות די מקרית. לקבוצה הזו לא הייתה המשכיות, חלק מהשחקנים הפכו גדולים יותר מהמועדון, מיתוסים חיים שהפכו לדינזאורים, ומי שעדיין לא מבין, שייזכר באבי נמני השחקן, יחשוב על אבי נמני המאמן, וינסה למצוא קו אחד ברור בין שתי הדמויות ושתי הקבוצות ששירתו אותו.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

קק"ל מעודדת לימודי אקלים באמצעות מלגות לסטודנטים צעירים

בשיתוף קק"ל

4. מכבי חיפה 2006-2000

תארים: חמש אליפויות (שלוש מהן ברצף)

איכות:

הקבוצה הכי איכותית שהיתה למכבי חיפה, הכי מקצועית, הכי מנצחת. למכבי חיפה המהוללת של שנות ה-90 נקשרו הרבה אגדות, אבל הרבה מהן בגלל שגיבורי האליפות ההיא של 1994 היו ישראלים ואלה של שנות ה-2000 זרים. יעקובו היה טוב יותר מאלון מזרחי, ז'וטאוטאס היה יציב יותר מקנדאורוב, ורוסו ופראליה הביאו יותר אליפויות מברקוביץ' ורביבו. הקבוצה הזו התחילה את העשור הכי מוצלח של קבוצה ישראלית אי פעם, קבוצה ששיחקה לא פעם כדורגל של צ'מפיונס ליגת ושמינית גמר גביע אופ"א. בקבוצה של רוני לוי שבאה אחר כך הגיבורים הראשיים התחלפו, אבל לא רק השרידים בסגל – בנאדו, באדיר, קטן, חרזי, מצביעים על שרשרת אחת, קו ברור, בין הקבוצה של אברהם גרנט לזו של רוני לוי.

השפעה:

זו הקבוצה שהחזירה את מכבי חיפה למסלול ההתפתחות המדהים שלה שהחל בשנות ה-90 ונעצר באותו עשור. לולא האליפות שחזרה בשנת 2001, בהתחלה עם כדורגל מכוער תחת אברהם גרנט, ההיררכיה בליגה היתה שונה לגמרי, וסביר להניח שמרותה של מכבי חיפה לא היתה קיימת. אלא שהקבוצה הזו עצרה את הנפילה, ובנתה עבור המועדון שיאים חדשים שבעשור הבא מישהו ירצה ויצליח לשבור. בזכות השושלת הזו, מכבי חיפה הפכה מעוד קבוצה בכירה בענף למועדון הכדורגל מספר 1 בישראל.

3. הפועל פתח תקוה 1963-1955

תארים: שש אליפות, גביע אחד (5 האחרונות ברצף)

איכות:

אין תיעוד לקבוצה הזו, אבל המיתוסים הגדולים שלה מגיעים מההתקפה: סטלמך, האחים רצאבי, בועז קאופמן, ויחסית לאלופות שקדמו, המלאבסים סיפקו עונות גדושות בשערים. כך היה גם באליפות שקדמה לחמש הרצף, ב-1955. אף קבוצה עדיין לא יצרה רצף כזה של אליפויות, וכאשר מחברים לכך את האליפות של 1955 והגביע של 1957, הרי לכם קבוצה שאם רק היתה לה המשכיות, תיעוד ויותר מועדונים רציניים להתחרות בהם, ודאי היתה לשושלת הגדולה ביותר.

השפעה:

הקבוצה הראשונה ששברה את ההגמוניה של מכבי תל אביב, שזכתה בשלוש האליפויות הראשונות בתולדות המדינה. גם בעניין ההמשכיות חשוב לשים דברים על דיוקם. למרות שאחרי השושלת הזו של הפועל פתח תקווה היא לא זכתה באליפות אחת והציבה לעצמה רף גבוה מדי ומיתוסים גדולים מדי, הקבוצה המשיכה להתקיים כקבוצת צמרת בכירה וחשובה בעשורים הבאים, וסיפקה את השחקן האולטמטיבי, הטוב ביותר באותה תקופה, גיבור נבחרת ישראל – נחום סטלמך. מי שטוען שבכדורגל של פעם היה הרבה יותר קל לזכות בתארים, שוכח שזה היה קל לכולם. יכול להיות שאם הייתי רואה את הפועל פתח תקווה, הייתי מדרג אותה גבוה יותר, אבל באותה תקופה, למיטב הבנתי, מפת הכדורגל עדיין לא התגבשה, מעט מועדונים עמדו על הרגליים וצברו מסורת של ממש, ומי שעשה זאת ראשון והגיע מעיר שכבר התפתחה, בדרך כלל גם ניצח.

2. מכבי נתניה 1978-1983

תארים: שלוש אליפות, אחת מהן כללה דאבל

איכות:

אחרי שתי האליפות הראשונות, הגיעה שושלת ששיחקה את הכדורגל הטוב ביותר אי פעם. עד היום מדובר בסמל הרומנטיקה לכדורגל הישראלי, האידיאה. שושלת שהחלה עם שיא אחד, הקבוצה העצומה של 1977/8, אולי הקבוצה הגדולה ביותר שידעה הכדורגל הישראלי, עם דאבל ענק ומרשים, והסתיימה עם עונת נתניה ועוד 15 ב-1983. את מה שמכבי נתניה יצרה, ניסו לחקות בירושלים וחיפה, הרבה יותר בהצלחה מהחיקויים שנתניה הצמיחה לקבוצה ההיא. נתניה שינתה את מפת הכדורגל הישראלי, את החשיבה שלו, את האסתטיקה. למרות שהיו שושלות הישגיות ממנה, אף אחת לא היתה יפה כמוה.

השפעה:

כולנו יודעים מה עשו ממשיכי דרכם של מכנס, לם, שפיגלר, גריאני, לביא. תוך פחות מעשור, מכבי נתניה הפכה לקבוצה לא מספיק רלוונטית. הקבוצה ההיא לימדה על תהליכים רבים שעברה החברה הישראלית בשנות ה-70, אבל יותר מאשר שהיא העידה על התפתחות המועדון, היא העידה על דור שחקנים חד פעמי. כמו במקרה של כמה שושלות אחרות, גם כאן המיתוסים הפכו לדינזאורים. ברגע שהשחקנים עזבו או פרשו, המועדון כבר לא ידע איך לזכות בתארים בלעדיהם.

1. מכבי חיפה 1989-1984

תארים: שלוש אליפויות

איכות:

למרות ששלוש האליפויות לא הצטיינו בכמות שערים נדירה כמו האליפות של 1994, גיבוריה של אותה שושלת הגדירו לנצח את המהות של מכבי חיפה: ארמלי, ממן, רוזנטל. ברקוביץ', עטר, בנין ורביבו גנבו להם אחר כך את התהילה, אבל הכל התחיל שם. הם היו המורים המעולים של התלמידים המצטיינים. למרות התחלופה בסגל, יש קו ברור בין שתי האליפויות של שלמה שרף לזו הפחות מרשימה של אמציה לבקוביץ': אבוקרט, צדוק מלכה, ארמלי, אהרוני, מרילי. הם לא רק זכו בתואר בזכות הכישרון הנדיר המיוחד שלהם, אלא בעזרת המועדון ובתמיכתו. הם גדלו יחד איתו ולמרות קרבות האגו בין מספר כוכבים, גידלו את השושלות הבאות.

השפעה:

נסו לשרטט את התפתחות הכדורגל הישראלי בלי השער ההוא של סיני בימק"א וגניבת האליפות של מכבי חיפה. למרות ששנות ה-80 עדיין שייכות קודם כל להפועל תל אביב, באותם ימים בית"ר ירושלים ומכבי חיפה עשו מהפכה בענף ושינו בו סדרי עולם. כמו בסיפור התנכ"י על יעקב ועשיו, אולי אחד המשלים הכואבים על החיים, מכבי חיפה התגנבה מאחור וזכתה בבכורה. מאז, בזכות אותה שושלת, נוצר המועדון מספר 1 בישראל, שמחדש את עצמו אחת לכמה שנים. אולי לא מדובר בשושלת הכי נוצצת כמו נתניה, לא כזו שזכתה בחמש אליפויות ברציפות, אבל כזו ששינתה את פני המועדון לנצח והפכה את היוצרות בענף בו דרך כלל הדברים ידועים מראש.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully