ערן בלו (17), בלם קבוצת הנוער של מכבי ת"א, אוהב את הווינריות של ברקוביץ' ולוקח דווקא את הסמל האדום כמודל לחיקוי. בשער 11 אפשר להיות רגועים, לפי איך שזה נראה בעוד כמה שנים כבר לא יתגעגעו לברומרים.
למכביסטים ותיקים השם "בלו" נשמע מוכר. מיקו בלו, האיש שהיה אחראי במשך שנים על מחלקות הנוער והילדים בקרית שלום, מעלה זכרונות נעימים אצל אוהדי מכבי. היום מסתבר שלמיקו יש יורש ערן בלו, בן 17, קרוב רחוק של מיקו ובלם קבוצת הנוער של המועדון ושל נבחרת נוער ב'.
הגליצ'ים של הילד, שהתחיל השנה ללמוד בכיתה י"ב, לא יביישו כמה בלמים בליגה הלאומית ואפילו בליגת העל. ערן, ששיחק תמיד בתפקידים הגנתיים, אומר: "עדיין לא נתתי את הפריצה הגדולה שלי, אני מקווה שישימו לב אלי כשיגיע הזמן".
במכבי, כמו שכולם יודעים, מי שלא מוצא את מקומו, מוצא אותו בראשל"צ (חיים חג'ג'), נתניה (גיא צרפתי), הרצליה (עמית לוי) או שחומק מהידיים הצהובות ומתגלה ככוכב (יגאל אנטבי). את ערן זה לא ממש מעניין: "המטרה שלי היא להגיע לבוגרים במכבי, הזמן יגיד את שלו, כרגע אני מתרכז במה שאני עושה".
למרות הכישלון מול האוסטרים, ערן חושב שהכדורגל הישראלי במגמת
שיפור: "רואים את זה מהנוער, אני מאמין שהשחקנים מהאולימפית, שיעלו בקרוב לבוגרת, יעשו את ההבדל".
וכמו לכל ילד גם לבלו הצעיר יש מודלים לחיקוי. בתור מכביסט, הם אפילו מפתיעים: "אייל ברקוביץ' הוא ווינר, זה יהיה טוב לנבחרת אם הוא יישאר, שמעון גרשון הוא שחקן הגנה מצוין וגם מנהיג, הוא המודל לחיקוי שלי בארץ. בעולם אני חולה על ריאל מדריד, ובמיוחד על רוברטו קרלוס, הוא גם שחקן הגנה גדול וגם כוכב".
בינתיים, ערן ימשיך להידבק לחלוצים, תחת הדרכתם של זלצר ודריקס, וימשיך לחלום על הופעה בברנבאו. למרות גילו הצעיר, השיער שלו עדיין בצבע טבעי ועגילים זה לא הקטע ("אני לא אוהב את הדברים האלו"), כך שבעיות עם מאמן הנבחרת הבא כנראה ולא יהיו לו.
מכביסט בדם, שרוצה להיות כמו שמעון גרשון
אמיר נבון
30.11.2001 / 18:01