פויול או גיגס?

ביער הכישרון הבלתי נגמר של ברצלונה, כשתלתליו מבצבצים הרחק מאחורי צ'אבי ואנדרס אינייסטה האלגנטיים, קרלס פויול הוא עדיין הכי בארסה שיש. גם בגיל 31 ולאחר שנים רבות בהרכב הראשון, הוא משחק בנחישות של אותו ילד שהיה מתמקם במרומי יציעי הקאמפ נואו ומריע בקולי קולות לדרים טים של יוהאן קרויף בתחילת העשור הקודם.


עם רעמת השיער המתבדרת ברוח, הלביא של ברצלונה עדיין שש אלי קרב וממלא הוראות בנאמנות מעוררת כבוד, תוך כדי הטלת אימה על היריבים. כי אריה אם ישאג, מי לא יירא?


גיגס, מצדו, כדורגלן כביר לכל הדעות וראוי לכל תואר אותו קטף עד עתה. אך מה לקור ולניכור שהוא מייצג מול הלהט והתשוקה הזורמים בדמו הקטלאני של פויול.


כמובן שאין טעם להכחיש את הישגיו של הוולשי החמצמץ, שנדמה כאילו זוכה העונה לכבוד מופרז בעיקר בזכות גילו המופלג, אבל רק נסו לדמיין את גיגסי חוגג בקיפאון את הזכייה עם חבריו בליגת האלופות - זה לבטח יסתיים בהחלקת ידיים מנומסת וטפיחה הדדית על השכם - לעומת כל היצרים שיפרצו החוצה ברגע שפויול ייכנס להיסטוריה, כשיניף גביע אירופי שני וימחה לעיני כל דמעה קטנה של אושר. תהיה זו העת בה הלב יגבר על הראש, והרגע בו מלך החיות ישוב לכס השלטון.

החיים יפים לבלם בתפקיד סמל. אתה מתבצר בעמדה אחורית, עולה להתקפה רק במצבים נייחים, יש לך עוד שלושה-ארבעה שחקנים שיעזרו לך, ואם אתה לא בארסנל - אפילו שוער מאחוריך. אפילו על הכרטיסים האדומים מחמיאים לך, כותבים שנתת את הנשמה בשביל הסמל. עלאק.


אני רוצה לראות את קרלס פויול עושה את מה שריאן גיגס עושה במשך שבועיים, לא ב-15 שנים. אני רוצה לראות אותו לוקח 11 אליפויות מהקו השמאלי, מול המגינים הכי מהירים ואכזריים, קיצוניים כמוהו שרק רוצים להוכיח לו שהוא בלוף ועוד 20 שחקני ספסל שהחלום שלהם הוא להחליק את הכיף במשחק שעליו ייכתב כי הוא סימל את חילופי הדורות.


כי אם חושבים על זה, גם ללא הבדלים הגילאים, גיגס הצליח להצטרף למועדון של ביל ראסל, מייקל ג'ורדן וראול – שחקן שלא ידע שובע של תארים או חוסר נאמנות ולו יום אחד בחייו, עבור קריירה שלא היה לו כבר מה להשיג בה וכל זאת – כשהוא תמיד גורם מוביל וברומטר למצבה של הקבוצה. לבן אדם יש פאקינג 11 אליפויות. לפויול יש תלתלים מאוד נאים.


אבל הדבר המרגש ביותר בגיגס הוא שהוא רוצה את הגביע הזה יותר מפויול. הוא רוצה להיות שם, הוא יבכה אם הוא לא יפתח, הוא יתרסק אם יפצעו אותו או שהוא ייצא באדום. הוא לא כאן בשביל הבחורות, או בשביל להראות שהוא יודע לצעוק על שופטים. הוא כאן בשביל להגיע מול פויול ברגע האמת ולהשחיל לו בין הרגליים.