אחרת מגרמניה

להתעקש על מציאת קשר בין תאופניס גקאס לדימיטאר ברבאטוב יהיה דבר מעט מוזר, אבל אם בכל זאת, הרי שעבור שניהם שימשה באייר לברקוזן כתחנה האחרונה בגרמניה לפני מעבר לפרמיירליג האנגלית. אלא ששניהם גם מדגימים בצורה הפוכה את הסקוררים שמייצרת הבונדסליגה הראשונה בגרמניה. עכשיו נשאלת השאלה לאיזה צד יהיה שייך אדין דזקו למשל.
הבוסני בן ה-23 הוא היום החלוץ הלוהט ביותר בבונדסליגה בצוותא עם חברו לחוד, גראפית. דזקו כבש העונה 25 שערים, הברזילאי הוסיף 26 (שמונה בפנדלים) וכשמאחוריהם בוסני אחר, זבזדאן מיסימוביץ', לו יש כבר 17 בישולים העונה, וולפסבורג הפכה למכונה התקפית משומנת.

אם לעד לפני כשנה עוד נחשב דזקו הצעיר לחלוץ מגושם וגמלוני, הרי שהיום, אם להסתמך על הדיווחים, הוא מעניין הרבה מאוד קבוצות גדולות באירופה. הנתונים הפיזיים שלו אמורים לסייע לו בכל ליגה, הוא עדיין צעיר והוא סוחף בינתיים את בוסניה לטורניר מוקדמות מונדיאל מצוין.

לאחר שנודע שפליקס מגאת', האיש שהביא אותו לסקסוניה התחתונה מטפליצ'ה הצ'כית, יעזוב את המועדון בקיץ, דזקו כבר הביע את חוסר הסיפוק מהשינוי הצפוי על הקווים והצהיר שישקול מעבר לליגה בכירה יותר, כשאיטליה ואנגליה על הכוונת. מה שנותר יהיה לראות אם הוא יהיה מספיק טוב בשביל להצליח גם מחוץ לגרמניה. הנבואה ניתנה לשוטים, אבל דרך סיפורים מן העבר הקרוב ניתן לנסות לבחון את הצלחתם של חלוצים מצטיינים בליגה הגרמנית, כשהם יצאו לליגות עשירות וטובות יותר.

תאופניס גקאס מעולם לא נהנה מכישרון או יכולת כמו של חלוצים דוגמת מריו גומז, מירוסלב קלוסה או דימיטאר ברבאטוב, אבל עדיין הצליח לסיים כמלך שערי הליגה בעונת 2006/7, עם 20 כיבושים במדיה של בוכום הקטנה, מה שסייע לו להשתדרג ללברקוזן בעונה הבאה.

בחורף האחרון הושאל לפורטסמות', אבל פחות משבועיים אחרי שנחת בדרום אנגליה, פוטר טוני אדאמס מתפקידו כמאמן הקבוצה ובמקומו מונה פול הארט. התוצאה מבחינת היווני הייתה דקת משחק בודדת אותה ראה עד היום.

במרץ האחרון היווני כבר החל להתלונן בפומבי וכשאתר האינטרנט של סקאיי ביקש להכנס לעובי הקורה, הסביר גאי וויתינגהאם, מצוות האימון של הארט, שלגקאס יהיה קשה להשתלב בשיטת המשחק של הקבוצה ואף אמר שהוא לא עובד מספיק בשביל הקבוצה בחלק ההגנתי.

אם בגרמניה התבקש גקאס בעיקר להיות ערני וחד בתוך הרחבה ולשלוח את הכדורים לרשתות של היריבות, הרי שבקבוצת התחתית מאנגליה הוא נדרש גם לרדוף אחרי הבלמים, לפנות שטח ולעבוד בשביל השחקנים שמגיעים מהכנפיים.

גקאס הוא אמנם חלוץ מעט אלמוני ביחס למפציצים הכבדים של הבונדסליגה, אבל הוא גם מהווה את הדוגמה הטובה ביותר לסיבה בגללה חלוצים בינוניים כמוהו הצליחו כל כך בליגה התקפית ואטרקטיבית.

מארל מינטל, מרטין מקס ותומאס כריסטיאנסן הם עוד חלוצים שבשנים האחרונות סיימו עונות עם 20 שערים או יותר בבונדסליגה, שמות כמעט נשכחים שמצאו בקרקע הפורייה של גרמניה מקום להגיע לשיאם. איך זה קרה והאם זהו גם סיפורם של דזקו וגראפית?

בשנים האחרונות הפך הכדורגל הזהיר והטקטי לכמעט טאבו דווקא בגרמניה, המקום שהיה הכי מזוהה איתו. אחרי שבמונדיאל 2006 גם הנבחרת הלאומית הצליחה עם שיטות חדשניות, כדורגל אטרקטיבי ושחקנים צעירים, האוהדים התחילו לצפות לאלמנטים דומים גם בקבוצות שלהם. בתוך כמה שנים הגרמנים הפכו למכורים לכדורגל אטרקטיבי, לכאלו שדורשים אותו ללא תנאים מוקדמים וללא כל רצון להאזין לתירוצים.

ורדר ברמן משחקת כבר שנים בשיטה של יהלום התקפי במיוחד, עם שני חלוצים במרכז ועוד קשר אופנסיבי מאחוריהם, אבל בשנים האחרונות זו הפכה להיות טקטיקה שכיחה למדי. המצב הזה הפך את משחק ההגנה הקבוצתי לדליל יותר ואת החלוצים לפוריים יותר ועם הזמן המצב הזה הפך להיות המצב הקיומי של הבונדסליגה ובמקרים רבים, בטח באלו של קבוצות שלא נאבקות על חייהן, אוי לו למי שיפר את תורת האטרקציה.

רפאל הוניגסטיין, שמסקר את הבונדסליגה עבור "גרדיאן" האנגלי, סיפר השנה שאחרי שהמבורג הובסה בתחילת העונה שלוש פעמים 3:0 במשחקי חוץ ושבוע אחרי שזה קרה לה בהאנובר, ערך מרטין יול חילוף טקטי בהרכב הקבוצה לקראת המשחק נגד דורטמונד. המאמן ההולנדי הכניס את קולין בנג'מין, קשר בעל אוריינטציה הגנתית, במקומו של החלוץ פאולו גררו וניצח 1:2, אבל יום לאחר מכן נחתך קשות על ידי הביקורות בעיתונים.

הליגה הגרמנית היא מבחינות רבות אוטופיה לאוהדים. הכרטיסים זולים, האצטדיונים נהדרים וכשההתאחדות שקלה להוציא את יציעי העמידה מחוץ לחוק, יצאו אוהדים של קבוצות רבות בהפגנות נגד וזכו לקבל את מבוקשם. במידה מסוימת, הצופים הגרמנים גם דורשים היום כדורגל סופר התקפי והתקשורת המקומית מיישרת קו. שחקני ההגנה בבונדסליגה לא חלשים, הם פשוט זוכים לפחות עזרה מחבריהם לקבוצה, שעסוקים בצד השני של המגרש בשירות טוב לציבור, כלומר בהצגת כדורגל מהנה ובכיבוש שערים.

כשהם זוכים לבלות דקות ארוכות בתוך רחבות היריב, כשהם נדרשים קודם כל להבקיע, חלוצים בינוניים כמו השמות שהוזכרו בקטע הקודם הפכו את המצב ליתרון, חלוצים טובים כמו אאילטון ואנדריי וורונין חגגו ושחקני רחבה קלאסיים מצוינים כמו רוי מקאיי, לוקה טוני, מירוסלב קלוסה, קווין קוראני ומריו גומז, דאגו שהבונדסליגה תספק מדי שבוע רביעיות וחמישיות.

מחוץ לגרמניה חייו של החלוץ קשים הרבה יותר, אבל אין זה אומר שאדין דזקו או מריו גומז, שני חלוצים שעשויים לככב בעונת המלפפונים הקרובה, נידונו לכישלון אם יעזבו את הבונדסליגה. אל מול דוגמאות כמו של קלאודיו פיזארו ואנדריי וורונין שלא הצליחו להשפיע על צ'לסי וליברפול בהתאמה או של שחקנים כמו אאילטון, מרסליניו, יאן קולר ואפילו מירוסלב קלוסה, שלא ממש ניסו ליגה חזקה יותר, ישנן גם דוגמאות הפוכות.

בשנים האחרונות חלה נהירה של שחקנים מצטיינים מהבונדסליגה החוצה, בדרך כלל לפרמיירליג, כשבין שאר השמות ניתן לציין את אואן הארגריבס, מיכאל באלאק, תומאס רוזיצקי ואחרים. "החבר'ה הצעירים בגרמניה שונים מאלו מלפני 10 שנים. היום הם יודעים הכל על הכדורגל האנגלי", הסביר קארל ואן בוריק, סוכנו של קווין פרינס בואטנג, שעבר לטוטנהאם ולא רשם הצלחה יתרה, "הפרמיירליג היא הבמה להראות שאתה ברמה הגבוהה ביותר. השחקנים נמשכים לתשוקה של הקהל ולמנטליות שקשורה בכדורגל האנגלי".

בתוך שיירת העוזבים היו גם קלאודיו פיזארו, רוקה סנטה קרוז ודימיטאר ברבאטוב. הראשון פחות הצליח, השניים האחרים הרבה יותר. באשר לחלוץ הפרגוואי, הרי שבשמונה שנים של ספסולים מתסכלים ופציעות בבאיירן מינכן, הוא כבש 31 שערי ליגה, בעוד בבלקבורן הוא הבקיע 19 בעונתו הראשונה.
ככה זה, אין מדע מדויק, רק היסטוריה שתמיד נכונה לשינוי. גראפית המתבגר לא צפוי לעזוב את הבונדסליגה גם אם לא ימשיך בוולפסבורג, אך אדין דזקו עשוי לעשות את השדרוג וכך אולי גם מריו גומז בשנים הקרובות. מול הגנות יותר יציבות וכדורגל פחות הרפתקני הם אולי קצת יתקשו, אבל יש להם את מה שצריך בשביל להצליח גם מחוץ לעולם הבונדסליגה.