העבודה הקשה עוד לפניהם

קשה להאשים מישהו משחקני מכבי חיפה על משחק נרפה בגמר. כשכל נגיעה שלהם בשחקני מכבי תל אביב הפכה מיד לעבירה, ועל קצה הספסל יושבים שחקנים שדורכים על הפרקט רק בדרך לספסל, אין אפשרות להפתיע את הצהובים. שני שחקנים נתנו משחק יותר מסביר בקנה המידה שלהם, משה מזרחי ודבון ג'פרסון. הראשון הוכיח העונה שהוא שומר גדול, קלעי ברמה הגבוהה ביותר בכדורסל הישראלי, ומועמד לגיטימי לנבחרת, השני עוד לא הוכיח כלום. ג'פרסון היה הסיוט הגדול ביותר של פיני גרשון, שהיה מודע לבעיות של הקבוצה שלו ביכולת השמירה על שחקנים מסוג ג'פרסון. ג'פרסון חגג על מכבי כאילו מדובר בעירוני קרית אתא.

המטרה הבאה של ג'פרסון תהיה לנסות לחזור ל-NBA, אבל את ניצני האופי הלא מגובש שלו ראינו כבר במהלך השבוע. השיא היה לאחר שיצא בעבירה חמישית והתיישב על הספסל. מהספסל נראה ג'פרסון עצבני מתמיד, וכשברוקס סיילס חבט בטל בורשטיין קם ומחא כפיים כאילו הוא אחד ממעריציו הגדולים של מייק טייסון. דקות לאחר מכן, כשכל שחקני חיפה עוד היו על הפרקט מקבלים את גביע הסגנית, ג'פרסון כבר ירד לחדר ההלבשה והחל לחבוט בכל מה שנקלע בדרכו. הכישרון הגדול שיש לג'פרסון יכול להוביל אותו למקומות גדולים, ללא ספק, אבל אם לא ילמדו לרסן אותו, כמו שלמדו בחיפה, האופי שלו יכול להרוס את הפוטנציאל.

אם יש גיבור טראגי לפיינל פור, זה אבי אשכנזי. והאמת? לפי איך שזה נראה אתמול, ממש לא אכפת לו להיות הגיבור הזה. בפעם הקודמת שהיה במעמד הזה, עם עירוני נהריה, הוא ספג הפסד משפיל של למעלה מ-50 נקודות. הפעם ביתרון 12 ברבע השני נשאר אשכנזי מאוד רגוע ודרוך על הספסל, הוא לקח פסק זמן כשההפרש ירד ל-7, אבל לא הצליח בכלים שהיה לו לעצור את הריצה של מכבי תל אביב עד לתואר. קשה לבוא לאשכנזי בטענות על ניהול משחק קלוקל וכדומה, כי בסופו של דבר הספסל הקצר הכריע. בסיום המשחק הוא נכנס לחדר ההלבשה וחיבק את כל אחד מהשחקנים שלו, והודה להם על המאמץ.

לאשכנזי יש לא מעט מבקרים, ורוב הפרשנים טוענים כי הוא קיבל קבוצה עם תקציב גבוה, ולא חוכמה להוביל קבוצה עם תקציב כזה להצלחות. מי שטוען זאת צריך להפנות גם אצבע כלפי פיני גרשון וכל אחד ממאמני מכבי שהביא אליפות בשנים האחרונות כשהוא נהנה מתקציב עתק לעומת הקבוצות האחרות. אז אמנם אשכנזי לא מגיע לאימוני בוקר, ושיטת המשחק שלו היא לא מהמפוארות שבכדורסל הישראלי, והחיוך שלו לפעמים גורם לאנשים אי נוחות, אבל בסופו של דבר הוא היה הכי קרוב שאפשר העונה לתואר. שלשה אחת מטורפת של בריאן טולברט, ודרק שארפ אחד לקחו לאשכנזי את החלום מהידיים. אבל לאשכנזי, אחד שישב בבית לפני שנתיים ואימן בלאומית בעונה שעברה, לא אכפת. כמאמן העונה, הוא עונה לכולם על המגרש.

ביציאה מחדר ההלבשה של מכבי חיפה עמד לו ג'ף רוזן עם חיוך של מנצח. במשך שלושה רבעים עמדה הקבוצה שלו ביותר מכבוד מול מכבי תל אביב ולא יכלה לה רק ברבע אחרון. בקול צרוד, אחרי כל צעקות העידוד שהפליא להפיק מהשורה הראשונה של יציע ה-VIP, הוא הודה לשחקנים על עונה נפלאה, והבטיח לכל דורש כי הצוות המקצועי יישאר בעינו. החיוך שרוזן הפיק היה מהול במעט אכזבה, אין אדם שיזכה רק בסגנות ויהיה שמח ומאושר. אבל הדרך שרוזן לימד את ליגת העל היא דרך של צניעות, והוא למד גם להסתפק העונה בתואר סגנית האלופה.

המבחן האמיתי של רוזן יהיה בהמשכיות של מכבי חיפה. במציאות של הכדורסל הישראלי למדנו להתאכזב מבעלים שלוקח קבוצה לצמרת, ועונה לאחר הצלחה גדולה מחליט שהספיק לו. הבעייתיות של ההמשכיות בישראל היא בשאלת המחיר. שחקני מכבי חיפה בזכות ההישג שלהם צפויים לקבל שדרוג משמעותי בשכרם, ולהפוך לסחורה חמה בשוק הישראלי והאירופי. רוזן צריך לעמוד מנגד, להסתכל על הרווח לעומת ההפסד הכלכלי ולחשוב על האינטרס שיש לו. לאחר שבמשך כל התקופה שלו בישראל הוא למד להטיף לכל דורש כי הוא בא לקדם את הכדורסל החיפאי, הגיע הזמן ליישם את זה. ההצלחה של העונה הנוכחית היא דבר יפה, אבל הישארות בצמרת הכדורסל והפיכה לצלע שלישית קבועה לפחות למשך 5 שנים במאבק על התארים ביחד עם מכבי תל אביב והפועל ירושלים, תהיה ההצלחה האמיתית של רוזן.