תגידו, אין לכם לב?

לפני מספר ימים הזדמן לי לשוחח עם אחד משחקניה הבכירים של מכבי חיפה. יחד ניתחנו את יחסי הכוחות בפיינל פור הקרב ודסקסנו תסריטים שונים. "אגיד לך משהו שלא העזתי לומר מעולם, בכל השנים שלי בכדורסל, עד עכשיו: אם נגיע מספיק מפוקסים, אנחנו לוקחים את האליפות", ירה ולא מצמץ. כאשר עלתה מכבי תל אביב על שולחן הניתוחים, הסביר לי אותו שחקן – אדם רציונאלי ומאופק בדרך כלל – מה עומד בבסיס סברתו.

"חוץ מטל בורשטיין ודרק שארפ, אין במכבי אף שחקן עם לב", טען, "כבר אין למועדון הזה נשמה. מה שמפחיד אותי הוא שבורשטיין פתאום יחזור לעצמו, כי הוא היחיד שיכול לעשות שם את ההבדל. אני חושב שהספידו אותו מוקדם מדי". אמרתי לו שאני מעריך כי המפגש בין מכבי להפועל גליל/גלבוע יסתיים בניצחון גדול לטובת סגנית האלופה. "מכבי לא מסוגלת לתת 20 הפרש לאף קבוצה", ביטל את דברי, "גליל תבוא להרביץ והם יתקפלו". עד כה הוא ניבא את שרשרת האירועים במדויק.

פעם אמר מוטי דניאל, עוד בהיותו שחקן מכבי תל אביב, כי "המקצוע של המועדון שלנו הוא לזכות באליפויות". זה קרה עונה לאחר הפנצ'ר ההיסטורי ב-93'. היו אלו ימי-פוסט שמלוק מחרובסקי, ימי השפל המקצועי הגדול, בתקופה בה נדרשה מכבי לבסס מחדש את מעמדה כמעצמה הבלתי-מעורערת של הכדורסל הישראלי ולהשיב לחיקה את הצלחת האובדת. "כל מי שהגיע בזמנו למכבי ידע שהוא מצטרף לקבוצה שעומדת מטרה אחת מול עיניה – לקחת את אליפות המדינה", מספר דניאל. "זה מה שהניע אותנו. לשם התנקזה כל העונה שלנו. כל הזמן טפטפו לנו 'אליפות, אליפות. הכי חשוב לזכות באליפות'".

האנרגיות שהציפו את המועדון בתקופת הפלייאוף דאז חקוקות בדניאל היטב. אף שעברו כמעט 15 שנה מאז עזב את הקבוצה, זוכר דניאל את התחושה המיוחדת שעמדה באוויר באותו שלב של העונה. "הרי מה מניע את מכבי? הרגש. והוא קיים בכל חברי ההנהלה. אנחנו, כשחקנים, בעיקר הרחנו אותו אצל מוני פנאן ושמלוק, שהיו האנשים הכי קרובים אלינו. כשחקן חדש קצת קשה לך להבין את תחושת הדחיפות שלהם לזכות בתואר הזה; עם השנים, דרך שפת הגוף, אופן ההתנהגות וצורת הדיבור שלהם היא מחלחלת אליך פנימה, ואתה לומד. נופל לך האסימון: בשביל זה הביאו אותך. זה הדבר האמיתי. בפירוש, זכייה באליפות הייתה הכל עבורנו".

ולכן דניאל גם לא ישכח לעולם את הנאום הנרגש שנשא שמעון מזרחי בפני שחקני הקבוצה לפני המשחק החמישי של סדרת חצי-גמר הפלייאוף ההיא מול הגליל; הפעם האחרונה, עד מאי אשתקד, בו חמקה הצלחת מידיו של היו"ר. דקות לפני שעלתה מכבי השברירית אל הפרקט בכפר בלום הרותח, ביקש מזרחי להיכנס אל ליבם של השחקנים. "הוא עמד מולנו עם דמעות בעיניים", משחזר דניאל. "באותו שלב כבר נפלו כל המסכות. 'חבר'ה, תשאירו את הכל על המגרש', הוא ביקש מאיתנו, כאילו התחנן על נפשו. רק כדי לקבל פרופורציות, זה עוד היה אחרי רצף של 23 אליפויות. עד כדי כך זה היה חשוב לו. תאר לעצמך מה עובר בראשו היום".

בשלב מסוים בשנים האחרונות הפכו נאומי המוטיבציה של מזרחי להרבה פחות אפקטיביים, שלא נאמר מיותרים. במקביל, התדירות שלהם הלכה ופחתה. אם בגלל הקבוצה ההיא של 2004-2006, ש"לא הייתה צריכה לשמוע נאומים כי היו לה שחקנים שידעו בדיוק מה צריך לעשות כדי לנצח", כפי שאומר דיוויד בלות'נטאל, חלק מאותה שושלת מפוארת; או שמא משום שגם מזרחי הבין כי בכדורסל המודרני, בו תארים מתורגמים מיידית למזומנים, בונוס כספי הוא נושא הקרוב הרבה יותר אל ליבו של שחקן החיזוק הממוצע מאשר עוד סיפור גבורה היסטורי ומלא פאתוס.

בתחילת המילניום זה עוד היה אחרת. "כשעמדנו בפני משחקים גדולים שמעון תמיד דיבר, כי היה לו חשוב שכל השחקנים יבינו עד כמה המועדון הזה חשוב לדימוי של כל מדינת ישראל", מספר אריאל מקדונלד, רכזה האגדי של שושלת גרשון-בלאט הראשונה (2000-2002). "הוא היה מנסה לספק לנו אקסטרה-מוטיבציה כדי שניתן מעבר ל-100 אחוז שלנו. אני זוכר שלפני גמר הסופרוליג בברסי הוא אמר בחדר ההלבשה ש'זהו רגע עצום להרבה אנשים ברחבי העולם'. הוא נתן לנו להבין שהמועדון הזה גדול הרבה יותר מאיתנו".

אם כך, אין זה פלא כי במסגרת האירופאית, לדברי מקדונלד, "שיחקנו עבור מיליוני יהודים"; ואילו בליגה הישראלית "נלחמנו בשביל הסמל, כדי להמשיך את המסורת המפוארת של המועדון". האם יעלה הערב לפרקט קרלוס ארויו – שם נוסף שיאופסן החל ממחר בקצה זיכרונם של האוהדים – כדי להקיז את דמו בעבור קבוצה שבקרוב תהפוך עבורו רק לעוד תחנה-לשעבר בקריירה? מקדונלד מסופק.

"אלו ימים אחרים", נאנח האמריקאי. "כשאני הגעתי למועדון, מכבי עוד הייתה קטנה. לאנשים לא היו ציפיות גדולות מאיתנו. זו הייתה ההתחלה האמיתית. היינו צריכים לעלות בכל ערב למגרש על מנת להוכיח את עצמנו. אנחנו יצרנו לעצמנו את השם. הרי אנחנו סללנו את הדרך עבור הקבוצה של שאראס, פארקר ו-וויצ'יץ'. אנחנו היינו הלוחמים הקטנים שניסו לגרש את המלכים הגדולים ולכבוש מידיהם את ההר. בזכותנו הפכה מכבי לשליטה של אותו הר, והתפקיד שלה היה לגרש את אלו שניסו לכבוש אותה. זה הבדל יסודי".

יש שיראו באבחנותיו של מקדונלד הגזמה מסוימת, בעוד שאחרים אולי יסכימו עימן; בכל מקרה, אותה מסורת של ניצחונות עליה הוא מדבר בלהט נכתבה בימים רחוקים יותר – בימיהם של מוטי ארואסטי ומיקי ברקוביץ'. לכן, כדי לרדת לשורש העניין, ראוי להרחיק עד לדור המייסדים האמיתי של המכביזם. "משחקי ההכרעה בליגה הישראלית היו גולת הכותרת של העונה", אומר ארואסטי. "הגענו אליהם בטירוף, ממש עם רצח בעיניים. היינו אריות. ידענו שאין דרך חזרה, גם מבחינה מקצועית, אבל גם מבחינה כלכלית".

דומה כי כמעט ולא דובר באספקט הכלכלי של זכייה בתארים – ובאליפות המדינה בפרט – בימים ההם. ייתכן שהוא הודחק משום שלא התיישב לחלוטין עם התפיסה הציונית-פטריוטית, לפיה שחקני הקבוצה דאז הקריבו מגופם למען המדינה והסמל ופחות לשם הרווח הכספי שהיה גלום בכך. ואולם יש לזכור כי ההופעות בגביע אירופה היו תלויות באופן ישיר בהישגיה של מכבי בזירה המקומית. אובדן האליפות, משמעו היה הפסד הכרטיס למסגרת האירופאית, ו"אם לא היינו מיוצגים באירופה, ידענו שגם השכר שלנו יורד בצורה דרסטית", מספר ארואסטי, שזכה בתואר בכל אחת מעונותיו בקבוצה הבוגרת.

ברקוביץ' מאשר את הדברים. "תמיד ידענו לקראת מה אנחנו הולכים. האווירה והלחץ השפיעו עלינו בצורה חיובית, לא שלילית", הוא מוסיף על האמור. "היום הסיפור שונה לגמרי. אני חושב שלמכור ציונות לשחקנים שמשחקים היום בקבוצה זה קצת הזוי. בעידן המקצועני משחקים עבור כסף, לא עבור הדגל. אני לא חושב שכל מי שמשחק היום במכבי מודע לגודל המעמד, לחשיבות של זכייה באליפות עבור המועדון".

כיום מערכת המושגים במכבי שונה לגמרי; מדברים שם במינוחים מקצועיים של "בניית שיא", כאשר מושגים כמו "היסטוריה" ו"רוח המועדון" נעלמו כמעט לחלוטין מהז'רגון השולט.

"מכבי, בשונה מכל הקבוצות בארץ, יודעת כבר בתחילת העונה שהיא כנראה תסיים את הליגה הסדירה במקום הראשון, ובערך בינואר מבטיחה את המקום שלה בפיינל פור", מספר גורם לשעבר בקבוצה. "מהרגע שהסתיימה ההופעה ביורוליג, כל תשומת הלב מופנית לאליפות. בונים תוכנית ארוכת טווח, טקטית וגופנית, כדי להתמודד עם שבוע הפיינל פור בצורה מיטבית. מכבי רגילה לקצב של שני משחקים בשבוע, וכאשר תמה עונת היורוליג והאינטנסיביות יורדת, צריך לתת לזה מענה. פיני, עם כל הניסיון שלו, יודע לעשות את זה".

התנהלותו של גרשון במאני-טיים היא נושא מרתק בפני עצמו. בעניין הזה זכורים דבריו של דן שמיר, עוזרו לשעבר, ל"שם המשחק"; שמיר שחזר את המאורעות שקדמו למשחק גמר גביע המדינה בעונת 2005/6 מול הפועל ירושלים, שהעמידה אז קבוצה מצוינת. "בדיוק חזרנו מניצחון בבולוניה במסגרת היורוליג. היה חשש מסוים במועדון מהמשחק הזה", גילה שמיר. "אבל לאימון המסכם פיני הגיע מחויך, רגוע ושרק לעצמו. הוא אמר לנו 'מחר אנחנו מנצחים עשרים הפרש'. הנונשלנטיות הזו הדהימה אותי". מאז אותו גמר גביע ועד היום נוסף רק תואר אחד לארון של מכבי – אליפות המדינה 2007, שהושגה אף היא בדרך נס.

גם אמש נקט גרשון בטקטיקה דומה, כאשר לא התבייש להצהיר כי "בעזרת השם, מחר ניקח את האליפות". בהשוואה להתנהלותו של גרשון, זוכרים במכבי היטב את התנהלותם של שני המאמנים הקודמים אשר הובילו את הקבוצה למשחק על האליפות: נוון ספאחיה כמעט קרס נפשית; צביקה שרף הצליח לעורר כזה אנטגוניזם בקרב שחקניו, עד שקבוצתו הגיעה אל הפיינל פור הישראלי מפורקת מבחינה חברתית, ואכן איבדה את התואר.

בעבר היו לאנשי הקבוצה טריקים קטנים כדי להפיג את המתח במשחקי ההכרעה. בשנים האחרונות נהגו אנשי הצוות המקצועי להקרין בפני השחקנים קליפ ובו לקט של מיטב ביצועיהם, שהוגש על רקע מוזיקה קצבית, "כדי שהשחקנים יראו למה הם מסוגלים והביטחון העצמי שלהם יחוזק, אפילו אם הדברים נכנסו רק לתת-מודע", לדבריו של גורם לשעבר בקבוצה.

נאומי מוטיבציה? אותו גורם אומר כי אין צורך להפריז בחשיבותם. "לרוב, הנאומים של שמעון לא ממש עשו הרבה", הוא מעיד. "בוא נגיד שלנו הוא לא נראה כמו פסיכולוג גדול. השחקנים נתנו לו כבוד, אבל לא כל כך הקשיבו או התייחסו. הוא תמיד נתן את הנאום הקבוע על כמה כולם תמיד מנסים לקחת ממכבי את האליפות וכמה חשוב לזכות בה, אבל אני חושב שזה לא הגיע אל רוב השחקנים".

ניקולה וויצ'יץ', מאחרוני דור הנפילים, זכה עם מכבי בשני טרבלים, אך גם היה חלק מהקבוצה הכושלת של העונה שעברה. "במכבי יש לחץ גדול במאני-טיים, אבל מי שלא מסוגל להתמודד איתו לא צריך לשחק בקבוצה כזו", קובע הקרואטי. "תשמע, אתה משחק במועדון שבחמישים השנים האחרונות זכה במאה תארים. גם דרק וטל יגידו לך שמי שלא אוהב לחץ, שילך לשחק בליגה השנייה". הבעיה היחידה, לדבריו של וויצ'יץ', הייתה כי "לעיתים הרגשתי שאנחנו לא משחקים כדי לנצח, אלא כדי לא להפסיד. מצד אחד אתה רוצה לזכות בתואר, ומצד שני לא רוצה להיות זה שיאמרו עליו שאיבד אליפות. צריך לדעת איך להגיב לזה".

לדיוויד בלות'נטאל יש הסבר להפסד האליפות מול הפועל חולון. "אולי זה קרה כי נשבר לנו הלב אחרי שהפסדנו בגמר היורוליג לצסק"א", הוא משער. "הפסדנו להם רק כמה שבועות לפני כן, והדרך בה איבדנו את המשחק התקבלה אצלנו בצורה קשה. היה קשה מאוד לראות את צסק"א חוגגת לנו מול הפרצוף. אני חושב שהמשחק הזה הוביל להנגאובר רע שלא באמת הצלחנו להתאושש ממנו".

ההנגאובר מעונת היורוליג החולפת, אם היה, התפוגג לו לפני חודשיים. הערב זה רק בין מכבי למה שנותר מהמסורת המפוארת שלה. אם לשפוט על פי משחק חצי הגמר מול גליל/גלבוע, לא נותרו ממנה שרידים.

במצב העניינים הנוכחי אולי ראוי לו, לשמעון מזרחי, לשכור את שירותיו של כותב נאומים משובח במיוחד. שכן כדי שמכבי, נטולת מרכוס בראון, תסיים את העונה המרה הזו עם טעם מתוק יותר בפה, מזרחי יצטרך לתת בחדר ההלבשה את נאום חייו. האם כלל נותר שם מי שיקשיב ויפנים, זו כבר שאלה לגמרי אחרת.

ohadgreenwald@walla.co.il