הנה היא עולה, האלופה

מדהים איך משחק אחד הצליח להפוך עונה שלמה. לא רק ש-90 הדקות המרשימות שסיפקו שחקניו של אלישע לוי במשחק העונה נתנו טעם שונה לעונה הבינונית הזאת, פתאום לאף אחד כבר אין ספק מיהי הקבוצה הטובה ביותר בליגה, מי הכי ראויה לתואר, מי מחויבת לכדורגל אטרקטיבי ומי מתרכזת במגננה וניסיונות עקיצה. אין ספק, המשחק מול הפועל תל אביב הציל למכבי חיפה את העונה, ונתן לה ניחוח חיובי. בשעה טובה, סוף סוף יש סיבה לחגוג.

מזמן כבר לא זכורה פה הצגה כמו זו שסיפק יניב קטן במשחק העונה, הצגה שכללה שער ניצחון, מהלכים מרהיבים ובעיקר מנהיגות וכריזמה. אומנם הקפטן החיפני, כמו כל הקבוצה, סבל מעונה לא יציבה, אבל העובדה שדווקא ברגעי ההכרעה הוא סיפק את המשחק הכי גדול שלו בשנים האחרונות כיפרה על הכל. פתאום המשכורת שלו לא נראית מוגזמת, פתאום ההתעקשות להשאיר אותו נראית נכונה, פתאום הרומן שלו עם יעקב שחר נראה כמו דבר יציב. איזו אידיליה.

לא, זאת לא הייתה עונה קלה. מלבד לביקורות על היכולת הלא מרשימה ולמרמור של האוהדים, הקבוצה גם סבלה מפציעות, כשהמדאיגה מכולן הייתה זו של דוידוביץ'. בסופו של דבר, עצם העובדה שהקבוצה לא התפרקה בתקופה הארוכה ללא השוער הוותיק העניקה לה הרבה ביטחון, כשאמיר אדרי הצעיר ממלא בהצלחה את התפקיד. חיפה לא רק הצליחה לשמור על המקום הראשון, אלא גם התגבשה, התחברה וצברה אמונה. רק על הדרך הקשה - מגיע להם

גם על גוסטבו בוקולי עברו ימים לא פשוטים. הקשר הברזילאי פתח את העונה בצורה לא משכנעת, כשברקע הדהד ללא הרף חוסר הבהירות לגבי עתידו בקבוצה. אבל לפתע משהו השתחרר בשחקן האהוב, ובוקולי הוכיח לאוהדים מה הופך אותו לשחקן כל כך מיוחד: התשוקה למשחק, הנחישות המרשימה, המחויבות לקבוצה ולמקצוע. קשר אחורי, קשר קדמי, שחקן אגף – רק תנו לו לשחק, והוא ייתן את כולו. זהו בדיוק הלהט הדרום אמריקאי, ולמה הכדורגל שם כל כך מוצלח

טענו שהוא אפור, הזהירו שחוסר הניסיון שלו בעוכריו, סיפרו שאין לו סיכוי להצליח בקבוצה גדולה, האשימו אותו בהגנתיות ובסגנון זהיר ומשעמם, אבל עם העובדות לא נתווכח: אלישע לוי הביא אליפות בהזדמנות הראויה הראשונה שלו. גם מבחינתו המשחק מול הפועל ת"א שינה לחלוטין את העונה הזאת, וברגע האמת הקבוצה שלו הוכיחה מחויבות למשחק התקפי, שלטה במגרש וניצחה מבלי להשאיר ספק. אז מה פה הלקח? תנו אמון גם במאמנים אלמוניים

הסוד של מכבי חיפה העונה היה בסדר הארגוני שלה, ביציבות המנהלתית שלה, בקיץ השקט שהיא עברה ובבשלות של כל הגורמים במועדון. על רקע הקריסה הגרנדיוזית של מכבי ת"א ובית"ר ירושלים, חיפה הוכיחה עד כמה חשובים היציבות והניסיון בחלונות הגבוהים, אבל גם בסגל בלט לו אי של שקט וסמל גדול להמשכיות ולחוסן מנטלי: אלון חרזי, ששבר העונה את שיא ההופעות בליגה, ורגלו עדיין נטויה. אין ספק, חרזי הוא נכס שלא נמדד בכסף.

לכל אלופה יש את הג'וקר סודי שהיא שולפת ברגעי משבר, את החוליה האלמונית שמצליחה להביא נקודות משום מקום ולהציל את הקבוצה, את השחקן שאתה יודע שאם דווקא הוא כבש שער ניצחון – כנראה שזאת קבוצה אלופה. בחיפה של העונה זה היה אייל משומר, שנזכר למצות את הפוטנציאל שלו בדיוק ברגע הנכון ושלף שפנים מהכובע ברגעים שכל חבריו נראו חסרי אונים. הטילים שלו מול הפועל פ"ת ומכבי נתניה הביאו לקבוצה אליפות ומקום בגמר גביע.

תהליך מעניין עבר על אוהדי מכבי חיפה בשנים האחרונות. נדמה שההצלחות באות להן יותר מדי בטבעיות, ודרישתם הנחרצת למשחק מרהיב ואטרקטיבי לפעמים נראית מוגזמת ולא מציאותית. לא פעם במהלך העונה נדמה שדווקא הם היו אלה שייצרו את מירב הלחץ על הקבוצה ושחקניה, אבל בשלבי הסיום, כשכל משחק הפך להיות מכריע, הם שוב הגיעו בהמוניהם לתמוך בקבוצה והעניקו לה את הגב האוהב ואת אהבתם נטולת התנאים. ככה לוקחים אליפות.

והמפחיד הוא שידה של מכבי חיפה עדיין נטויה. לא רק שקבוצת הנוער זכתה שוב באליפות, כבר עתה ניתן לזהות בסגל את דור העתיד של המועדון: בירם כיאל הוא פוטנציאל כישרוני שצריך לסדר את הראש, ליאור רפאלוב יתבגר יום אחד ויהפוך לשחקן נהדר, מוחמד גדיר ואוסיי רנספורד יהיו חלוצים נהדרים, אבל התקווה הגדולה של הירוקים נמצאת ברגליים של אייל גולסה, שכבר הוכיח השנה שהוא מעבר לסתם פוטנציאל – יש לו את זה.

העונה עוד לא הסתיימה. יש עוד גמר גביע על הראש. ניצחון על בית"ר ירושלים לא רק ייתן סיומת מתוקה לשנה הזאת, הוא גם יהפוך אותה להיסטורית, עם דאבל ענק. מכבי חיפה רחוקה 90 דקות מלהוסיף עוד תואר לארון, עוד גביע שימחיש את עוצמתה ושליטתה בכדורגל הישראלי, עוד הישג שיהפוך אותה לקבוצה הדומיננטית אי פעם.