סמים קצוץ

את מה שראו עיניו באותו לילה לפני שנתיים וחצי, במועדון תל אביבי מוכר וידוע, לא ישכח אחד מבכירי הכדורסלנים בליגת העל. "אני נכנס פנימה וקולט מולי, באחד השולחות הצדדיים, שניים משחקני מכבי תל אביב", משחזר הכדורסלן, שחקן נבחרת ישראל. "מדברים, צוחקים, על השולחן בקבוק שמפניה, ופתאום אני שם לב שבידיים הם מגלגלים ג'וינט. חשבתי שאולי אני מדמיין, אבל התקרבתי מעט והיה לי ברור לגמרי מה אני רואה ומה אני מריח. חייכתי. אמרתי לעצמי 'וואו, כל הכבוד על הביצים'".

זמן לא רב לאחר מכן ערכה מכבי ראשון לציון בדיקת סמים לשחקניה. במובן הזה, ראשון לציון היא אולי הצדיקה היחידה בסדום – להלן, הכדורסל הישראלי. בעונות האחרונות מתעקשת ראשל"צ לערוך לשחקניה בין בדיקה אחת לשתי בדיקות פתע בשנה, כשהיא מממנת זאת מכיסה. כמעט בכל בדיקת סמים קבוצתית שכזו התקבלה תוצאה חיובית אחת לפחות. כל השחקנים שנתפסו שוחררו מיידית מהמועדון.

עד היום הממצאים הללו טושטשו, ובצורה די מרשימה. באמתלות שונות הצליחה הנהלת ראשון לציון להסתיר את המניעים האמיתיים שעמדו מאחורי שחרור חלק מהזרים, שכן כפי שמודה יו"ר המועדון, משה קליסקי, "לא רצינו לגמור לאף אחד מהם את הקריירה. אני לא אמנע משחקנים כאלו לעבור למדינה אחרת ולעלות כיתה, אבל כמו שאומרים, לא בבית ספרנו. במכבי ראשון לציון לא ישחק שחקן שצורך סמים, בטח כשמדובר באגודה שמחנכת 1,500 ילדים ובני נוער לחיים ספורטיביים".

קליסקי מעריך כי בשקלול של כל בדיקות הסמים היזומות מהעונות האחרונות, כ-20% מכלל הנבדקים יצאו חיוביים בבדיקה. "לא היה מדובר בסמים קשים", מדגיש קליסקי, "אבל עישון סמים זו עילה שמחייבת שחרור, לא משנה אם השחקן משמעותי יותר או פחות לקבוצה". מהתחקיר שלנו עולה כי בשלוש העונות האחרונות שחררה ראשון לציון לפחות שלושה שחקנים שנמצאו חיוביים בבדיקות סמים. שמות המעורבים, כמו גם במקרה עימו פתחנו את הכתבה, שמורים במערכת.

סוכן שחקנים מקומי, שאחראי על ייבוא זרים רבים לליגת העל בשנים האחרונות, משוכנע כי מספר המשתמשים בסמים גבוה בהרבה מכפי שהשתקף בבדיקות שערכה ראשון לציון. "אם היו עושים כאן בדיקות פתע, 80% מהשחקנים היו נמצאים חיוביים", הוא טוען. ומאמן הכדורסל רובי בלינקו מוסיף על הדברים ואומר כי "הרבה מאוד זרים מגיעים ארצה כי בשבילם ישראל היא כמו לונה-פארק, והמתירנות בנושא הסמים היא חלק גדול מהעניין".

יש סמים בכדורסל הישראלי. הרבה סמים. מכל הסוגים והמינים. זהו סוד ידוע; אין כמעט גורם המקושר לכדורסל שלנו שלא מכיר בעובדה הזו. מרואיינים רבים לכתבה העידו כי חזו בתופעה במו-עיניהם, יותר מפעם אחת. חלקם, מן הסתם, גם התנסו בכך בעצמם. זה קורה בכל מקום ובכל זמן: בבתים הפרטיים או במועדונים ברחבי הארץ; לפני משחקים או אחריהם. התופעה נפוצה בקבוצות גדולות כקטנות, מהערים המרכזיות ומהפריפריה, בליגות העליונות והנמוכות. כמעט כולם מודעים לכך, ובכל זאת, סביב תופעת הסמים בכדורסל הישראלי קיים קשר של שתיקה והעלמת עין.

שהרי לכולם נוח להתעלם מהבעיה: למדינת ישראל, שמתקצבת באופן שערורייתי את נושא המלחמה בסמים; לאיגוד הכדורסל, שלא מוכן להשקיע כסף, זמן וכוח אדם במיגור התופעה, מאחר שלטענתו הוא לא מחויב לעשות כן על ידי משרד הספורט; למנהלת ליגת העל, שכנראה איננה מעונינת לחקור נושא שעלול להעלות ממצאים אשר יכתימו את המותג שהיא ממרקת במסירות; למועדונים, שחוסכים כאבי-ראש מיותרים ומעדיפים בבירור את אי-הידיעה; וכמובן שגם לשחקנים עצמם, הנהנים העיקריים מהתחום שכרגע נחשב פרוץ לחלוטין.

כך קורה שלמעלה משלוש שנים עברו מאז נערכה בדיקת הסמים האחרונה בליגת העל בכדורסל. מדובר בנתון שאין לו כמעט אח ורע בספורט הישראלי, וספק אם קיימת לו מקבילה בליגות הכדורסל המקצועניות ברחבי העולם. המדובר באותה ליגה, מאותו ענף, שכבר למעלה משלושים שנה מספק שלל פרשיות הקשורות בשימוש בסם: מימי אולסי פרי וארל וויליאמס, שהיו ידועים בחיבתם לחומרים בלתי-חוקיים, דרך בארי לייבוביץ' ודיוויד ת'רדקיל, עבור בדרק המילטון ובלמונט ג'ונס, ועד לרודני ביופורד, האחרון עליו פורסם כי נמצא חיובי בבדיקת סמים (שנערכה מטעם היורוליג, בעת ששיחק במכבי תל אביב בתחילת עונת 2006/7. תוצאות הבדיקה התקבלו רק לאחר שעזב את המועדון, אך הוכיחו כי השתמש בסמים בזמן שהיה חלק מהקבוצה).

מי אחראי למחדל הסמים המתמשך בכדורסל הישראלי – אל הסוגיה הזו וגלגול האחריות הטיפוסי עוד נגיע בהמשך. אולם רק כדי לסבר את האוזן נדגיש כי אפילו ההתאחדות לכדורגל, לשם הדוגמה, מתנהלת בצורה שונה. שחקני הכדורגל בישראל חשופים לבדיקות סמים שגרתיות, בזכותן נחשפה בשנת 1999 פרשת האפדרין. בדיקת הסמים האחרונה נערכה בשבוע שעבר, לאחר משחקי חצי-גמר גביע המדינה. אנשי הכדורסל, כאמור, מעדיפים לטמון את הראש בחול.

ראוי להדגיש: כוונתנו היא בעיקר לסמים חברתיים (מריחואנה, חשיש, קוקאין וכו'), ולא לסטרואידים אנאבוליים, משפרי ביצועים, הנפוצים בקרב ענפי האתלטיקה השונים ורוכבי האופניים, אם כי כאשר לא נערכות בדיקות סמים סדורות, לא ניתן לקבוע כי סטרואידים או סמים קשים יותר אינם בנמצא. מעבר לכך, הרי גם לשימוש בסם מסוג קוקאין יכול להיות אפקט מקצועי – השפעת הקוקאין כוללת המרצה של מערכת העצבים המרכזית ותחושת אופוריה ומרץ. הקוקאין ידוע כגורם מחדד, וככזה הוא מסוגל לשפר ביצועים גופניים למשך מספר שעות.

קורי קאר הוא אחד הזרים הוותיקים בליגת העל. קאר משחק בישראל משנת 2001, ועבר במדי שבע קבוצות שונות. בקיץ הקרוב הוא צפוי לקבל אזרחות ישראלית, לאחר שנישא לפני מספר שנים למקומית. "אני לא יודע אם כל הכדורסלנים בליגה מעשנים סמים, אבל אני כאן מספיק שנים ויודע שהתופעה קיימת", מודה קאר. "אני יודע שהרבה מאוד מהם עושים סמים, והרבה אחרים שותים. ראיתי המון דברים, בכל הרמות. בקבוצות הגדולות והקטנות. לא היית מאמין לחלק מהדברים שראיתי".

זר אחר, וותיק לא פחות מקאר, שהעדיף להישאר בעילום שם, מאשר את הדברים. "במהלך השנים שלי בישראל ראיתי יותר משחקן אחד בכל עונה שמעשן. זו תופעה שנפוצה מאוד גם בליגה השנייה, ולא רק אצל הזרים. לא עושים פה בדיקות, אז אנשים מרשים לעצמם להתפרק. כששיחקתי באירופה ראיתי תופעות דומות, אבל ההבדל הוא שבאירופה עושים את זה תחת חשש מסוים שיתפסו אותך. פה אף אחד לא יכול לתפוס אותך".

אין הכוונה להכתים קהילה שלמה, אך הסמים החברתיים נפוצים במיוחד בקרב הכדורסלנים הזרים. "העובדה שכל תחום הסמים בכדורסל הישראלי פרוץ נחשבת לאחד הגורמים שהופכים את הליגה שלנו לאטרקטיבית בעיני הזרים", אומר אותו שחקן נבחרת ישראל שצוטט בראשית הכתבה. "כפי שכולם מכירים את מזג האוויר, את הים, האוכל והבחורות, כך כולם יודעים שאין בעיה לעשות כאן סמים. כשמדובר באנשים שעישון סמים הוא חלק מהמנטאליות שלהם, גם זה שיקול שמשחק תפקיד בהחלטה האם להגיע לכאן.

"לא פעם ולא פעמיים ראיתי בעיניים שלי שחקנים מעשנים", מוסיף אותו שחקן. "תבין, בין הישראלים לחלק מהזרים קיימים הבדלי מנטאליות של שמיים וארץ. הכדורסלנים שמעשנים סמים יודעים שזה לא חוקי, אבל גם יודעים שלא עושים כאן כלום בנידון. בגלל זה ישראל ידועה כגן-עדן. אם המעשנים היו יודעים שעושים כאן בדיקות, הם היו יכולים להתאפק. זו פשוט בושה וחרפה שלא מייחסים שום חשיבות לנושא הזה".

דן שמיר, עוזרו של דיוויד בלאט בדינמו מוסקבה, מכיר לפני ולפנים את הכדורסל הישראלי ו"אני יודע שמאוד נוח להשתמש פה בסמים", הוא אומר. "אין בדיקות ויש הרבה שמעשנים מריחואנה פה ושם, למרות שלדעתי עיקר הפוקוס צריך להיות על סמים ממריצים. במכבי ובהפועל ירושלים כן חשופים לבדיקות סמים מטעם יול"ב, אבל משחקנים שמשחקים בארץ שמעתי על הרבה שמעשנים בשביל הכיף". שמיר התוודע לנושא מקרוב: בעונת 2001/2, בעת שהיה עוזר מאמן בירושלים, נמצא למונט ג'ונס, אחד משחקני הקבוצה, חיובי בבדיקת סמים שנערכה לו לאחר משחק בגביע ספורטה. ג'ונס מיד הודה כי עישן סמים והושעה לשלושה חודשים.

גם מאמן הכדורסל עדי אזולאי ואבי סוכר, שחקנה של מכבי ראשון לציון, מתקשים להבין כיצד ייתכן שבכדורסל הישראלי לא נערכות בדיקות סמים קבועות. "חבל מאוד שלא עושים כאן בדיקות", אומר אזולאי. "אסור שנלך אחורה בכל הנוגע לסמים בספורט". סוכר מוסיף ואומר כי "זו בושה גדולה שלא בודקים את הנושא הזה. כולם מדברים על כך, אבל כשצריך לבצע פעולות בשטח פתאום מתעלמים ומטאטאים מתחת לשטיח. כנראה שיש אנשים בכדורסל שלנו שחשוב להם יותר להשקיע כסף במעודדות מאשר בבדיקות סמים. אם פעם אחת יתפסו כאן מישהו וזה יעשה רעש גדול, אני מאמין שהתופעה הזו תמוגר. בראשון עשו לנו בדיקות, ואני יכול להגיד לך שזו הייתה הפעם הראשונה בחיי שעשו לי בדיקת סמים מאז שהתחלתי להתעסק בכדורסל". בקיץ הקרוב ימלאו לסוכר 33.

תומר שטיינהאוור, עוד אחד מוותיקי הענף, לא מופתע לשמע הדברים. "עוד כששיחקתי בהפועל תל אביב חשדו בשחקנים מסוימים שהגיעו מתודלקים", הוא מספר. "כששיחקתי במכבי חיפה חשדו בשחקן אחד, אבל לא עשו לו בדיקה ובמקום זה רק שחררו אותו. על דיוויד ת'רדקיל דיברו בזמנו שהגיע מסומם למשחקים בגמר הפלייאוף של עונת 1992/3. אבל הוא לא היה הראשון ולא האחרון. ארל וויליאמס היה כל הזמן מסתובב בלוד. אולסי פרי גם, כמובן. מהניסיון הקצר שלי מדובר על מריחואנה או חשיש, הרגלים שהזרים מביאים מחו"ל. עם השנים זה הולך ומתעצם, בפרט באזור תל אביב, שמלאה באזורי בילוי ושם במיוחד הכל נגיש. בימים ההם החליקו את זה. היום, כשמדובר בזמנים אחרים ומקצועניים הרבה יותר, זה פשוט מחדל שאין בדיקות סמים. זה מביש ומביך. ב-NBA בודקים כל הזמן, ומענישים בחומרה על עבירות מהסוג הזה. אנחנו, כמובן, נמצאים הרחק מאחור".

עד כמה מפגר הספורט הישראלי בכל הקשור למיגור שימוש הסמים בספורט, זאת ניתן להבין מדבריו של ד"ר ג'קי אשרוב, שנחשב לבר-הסמכא בספורט הישראלי בנושא. ד"ר אשרוב מכהן כיו"ר הוועד למניעת אמרוץ (אנטי-דופינג – מניעת סימום בספורט) בוועד האולימפי, והוא אחד ממייסדיי הסוכנות העולמית נגד סמים בספורט - WADA – World Anti-Doping Agency.

WADA הוקמה לפני קרוב לעשור, עם התרבות מקרי השימוש בסמים בספורט. מדובר בארגון בין-לאומי, אשר חרת על דגלו את המאבק בתופעה ההולכת ומשתכללת. המאבק של WADA בסמים בספורט מתנהל במספר מישורים: במישור ההסברתי, המניעתי וההרתעתי. הארגון, המתוקצב בעשרות מיליוני דולרים בשנה, אחראי למעקב אחר ביצוע בדיקות סמים בכל המדינות החברות בארגון, בכל ענפי הספורט.

"לקח זמן רב ביותר עד שממשלת ישראל בכלל חתמה על הצטרפות לארגון", מספר ד"ר אשרוב, "למרות שהפעלנו לחצים כבדים כדי שהממשלה תחתום. רק כדי שתבין כמה זמן לקח לה, אגיד לך שהצטרפנו לארגון בערך באותו זמן שמולדובה ואלבניה הצטרפו. וגם זה היה לקראת האולימפיאדה באתונה, ורק אחרי שאיימו עלינו כי אם הממשלה לא תחתום, הספורטאים הישראלים לא יוכלו להשתתף באולימפיאדה".

גם לאחר שחתמה על הצטרפות ל-WADA, ובכך למעשה התחייבה לאמנת הארגון – שעיקרה מלחמה בתופעת הסמים בספורט והקצאת משאבים משמעותיים לשם כך – המשיכה מדינת ישראל להתייחס לנושא בזלזול, בלשון המעטה. האינדיקאטור המובהק ביותר לכך הוא סכום הכסף השנתי שהקציבה המדינה לד"ר אשרוב לצורך המאבק בסמים בספורט הישראלי כולו: 100 אלף שקלים בלבד.

"50 אלף שקל מגיעים מהכיס של הוועד האולימפי ו-50 אלף נוספים אמורים להגיע ממשרד הספורט, אבל אפילו הסכום הפעוט הזה מגיע שנה כן ושנה לא", טוען ד"ר אשרוב. "אתה יודע, יושב איתי בוועדה האירופאית נציג מנורווגיה, מדינה עם מספר תושבים קטן בהרבה מישראל. בזמן שכאן מקצים לנושא אלפי שקלים בודדים, הנציג הנורווגי מספר לי שעומד לרשותו תקציב שנתי של כמה מיליוני דולרים. זה בערך ההבדל בינינו לבין יתר המדינות באירופה ברמת ההתעניינות בנושא", הוא מוסיף בעצב.

בהמשך לדבריו של שטיינהאוור, ראוי לציין כי הימים בהם נצפו שחקני כדורסל מסתובבים באזורים מפוקפקים, ככל הנראה לצורך רכישת סמים, פסו מן העולם. לגרסת מקורות יודע דבר, כיום שיטת רכישת הסם פשוטה הרבה יותר: בדרך כלל נהנים השחקנים משירות VIP, הכולל את משלוח הסמים עד לבתיהם. הכדורסלנים, טוען גורם, בוחרים בחומרים משובחים יותר, ומוכנים לשלם סכומים גבוהים יחסית עבור השירות הדיסקרטי ואיכות החומר. ואילו הסוחרים עצמם, עם הזמן וריבוי ההזמנות, למדו להכיר חלק מכתובות הבתים של השחקנים בעל פה.

רוב השחקנים המשתמשים בסמים נחשבים ל"משתמשים חברתיים", דהיינו יעשנו סמים רק כחלק מבילוי בחבורה, ולעיתים רחוקות יעשנו בגפם. בדרך כלל נעשה הדבר בבתים, אם כי יש כאלו שלא מתביישים לעשן בפרהסיה. "לא ניכנס לשמות ופרטים אישיים מדי, אבל בוא נגיד שלא מעט שחקנים עישנו במקום שלי", מספר ע', בעל מועדון שנחשב פופולארי במיוחד בקרב כדורסלנים. "זה קורה, לא בטירוף, אבל פה ושם. אני לא חושב שיהיה נכון לומר שרוב השחקנים עושים סמים, אבל זה בהחלט קורה. אני חושב שזה נפוץ יותר דווקא בקרב הזרים".

נ', בעל מועדון אחר שהפך לאחרונה מרכזי בחיי הלילה של הכדורסלנים הזרים, נזכר במקרה שאירע לפני מספר חודשים, ובו ניסה שחקן כדורסל מוכר להיכנס אל תוך המועדון עם ג'וינט בוער בידו. "הוא נתפס בכניסה והשומר העיף אותו הביתה", נזכר הבעלים. "אנחנו לא מאפשרים להיכנס פנימה עם ג'וינטים, אבל בעיקרון אני לא חושב שראוי שנעיף מהמועדון כדורסלן שהדליק ג'וינט, גם כי מדובר בלקוחות מועדפים שמספקים לנו הכנסה יפה".

גם הפיזיולוג מולי אפשטיין, מראשי המאבק בסמים בספורט הישראלי, התוודע מקרוב להזנחה הפושעת של הנושא ברחבי הספורט המקומי בכלל, ובכדורסל הישראלי בפרט. "בזמנו נעשו בכדורסל בדיקות בשיתוף הוועד האולימפי, אבל בשנים האחרונות חזרנו לאותו מקום שהיינו בו כל השנים מבחינת המלחמה בסמים", הוא אומר. "החריג היה שלפני כמה שנים עשו בדיקות פה ושם. בניגוד למקומות אחרים בעולם, העובדה שלא בודקים כאן סמים הפכה לנורמה. ברגע שאין אכיפה רצינית, חופש הפעולה מזמין שימוש בחומרים האלו. זה דבר שלא קיים במדינות אירופאית אחרות. יש מדינות שהאכיפה בהן היא מאוד גבוהה, וזו גם המגמה העולמית. בבייג'ינג עשו כ-5,000 בדיקות – מה שאומר שכמעט כל ספורטאי שני נבדק. בארץ לא מתיישרים עם המגמה".

בניגוד אלינו, אכיפת הנושא היא כה חמורה במדינות מסוימות באירופה, עד שהפכה למטרד עבור הספורטאים. המילה האחרונה בתחום נקראת "מערכת אדאמס" (ADAMS SYSTEM), גם היא מבית WADA: מדובר בתוכנה שלתוכה נדרשים הספורטאים המובילים ברחבי היבשת להזין את לוח הזמנים הפרטי שלהם ומקום הימצאם, בכל רגע נתון, עד שלושה חודשים קדימה. באינפורמציה הזו עושים אנשי WADA שימוש לצורך בדיקות פתע. הספורטאים, יש לציין, מחויבים לעדכן דרך התוכנה כל מקרה של שינוי בלו"ז, ולו הקטן ביותר. ספורטאי שלא אותר על ידי צוות בדיקת הפתע – אפילו אם הסיבה הייתה שחל שינוי של הרגע האחרון בלוח הזמנים שלו, אך הוא לא דיווח על כך דרך התוכנה – דינו כשל ספורטאי שנכשל בבדיקה, והוא עשוי לספוג עונש מקסימאלי של הרחקה לשנתיים מכל פעילות.

"התוכנה החדשה הפכה לאישיו גדול. קיבלנו המון תלונות מכדורסלנים על החוקים החדשים ש-WADA הכניסו, ובפרט על 'מערכת אדמס'", אומר וולטר פאלמר, מנכ"ל ארגון שחקני הכדורסל האירופאים (UBE). "המערכת הזו פשוט לא הגיונית", טוען פאלמר. "מדובר בחדירה לפרטיות של הספורטאים, שחייהם הפכו לבלתי אפשריים. קרה לא פעם אחת שבודקים הגיעו לבתים של כדורסלנים בשעות מוקדמות בבוקר, והעירו אותם ואת בני המשפחה שלהם, או לחילופין דפקו בדלת מאוחר מאוד בלילה", שוצף פאלמר. "יש ספורטאים שמוטרדים שוב ושוב, אפילו כאלו שהרקורד שלהם נקי לחלוטין. כל שחקני נבחרת גרמניה כלולים בתוכנית החדשה הזו, ויש שחקנים שדיווחו על כך שנבדקו 20-30 פעמים, בשנה האחרונה בלבד. המעקב הוא פשוט אגרסיבי מדי".

פאלמר שולף מספר דוגמאות נוספות, רק כדי שנבין את גודל ההיסטריה. "יש שחקנים שהבודקים של WADA עוקבים אחריהם כל היום, מוציאים אותם מפגישות בבנק או מטרידים אותם באמצע מפגש משפחתי. שמעתי על מקרה שרצו לערוך לכדורסלן בדיקה, והוא בדיוק עמד להיכנס לתדרוך וידאו וביקש להמתין כמה דקות. אנשי WADA נכנסו איתו לתוך התדרוך! זה פשוט מטורף. אני לא אומר שלא צריך לבדוק שהספורט נקי מכל סוג של סמים, אבל צריך להיות איזון מסוים".

הבעיה הזו מוכרת היטב לד"ר אשרוב. "אנחנו נלחמים בצורה קשה בתופעת הסמים בספורט, זה נכון. אין ספק שהיא גורמת לאיזושהי אי-נעימות", הוא מאשר. "אבל יחד עם זאת, צריך להבין ש'מערכת אדאמס' מאפשרת ל-WADA העולמית לערוך את בדיקות הפתע האמיתיות, שגורמות להרתעה של ממש. יש הרבה ספורטאים שעורכים מחנות אימון במקומות נידחים, ושם נוטלים חומרים אסורים. עכשיו הם מודעים לכך שאנחנו יודעים איפה הם נמצאים, ויכולים להגיע לכל חור רק כדי לבדוק אותם. יש הטרדה מסוימת, זה המחיר שכולנו משלמים כדי שהספורט יהיה נקי".

– גם הכדורסלנים הישראלים מעדכנים את הפרטים שלהם דרך התוכנה?

"כולם מחויבים להירשם, אבל בישראל אנחנו בבעיה עם כל מה שקשור ב-WADA".

בדיקת הסמים האחרונה בכדורסל הישראלי נעשתה בעונת 2004/5. לאחר שנערכו בדיקות בודדות בלבד באותה תקופה הורה אבנר קופל, יו"ר מנהלת ליגת העל, לחדול מביצוען. כפי שטען באותם ימים, המניע להפסקת הבדיקות היה כלכלי – קופל החליט כי הוא אינו מעוניין עוד לממן אותן מכיסה של מנהלת הליגה. "בזמנו הכל עבר דרך הוועד האולימפי, ופחות אהבתי שגוף אחר מכתיב את המחיר, הצורה והדרך שבה נערכות בדיקות הסמים", מאשר קופל.

מדבריו של קופל ניתן להתרשם כי מדובר בעלות דרמטית, אולם האמת היא שעלות בדיקת סמים אחת היא כ-1,300 ש"ח בלבד. בישראל אין מעבדה שמוסמכת לבצע את הבדיקה, ולכן נשלחות כל הדגימות לקלן, גרמניה. "המעבדה בגרמניה מפרקת את השתן ועושה עליו כ-190 בדיקות", מסביר ד"ר אשרוב. "במקביל, אנחנו לוקחים גם בדיקות דם. כשהתקציב שלי הוא 100 אלף שקל בשנה, לכל ענפי הספורט, מתאפשר לי לעשות בערך 50 או 60 בדיקות, וזה בלי לקחת בחשבון שאני גם רוצה לתת הרצאות, לבצע פעילות הסברתית ולהסתובב בכל רחבי הארץ. עד לפני כמה שנים שכנענו את הכדורסל לאפשר לנו לבצע את הבדיקות. על חלקן שילמנו בעצמנו. להפתעתי הרבה לא מצאנו בבדיקות יותר מדי חומרים אסורים, אבל חשוב לזכור שהיו מעט מאוד בדיקות. מאז אנחנו לא עושים את זה כי לא אפשרו לנו להיכנס פנימה, והם ממילא לא שילמו על הבדיקות".

תחום בדיקות הסמים בליגת העל מצוי לחלוטין בידיה של מנהלת הליגה. פיב"א לא מחייבת את איגודי הכדורסל המקומיים לערוך בדיקות סמים קבועות, וכל איגוד רשאי לתקן לעצמו תקנות בנושא. ולמרות שכמעט כל איגוד כדורסל אירופאי תיקן תקנון מסודר – שכנתנו יוון, לדוגמא, נחשבת לאחת המדינות המובילות בתחום המאבק בסמים בספורט, וכמעט בכל עונה נתפס כדורסלן עם שרידי סמים בגופו (מאריאל מקדונלד ב-2003 ועד קינטל וודס ב-2007) – איגוד הכדורסל הישראלי לא מצא לנכון לקבוע תקנון המסדיר את הנושא.

"מי שצריך להתקין תקנות לגבי בדיקות הסמים הוא מנהל הספורט, קרי השר הממונה", מגלגל הלאה את האחריות שי שני, יו"ר איגוד הכדורסל. "איגודים אחרים יכולים לתקן תקנונים נוספים, דבר שבאיגוד הכדורסל נדון בעבר. לא נמצא מקום לתקן תקנון מיוחד, אלא אם יתוקן תקנון מהשר הממונה על הספורט. מדינת ישראל טרם תיקנה תקנונים לגבי בדיקות סמים". ובמילים פשוטות: אין חוק שמחייב אותנו לערוך בדיקות סמים בענף, ולכן אנחנו לא עושים. "אחד הוויכוחים נוגעים לשאלה מי ישא בעלויות", מוסיף שני. "מנהלת הליגה לא מוכנה לשאת בהן, אז למה שאנחנו נישא?".

"שי שני היה יו"ר אגודת הפועל, והוא מכיר את חשיבות העניין", דוחה ד"ר אשרוב את תירוציו של שני. "גם אם לא מחייבים אותך עפ"י חוק, צריכות להתקיים בדיקות סמים, נקודה. אגב, אם תקרא את חוק הספורט, תראה שמוקדש פרק לנושא הסמים בספורט. ואם זה אסור, כפי שנכתב בחוק הספורט, אז מישהו צריך לאכוף את החוק הזה. משרד הספורט צריך להחליט שהוא נכנס בעובי הקורה בנושא הזה. הם חתומים על התחייבות ל-WADA שבה הם מודיעים כי יילחמו בתופעה, אבל לצערי הרב הם לא עושים כלום. תשמע, היחס הכולל לנושא הסמים בארץ הוא מביש ופרימיטיבי".

אבסורד גדול הוא שלמרות היעדר בדיקות הסמים, מחויבות כל קבוצות הכדורסל בליגת העל להקצות לשם כך חדר מיוחד באולמן הביתי. "זו הוראה שהגיעה מפיב"א", אומר שי שני. "הם נתנו הוראה לבנות את כל המגרשים עם חדרים לבדיקות שתן, גם כדי שאם אותן קבוצות ישחקו במפעלים האירופאים, בהם מתקיימות בדיקות קבועות, הבדיקות יערכו באותם החדרים".

מפיב"א נמסר כי "לפיב"א-אירופה אין סמכות להתערב או לקבוע מדיניות לאיגודים השונים בנוגע למלחמה בסמים בליגות המקומיות ברחבי היבשת. מדיניות המלחמה בסמים נמצאת לחלוטין בידי הגופים המארגנים את הליגות המקומיות, והיא נתונה לחוקים החלים בנושא בכל מדינה. פיב"א-אירופה, כמובן, מארגנת בדיקות סמים קבועות בכל התחרויות הבין-לאומיות שבאחריותה".

פיב"א-אירופה לא מחייבת, ואיגוד הכדורסל, כמיטב המסורת, שומר על ראש קטן. הכדור, אם כן, חוזר לידיו של קופל. "על פי מיטב ידיעתי, אין סמים בכדורסל הישראלי", הוא משיב לשאלה כיצד ייתכן שבליגת העל, המתגאה כל כך בסטנדרטים ניהוליים מובילים, לא מתקיימות בדיקות סמים. "על פי תפיסת עולמי הענף נקי מהתחום הזה, ולפני שלוש שנים, כשעשינו בדיקות בשיתוף הוועד האולימפי, לא התגלו שום ממצאים. לאחר מכן חשבנו לתומנו שזה מיותר. מעבר לכך, לא הגיע לאוזנינו שום מידע בנוגע לסמים בכדורסל".

– כמה בדיקות נערכו באותה עונה?

"בין חמש לעשר".

אך עם התקדמות השיחה, נרשמת לפתע התפתחות בעלילה. "אין ספק שלא נתנו את תשומת ליבנו המלאה לנושא", מכה קופל על חטא. "כדי להוכיח את ניקיון כפינו, אולי בעונה הבאה צריכות להיערך בדיקות סמים מדגמיות בליגת העל. לאור הפנייה שלכם אני אעלה את הנושא בישיבת הדירקטוריון הקרובה של המנהלת. אני חושב שאנחנו צריכים לבדוק את עצמנו, והחל מהעונה הבאה להחזיר את בדיקות הסמים לכדורסל הישראלי, בצורה מידתית והגיונית".

"אשמח מאוד אם קופל יפנה אליי. הצוות שלי יבוא מיידית", משיב ד"ר אשרוב. "חשוב לי להדגיש שהמטרה בכל הבדיקות היא לא לתפוס אנשים, אלא לייצר גורם הרתעתי ומניעתי. אנחנו הרי לא המשטרה. כל תפיסה גורמת לכאב לב לא קטן לצוות שלנו. כולנו מסתכלים על אלו שמשתמשים בחומרים אסורים כעל רמאים, כי הם מרמים את הספורטאים הנקיים והטובים. חברי הצוות שלי הם הנציגים של הספורטאים הנקיים, שאומרים לנו 'חבר'ה, תארגנו לנו תחרות הוגנת, כדי שהטובים ינצחו, ולא שהחומרים ינצחו'. ואנחנו משתדלים, עד כמה שניתן, לעמוד בבקשה".

"שרת התרבות והספורט, ח"כ לימור לבנת, הנחתה את ראש מינהל הספורט, ד"ר אורי שפר, לקדם את הטיפול בנושא, כדי להביא, במהירות האפשרית, ליישום האמנה של WADA, עליה אנו חתומים.

"נדגיש, כי משרד הספורט נערך להביא הצעת מחליטים לממשלה בעניין מניעת סמים בספורט על מנת לאכוף את האיסור על שימוש בסמים בספורט, לחנך את הספורטאים ולהגביר את המודעות בקרבם אודות הסכנות הצפויות להם משימוש בחומרים אסורים.

"לצורך כך, בוחן משרד הספורט את מדיניותו לאור החתימה על אמנת WADA ובין היתר, תוקם ועדה בינמשרדית לטיפול מערכתי בנושא, שתכין את תיקוני החקיקה הנדרשים לצורך כך. משרד הספורט פנה למשרדי הממשלה הנוגעים בדבר על מנת להקים ועדה בינמשרדית זו.

"כיום, פועלת ועדה משותפת למשרד הספורט ולוועד האולימפי למניעת סמים בספורט, בראשה עומד ד"ר אשרוב, המבצעת בדיקות סמים בקרב ספורטאים, החברים באיגודים הכפופים לוועד האולימפי מתוקף האמנה של WADA. יודגש, כי הדגימות שנלקחות מהספורטאים מועברות לבדיקה בחו"ל, שכן אין בישראל מעבדה מאושרת ע"י הוועד האולימפי הבינלאומי לבדיקות מסוג זה.

"ככל שמדובר באיגוד הכדורסל, נקדים ונציין שאנו לא ממהרים לקבוע, ככתוב בפנייתך, כי "תופעת הסמים בכדורסל הישראלי ידועה ומוכרת...", ואנו סבורים כי לקביעה זו, בהיעדר עובדות, אין כל בסיס.

"עוד נוסיף כי בעבר נערכו בדיקות סמים בקרב ספורטאים חברי איגוד הכדורסל. הוועדה למניעת סמים עומדת לשוב ולפנות לאיגוד הכדורסל בימים אילו, לפני פתיחת העונה החדשה, על מנת לקבל את אישורו לבצע את הבדיקות בעונה שלפנינו".

ohadgreenwald@walla.co.il