ואיזה בכיינים האוהדים

להגיד שיש משהו מתריס בקהל של הפועל תל אביב זה אנדרסטייטמנט. מצד אחד הם הכי מתוחכמים, מצד שני גם מאוד אכזריים. הם לא יוזמים קרבות אלימים, אבל נקלעים אליהם. כשאוהדי בית"ר ירושלים נוהמים לשחקן שחור, אלה קריאות גזעניות. כשהם עושים את זה, מדובר במחאה לגיטימית ומאורגנת. לפי כל העדויות, שוטרי קרית שמונה נהגו עמם באלימות מוגזמת ולא הגיונית, ובכל זאת – איכשהו זה תמיד קורה רק להם, מה שמעלה את החשד המבוסס שהם לא טלית שכולה תכלת. לעזאזל, אפילו מהיציעים בבוסניה העיפו אותם בגלל "שלושה ילדים שזרקו נפצים".

דו הפרצופיות בגישה שלהם וכלפיהם מכעיסה, שלא לומר מקוממת. אותם האוהדים שתמיד מאשימים את התקשורת במה שקורה לקבוצתם לא מהססים להשתמש בה כדי למנף את עצמם כשהם צריכים אותה. אל תטעו בהם, האנשים הללו הם אשפי מדיה, יודעים תמיד ללכת בין הטיפות, לבחור את אלה שיעשו להם את השירות הציבורי הטוב ביותר. הם ארגנו הפגנות מתוקשרות למען אוסישקין אבל שברו עדשות לצלמים שהעזו לצלם את פניהם באותם אירועים. אחרי המשחק ביום שני הם יצטרכו לבחור איזו מסכה ללבוש, שמחה או עצובה. לא מגיע להם לזכות בשמחה.

זכותו של קהל להיות ממורמר ולמחות נגד הקבוצה שלו, כל עוד המחאה הזו נעשית בצורה לגיטימית, וקריאות בוז הן בהחלט מחאה לגיטימית. הקהל משלם כסף, קונה כרטיסים, רוצה לראות הצגה ואם המשחק לא לרוחו, הוא רשאי להביע את דחייתו. הכל נכון בתיאוריה, אבל במישור המעשי זה צורם, אפילו מאוד. הקהל של מכבי חיפה מעולם לא היה סבלני מדי, תמיד רצה הצגות ותוצאות מיידיות. כשאלה לא באו, הדרך לשריקות הבוז ולזריקות הבקבוקים הייתה קצרה. בדרך כלל זה קורה כשהקבוצה עמוק במרוץ האליפות, כמו ב-1995/96, כמו ב-2002/03 וכמו העונה. וכשמציפים את המגרש בבוז צורם, השחקנים לא יגיבו בחיוב. אל תטעו בשני השערים מול הכח, הם הגיעו למרות חוסר הפרגון הזה ולא בזכותו.

אוהדי מכבי חיפה הם אולי האנשים שהמציאו את המושג "קהל של הצלחות" בכדורגל הישראלי. הם מורכבים ברובם מהדור הצעיר שעלה בקימתה של האימפריה באמצע שנות ה-80, ומאז הם מורגלים לטוב ודורשים יותר גם כשאין. הם לא ויתרו על הרומנטיקה, על האפשרות שבהרכב הקבוצה שלהם יהיו שמונה שחקני בית והם יתנו שלישיות ורביעיות בכל משחק, כמו בשנות ה-80 וה-90 היפות. הם מסרבים להכיר בעובדה שהמציאות השתנתה, שהיום המושג "כדורגל יפה" הוא נחלת העבר, שתוצאה היא הדבר היחיד שעומד בראש מעייניהם של כל מאמני ליגת העל, ובכללם אלישע לוי. דיונים רבים כבר נערכו ועוד ייערכו בנושא, דבר אחד אפשר לקבוע בודאות – אם אתם כל כך לא רוצים אליפות, אולי באמת כדאי שלא תקחו אותה. כי לפי צורת העידוד הזו, בטח שלא מגיע לכם.