תמונת מצב

שאלת הבית של בני יהודה תמשיך לרחף, גם בעונה מצוינת של הקבוצה. ככה נראה בלומפילד במשחק שאמור היה להבטיח את השתתפותה של בני יהודה במפעלים האירופיים, שום רמז לחגיגה. מצד אחד, המגרש המטופח עושה חסד עם הסגנון המועדון המתחדש. מצד שני, המגרש עדיין נראה גדול על בני יהודה. ספק אם תראו תמונה שונה במיוחד כשאירופה תגיע לפגוש את בני יהודה בקיץ הקרוב

הנה משל על הכדורגל הישראלי. עוד משל. עוד משל כואב, עצוב, מקומם. עוד משל על ליגה אוכלת יושביה, שמכרסמת להם בביטחון, שותה להם את הדם וגומרת להם את הקריירה, אחד אחרי השני. אלא שגיא לוזון הוא לא הנמשל, הוא הסוף האופטימי, שמוכיח להרבה שכמותו שחווה את מה שחווה בהפועל תל אביב, שאפשר לנצח את הרוע. את התווית. לוזון לא מוריד מתח במחזורי הסיום ונותן נקודות למי שצריך, כמו שהוא לא נתן לעשות זאת למי שניסו למחוק אותו

והנה עוד משל על הכדורגל הישראלי. נכון, עוד משל כואב, עצוב, מקומם. מה יכול מאמן מוכשר כמו זאב זלצר לעשות בקבוצה שהיא הכל חוץ מקבוצה. קבוצה שאף אחד לא יודע מה יהיה איתה מחר, אימפריה שנותרה ללא אבא, ללא אימא, לא שחקנים נורמליים, ללא דרך, ולכן תמיד תאשים את המאמן בעוני שלה. אבל מה זה חשוב: באתרים כולם כבר כותבים שזאביק לא ימשיך ושלא מרוצים ממנו

לא ברור מה אוהדי הפועל פתח תקוה יזכרו מעונת החזרה שלהם לליגת העל. כיצד הם יסכמו אותה: כהצלחה של קבוצה שחזרה העונה לנשום, או ככישלון של קבוצה שחזרה מהר מאוד להבין שהיא לא רלוונטית ושום דבר לא השתנה אצלה בעונת העלייה. להפועל פתח תקוה יש קהל מסור, גאה, נאמן, שבכוח שומר על הגחלת ונלחם בכל מי שמזלזל במסורת של האגודה. אבל כפי שמראות הקרחות ביציעים - אולי גם הם מתחילים להתייאש

מאיר לוי שגה בשבועות האחרונים, כמו שהשופטים בליגת האלופות ובשאר הליגות הגדולות שוגים. לא פעם אנחנו שוחטים אותם על זה, ואז מגיע משחק כמו צ'לסי-ברצלונה ומראה לנו שהמצב לא כל כך גרוע, וגם שופט נורבגי קר רוח, מהאזורים עם הגישה שתמיד חלמנו שתהיה לנו, מכריע משחקים. מה מכריע, הורס גמר צ'מפיונס. לוי שרק אתמול לפנדל מוצדק לזכות בני יהודה, והראה שאולי באמת בעיית השיפוט בארץ לא כל כך חמורה

אלירן עטר כבר מסתובב הרבה מאוד זמן עם התואר של תגלית העונה ועם הדיבידנד המובטח של שער העונה. וזה קשה. מאוד קשה. לך תמצא אתגרים חדשים, פסגות נוספות. יכול להיות שזה מה שגרם לעטר לדעוך קצת, אבל מול הפועל פתח תקוה הוא הזכיר במעט את הרקדן מתחילת העונה. ואולי זו הפסגה הבאה של עטר: להפוך ליציב יותר

בהנחה שווינסנט אניימה הוא ליגה בפני עצמה, דלה איינגובה הוא שוער העונה. הוא שוער העונה לא רק בגללו - יכולת מעולה, השוער עם מספר העצירות הגבוה בליגה, השפעה גדולה על המיקום של הקבוצה שלו - אלא גם בגללנו. מה לא אמרנו עליו ועל השוערים האפריקאים בזמן שהוא רק רצה להתאקלם כאן. ומה תגידו עכשיו, אחרי שהוא כבר התאקלם? סליחה?

אסי בלדוט כבש מול הפועל פתח תקוה את שערו השישי העונה, אבל קשה לומר שיש לו עונה גדולה. לא עונה רעה, אבל גם לא עונה גדולה. הוא לא התרסק כמו בשנים הרעות של בני יהודה, אבל הוא לא נצץ כמו עטר, איינגובה או מויאל. יש לא מעט שחקנים שתרמו מעט יותר מהקפטן להצלחה הכתומה השנה

בזמן שכל הליגה מתכוננת לעוד עונת מלפפונים הרסנית ועדיין לא יודעת מי יאמן ומי ישחק, בני יהודה מיהרה להשאיר את המאמן שלה ואת רוב הסגל שלה לעונה הבאה. המשכיות, אתם יודעים. ככה עובדת קבוצה חושבת. אם גם בעונה הבאה הליגה תתן לבני יהודה הזדמנות שווה להשתלב בצמרת, מותר לקוות שתהיה לנו צלע מקורית במאבק על התואר

שמעון אבוחצירה יכול היה להתקדם עוד צעד בדרך למלכות השערים, אם רק היה מגיע למצבים שנקרו בדרכו של פטי נימבה. שהחמיץ. והחמיץ. והחמיץ. הפועל פתח תקוה יכלה לחזור עם נקודה חשובה מבלומפילד אם אבוחצירה היה מסיים את ההזדמנויות של נימבה. עכשיו אבוחצירה יכול לגמור את העונה כמו סמואל יבואה אשתקד: מלך השערים שירד ליגה עם הקבוצה שלו. זה טוב או רע, שמעון?