טוב שבאתם

בעונה הסדירה הגיעה הפועל ירושלים לשיא עוד לפני אמצע הסיבוב הראשון. בעוד כל הליגה מנסה להתחבר, הצליחה הקבוצה מהבירה למשוך את התצוגות הטובות עד לסיום הסיבוב, ואז החלה בנסיגה איטית. בגביע המדינה היא לא הספיקה להגיע לשיא כזה ונפלה במשחק השני שלה, שהיה חצי הגמר, לאחר סל ניצחון של משה מזרחי ממכבי חיפה. גם בפלייאוף, כמו בליגה הסדירה, נראית הקבוצה של גיא גודס כקבוצה הכי יציבה, הכי בטוחה בעצמה וכזאת שמועמדת לגיטימית לתואר. פיני גרשון אמר לאחר המשחק השלישי מול אשקלון שטוב שהוא הגיע למשחק רביעי, כי גם גרשון יודע שלא קל לשמור על רמת מתח ללא משחק במשך שבועיים. רק אם גיא גודס יצליח לעשות את זה ולהביא את ירושלים לפיינל פור בכושר ובמתח שיא, הוא יוכל לאכול מהצלחת.

גדולה של מאמן נמדדת ביכולת שלו להביא את הקבוצה לשיא ברגעים הנכונים. הפועל ירושלים קיבלה בסדרה מול עירוני נהריה את עומאר סניד ביכולת שיא. סניד שרשם טריפל דאבל ראשון בקריירת המשחק שלו מול נהריה, הוא השחקן הכי מגוון בליגת העל, יחד עם דורון פרקינס וקרלוס ארויו. ההבדל בין פרקינס וארויו לסניד הוא המנהיגות. פרקינס עוד צריך להוכיח שהוא המנהיג של מכבי חיפה, כשמי שמנהיג כרגע את הקבוצה הוא עידו קוז'יקרו. קרלוס ארויו הוכיח כל העונה שהוא לא מנהיג במכבי תל אביב, אלא רק שחקן מוביל. סניד, לעומת זאת, הוא שחקן שיאסוף את השחקנים בסוף האימון ולפני תחילת המשחק ייתן את המילה הנכונה כשצריך, ויזרוק שלשה משוגעת בהתקפה קריטית. כי זה מה שהוא יודע.

חוץ מהמנהיגות של סניד (שגם בעקבותיה התעקש גיא גודס בתחילת העונה להביא אותו לקבוצה), מדובר ביתרון מאצ' אפ שיש לירושלים על מכבי תל אביב. למכבי היו שני שחקנים שיכלו לשמור על סניד, לראשון קראו מרקוס פייזר, ולשני צ'ארלס גיינס, היום שניהם כבר לא בקבוצה. סניד כבר חגג על ארון מגי, וד'אור פישר צריך בכלל להסתדר עם טרוויס ווטסון וטורין פרנסיס. אם ירושלים לא תפשל הפעם, ותגיע לגמר הפיינל פור, לאוהדים באדום יש סיבה לאופטימיות.

מכבי חיפה עשתה את המוטל עליה ושלחה את בני השרון למשחקים 4 ואולי ל-5 עם הגב אל הקיר. אם אחרי המשחק הראשון בסדרה, בני השרון ידעה שהיא צריכה לנצח שני משחקים מתוך ארבעה (אחרי שניצחה את חיפה במהלך העונה 3 פעמים מתוך 3 מפגשים), אז כרגע המצב השתנה ובני השרון צריכה לנצח 2 משחקים מתוך 2. עם כל הכבוד לניצחון החיפאי, שהושג שוב בזכות דורון פרקינס שלא נגמר, הסיפור הגדול של המשחק הוא הריב בין מאיר טפירו לאריאל בית הלחמי. כרגע עוד מוקדם לדעת איך והאם בכלל התקרית הזאת תוביל לשינוי בדקות המשחק של קפטן נבחרת ישראל ובני השרון לקראת המשחק הרביעי. מה שבטוח, הוא שהדבר הנכון ביותר מבחינת אלדד אקוניס, יהיה להביא לפיוס מהיר.

אין טעם לחפש צדק בסיטואציה הזו. לטפירו אסור היה להתנהג כך כלפי מאמנו, לבית הלחמי כדאי היה לזרום עם השחקן המוביל שלו, אבל זה לא חשוב. שני הצדדים יפסידו אם העניין לא ייסגר במהרה. בית הלחמי לקח את בני השרון פצועה וחבולה ובמשך כל העונה קרטע בחלק התחתון של הצמרת, עד שלקראת סיום העונה הוא וקבוצתו התעוררו. בני השרון ללא טפירו לא תצליח לעבור את מכבי חיפה, והעונה הזאת תיחשב לאי הצלחה ברקורד של בית הלחמי, שלא הצליח להעפיל לפיינל פור גם בשנתיים בעירוני נהריה.

גם למאיר טפירו יש הרבה מה להפסיד בסיטואציה המעט מוזרה הזאת. הקריירה שלו מתקרבת לסיומה, ואולי זאת תהיה ההזדמנות האחרונה שלו להרים את צלחת האליפות, או לפחות להזכיר לנו על הבמה החשובה ביותר למה כל כך אהבנו אותו כשחקן. כולנו זוכרים את הריב של טפירו עם מולי קצורין, בעקבותיו נושל מתפקיד הקפטן. לא שווה לבזבז עוד עונה בגלל ריב מטופש נוסף.

יום לפני המשחק השלישי בפלייאוף קיבלו לא מעט שחקנים בליגת העל את הזימון הראשון שלהם לנבחרת הבוגרת. בהזמנה שהם קיבלו נכתב שמתוך 24 השחקנים שקיבלו את הזימון המיוחל, יבחר צביקה שרף את אלה שבכושר הטוב ביותר לתחילת האימונים. השחקנים הותיקים לא התרגשו מהזימון, אך מנגד אותם צעירים שצריכים להוכיח, עמדו למבחן כבר אתמול (חמישי). בתחום השלילי של המחזור השלישי ניתן לציין את אלישי כדיר ויהוא אורלנד, שקלעו 5 נקודות כל אחד ולא הצליחו לשחזר את היכולת הנפלאה מהעונה כולה.

מנגד, בלטו שלושה שחקנים שצביקה שרף לא יוכל להתעלם מהם ולא להזמין אותם לפחות לפתיחת האימונים. גל מקל קלע 13 נקודות והוסיף 7 אסיסטים, למרות שכרגע זה נראה קצת תלוש שהוא יגיע עד לאליפות אירופה. יובל נעימי צלף 19, אבל גם הוא, בגלל ריבוי הגארדים, לא צפוי להיכנס לתוך ה-12 הסופיים. מי שכן יכולים להרגיש מועמדים לגיטימיים לסגל הם אורי קוקיה ורוברט רותבארט. קוקיה, שלא התאמן כל השבוע, רשם 12 נקודות ו-14 ריבאונדים ושוב הוכיח שלא קם גבוה הגנתי ברמתו מאז נדב הנפלד. בנוסף אליו, רוברט רותבארט צלף שיא עונה של 20 נקודות, ומראה לקוקיה שאם הקרב על הכניסה לסגל הוא בין שניהם, אז רותבארט מתכוון להילחם.

בסופו של דבר הקבוצות שרשומות על העונה בליגת העל הן האלופה, מחזיקת הגביע ושתי היורדות. כדי להיזכר אפילו מי הייתה בפיינל פור של שנת 2005/6 צריכים לפשפש בדפי ההיסטוריה, ובכלל לשבור את הראש על מי נלחמה באותה עונה כדי להיכנס למעמד. את הסיפורים של עירוני קרית אתא ומ.כ גבעת שמואל, היורדות העונה, אנחנו נזכור. אפילו חשוב שנזכור ונלמד את תהליך הנפילה שלהן בחזרה לליגה הלאומית. הסיפור של שתי הקבוצות הוא שונה. גבעת שמואל התמוטטה במהלך העונה, אבל נראה כאילו היא עוד מסוגלת לשוב אל מחוזותינו בעונה הבאה או לאחר מכן.

בקרית אתא, כשמסתכלים על העתיד ועל העונה האחרונה, קשה להבין מה חיפשה הקבוצה בליגת העל. בקיץ נלחמו אנשי הקבוצה וישבו לעשרות מפגשים עם ראש העיר יעקב פרץ על מנת לשכנע אותו להגדיל את התמיכה העירונית כדי שהקבוצה תעמוד בתקציב המינימום. בקרית אתא לא חשבו על כך שעד שיושג אותו תקציב כבר יחלוף זמן משמעותי וכך נשארו בקבוצה עם ניב ברקוביץ וולאדי ירמישין כשחקנים מובילים, הגם שהוכיחו במהלך העונה שאין לזלזל בהם. אולי במנהלת הליגה צריכים להעביר חוק שעל תקציב המינימום להיות מושג עד תאריך מוקדם בהרבה ממה שקבוע היום בתקנון. רק כך נוכל למנוע מצב של קבוצות כמו קרית אתא, שהעבירו עונה בעיקר בשאלה איך לא לקבל בראש.

כמו שלא נזכור בעוד שנה או שנתיים מי הייתה במאבק על הפיינל פור, כך נתקשה להיזכר מי הורידה את קרית אתא וגבעת שמואל אל הליגה הלאומית. אבי סוכר מראשון לציון הזכיר בסיום המשחק השלישי שהשאיר את קבוצתו בליגה כי "זו השמחה הכי מתוקה שיש. לפחות אנחנו שמחים על משהו ולא סתם היינו באמצע טבלה", אמר סוכר עם קריצה. האמת, כמו שהעונה של ראשון לציון ורמת גן נראתה, החגיגות בסיום שהיו בעיקר הבעת שמחה על כך שהעונה הזאת נגמרה. הן לא מספרות את הסיפור האמיתי, לפחות לא לגבי ראשון לציון.

עמיר עוזי ועופר ברקוביץ' לא התחילו את העונה כמאמנים ראשיים, אבל הגיעו במהלכה ועשו את העבודה. אם הם היו מסיימים את העונה הזאת בלאומית, הרבה אצבעות מאשימות היו נשלפים כלפי רובי בלינקו וזיו ארז שבנו את הסגל של עוזי וברקוביץ'. מבחינת סגל, עירוני רמת גן נמצאת במקום שהיא צריכה להיות בו. מכבי ראשון לציון, מבחינה תקציבית, הייתה צריכה להיות בפלייאוף העליון. בעוד ברמת גן צריכים בסוף העונה לחלוץ את נעליהם ולשחרר חיוך של מנצחים על כך ששרדו עוד עונה ללא תקציב גבוה בליגת העל, בראשון לציון צריכים להקים ועדה שתחקור איפה הם טעו גם העונה. אם שתי הקבוצות יהיו עסוקות יותר מדי בחגיגות, הן גם יחגגו בעונה הבאה הישארות בליגת העל.