וואלה
וואלה
וואלה
וואלה

וואלה האתר המוביל בישראל - עדכונים מסביב לשעון

איפה שהמדהים באמת קורה

8.5.2009 / 9:30

המגמה שהתחילה ביורו 2008 הקסום, המשיכה בליגת האלופות, שהחזירה העונה את כבודה. תומר יצחק מסכם ולא שוכח להצביע על הנבחרים

במאי 2006, במעמד חצי גמר ליגת האלופות, נפגשו ברצלונה ומילאן. רונאלדיניו מצד אחד וקאקה מצד שני. מפגש בין שניים מהכדורגלנים המובילים של התקופה, כשברקע מהדהדת הנוסטלגיה מגמר 1994, אז מחצה מילאן את הדרים טים של יוהאן קרויף 0:4. הציפיות הגדולות התנפצו לרסיסים אחרי שני חצאי גמר מעייפים ונטולי עניין, כשברצלונה חוגגת עלייה לגמר בדרך לתואר ובאיטליה מתקשים להבין מה התרחש על המגרש. "המתנו למשחק כדורגל קלאסי וקיבלנו כדור שינה קלאסי", קראו ב'לה סטמפה'.

0:1 בסיכום שני המשחקים הספיק לברצלונה להעפיל לגמר, ובאותה תוצאה גברה ארסנל על ויאריאל בהתמודדות המקבילה. הביקורות לא איחרו להגיע ואיתן הרצון לשנות את המפעל. "אולי שיטת משחקי הגומלין פשטה את הרגל", הציע ה'פראנס פוטבול' במאמר מערכת. "חצאי הגמר נראו כמו התכתשות בין לוחמי סומו כבדים שלא מסוגלים לזוז. לא קדימה ולא אחורה, אף אחד לא תוקף ואף אחד לא נופל".

כעת, שלוש שנים אחרי, שוב ברצלונה בגמר, כשמנצ'סטר יונייטד ממתינה לה אחרי חצאי גמר שהיו הכל חוץ מקרבות סומו. למרות שלב בתים אפרורי, משחקי הנוקאאוט לא איכזבו, הפכו מענגים מרגע לרגע והכריזו בקול: ליגת האלופות החזירה את הכבוד.

ממלכה בלי השגחה

עם עובדות אי אפשר להתווכח: בחמש העונות האחרונות אנגליה שלחה לפחות נציגה אחת לגמר; זו שנה שנייה ברציפות שכל ארבע האנגליות מעפילות לרבע הגמר ושלוש ממשיכות לחצי; ומנצ'סטר יונייטד, אלופת אירופה המכהנת שתנסה להגן על התואר ברומא, שוברת שיאים וסופרת 25 משחקים רצופים ללא הפסד במפעל. השליטה הבלתי מעורערת הזו מביאה לכך שעימות בין צ'לסי לליברפול חוזר על עצמו בפעם החמישית תוך חמש שנים, אם כי המפגש האחרון דווקא השאיר טעם של עוד.

למעשה, אם לוקחים בחשבון את השנתיים האחרונות, ברצלונה נותרה כסנונית היחידה של שאר אירופה. הקטלאנים הם היחידים שמסוגלים לשבור את ההגמוניה האנגלית בטווח הקרוב, ומתוך הבנה ברורה של הנושא, בממלכה רואים בברצלונה כנציגת הממסד - הזרוע של מישל פלאטיני על הפודיום של ליגת האלופות. לכן, אם נזכרים בהתבטאויות העבר של נשיא אופ"א נגד מועדוני אנגליה ובשנאה היוקדת שרוחשת לו הממלכה בעקבותיהן, קשה להיות מופתעים מהטרוניות על קונספירציה שמנעה גמר כל-אנגלי שני ברציפות.

חלק מהדומיננטיות של האנגליות, מלבד המשאבים הכלכליים הבלתי נדלים ויכולת גיוס השחקנים המשובחת, מגיעה כתוצאה מכך שקבוצות אחרות נשארות נאמנות למסורת ולרצונות האוהדים, ומציבות את הליגה המקומית בראש סדר העדיפויות. רק לפני שבוע ניסה לאונל מסי לשנות כיוון כשטען כי "ניצחון על צ'לסי חשוב יותר מניצחון בברנבאו", אך האוהדים לא באמת קנו את זה. עבורם אליפות בספרד קודמת לכל, העיקר להקדים את ריאל מדריד לפחות בצעד אחד. בהמשך אפשר לשקול בחיוב גם תארים אחרים.

אינטר, מתוקף שליטתה המוחלטת בליגה האיטלקית בשנים האחרונות, היא היחידה מבין הקבוצות הבכירות האחרות ביבשת שהעמידה את ליגת האלופות בראש סדר העדיפויות, אך מי כמו ז'וזה מוריניו הבין שמחשבה לא תמיד מספיקה. באיטליה מאמינים כי ההגמוניה הבריטית ברת שבירה, בדיוק כפי שזו שלהם פסקה לאחר מספר שנות שליטה. הם מסתמכים על הצהרתו של מנג'ר ארסנל ארסן ונגר, שאמר כי "אנחנו חיים על זמן שאול, הפרמיירליג לא תשלוט באירופה לנצח", אך קשה להאמין שבעתיד הקרוב אחת הליגות הבכירות האחרות תשכיל להעמיד זו לצד זו ארבע קבוצות, שכל אחת מהן מסוגלת להעפיל לגמר האלופות.

שערים בלי הפסקה

הגדולה של האנגליות, שלא פעם מיוחסת להן הקניית סגנון משחק מבוקר במשחקי הנוקאאוט, זו הדרך בה הן מתאימות עצמן לשינויים החלים על המשחק, כשליברפול של החודשים האחרונים, חרף ההדחה המוקדמת יחסית, היא דוגמה מובהקת לכך. המתפרצות נעשו קטלניות יותר, המסירות הקצרות חזרו לאופנה ואחוז ניצול המצבים הניחיים ממשיך להאמיר בהתמדה.

יורו 2004 הלחיץ את חובבי הכדורגל האירופי, כשהזוכה המפתיעה יוון נראתה כמי שמסמנת מגמה חדשה של יעילות על חשבון הנאה, טקטיקה על חשבון טכניקה. כדורגל ציני, כפי שאוהבים לכנות זאת פרשנים מסוימים. שיטת משחק המתאימה לאנדרדוג, לא לקבוצות עם שק ציפיות על הגב. יורו 2008, על שלל שעריו ובכיכובה של נבחרת ספרדית יצירתית להפליא, החזיר למעשה את הכבוד לכדורגל האירופי והראה שאפשר גם אחרת. תעוזה - גם אם מדובר במשחק חוץ קריטי בשלבי ההכרעה - חדלה מלהיות מילת גנאי.

אם נסתכל על המספרים, 2.64 שערים בממוצע נכבשו במשחקי ליגת האלופות עד עתה, בדיוק כמו בעונה הקודמת. אולם השינוי האמיתי נגלה לעין כשמפרידים בין הילדים למבוגרים – בתום שלב הבתים. במשחקי הנוקאאוט נרשם ממוצע מרשים של 3.03 שערים למשחק (בסך הכל 85 שערים לעומת 66 בעונה שעברה עד שלב הגמר), בעוד תקופת שלב הבתים הייתה מנומנמת עם 2.54 שערים וכמובן נטולת הפתעות מרעישות.

מסיבה בלי הפתעה

העונה האירופית דווקא התחילה נהדר עבור הקבוצות הקטנות והפטרון מישל פלאטיני. בשלב הבתים ערכנו היכרות ראשונה עם באטה בוריסוב הבלארוסית ואנורתוזיס פמגוסטה הקפריסאית, שזיכו את מדינותיהן בהופעה היסטורית בבמה המרכזית של אירופה, ולצידן גם קלוז' וזניט סנט פטרסבורג ציינו בכורה במפעל. אך ככל שהעונה התקדמה, כך גילינו שהפערים עדיין קיימים, על אף הבלחות פתע פה ושם.

עם זאת, פלאטיני רק נעשה נחרץ יותר ויותר בדרכו והוביל לשינוי מהפכני שיורגש בשנים הבאות, אולי גם בשלבים המכריעים. האידיאולוג הצרפתי שם לו למטרה להילחם בגלובליזציה שהמועדונים האנגלים הם נושאי הדגל שלו, כשמלבד השינוי במבנה המפעלים האירופים החל מהעונה הבאה, מתוכננים הגבלת סגלי הקבוצות, שימוש בתקרת שכר וכמובן שילוב חמישה זרים בלבד לצד שישה שחקנים מקומיים בהרכב ("חוק 6+5", הצפוי להיכנס לתוקף בעוד שלוש שנים ומלחיץ את האנגלים).

האם זה יסייע, נניח, לקבוצות ההולנדיות לשוב ולהוות גורם בליגת האלופות? מוקדם לדעת. מחד, לקבוצות צנועות יותר תהיה אפשרות לחדור מבעד מסך הכסף ולמצוא מקום בליגת האלופות, ואולי אף להוות יריב שקול. מנגד, צמצום הפערים בין הקבוצות באירופה יביא להגדלת פערים בין הנציגות בליגת האלופות ליריבותיהן בליגה המקומית. סכומי הכסף הנלווים יעניקו יתרון משמעותי ועשויים ליצור סוג של מונופול בליגות מסוימות. בסופו של יום, סדר עולמי חדש לא יהיה כאן. גם לא סדר אירופי.

sheen-shitof

עוד בוואלה!

מיקום אסטרטגי, נוף מרהיב ודירות מפוארות: השכונה המסקרנת שנבנית במרכז

בשיתוף אאורה נדל"ן

הנבחרים

השחקן – כריסטיאנו רונאלדו (מנצ'סטר יונייטד)

נכון, הוא העמיד בעבר סטטיסטיקה טובה מארבעה שערים ושני בישולים (בטח בהשוואה לתרומה הכפולה במספרים של מסי), אבל הכל שאלה של תזמון. אחד מול אינטר בשמינית הגמר, שער ניצחון נפלא בפורטו, וצמד באמירויות בחצי הגמר – מה עוד יכול פרגוסון לבקש?

המאמן – פפ גווארדיולה (ברצלונה)

בחודש האחרון הדגישו את חשיבות מבחן התוצאה עבור ברצלונה, וכעת ניתן לומר שגווארדיולה עמד בו. אמנם חוס הידינק התעלה עליו מבחינה טקטית בצמד מפגשי חצי הגמר, אך פפ (עם קצת מזל ועזרה מידידים) צחק אחרון וקצר את הפירות על עונה שכולה תענוג צרוף.

התגלית – עלי סיסוקו (פורטו)

נחזור קצת אחורה, לרבע הגמר, שם הפורטוגלים נתנו מאבק עיקש לשדים האדומים והמגן השמאלי שלהם, בעונת הבכורה במפעל, קיבע את מעמדו כאחד הבולטים באירופה בעמדה זו. באיירן מינכן וטוטנהאם כבר עוקבות אחרי הכשרון בן ה-21, וגם אופציית נבחרת צרפת באופק.

השער – מייקל אסיין (צ'לסי, מול ברצלונה)

בחירה בלתי נמנעת, בעיקר ביחס לזכרון הטרי. אפשר להתייחס לשער הזה כמקרי, אם יוצאים מנקודת הנחה שמדובר בכדור תועה ובכך שאסיין הניף בכלל את רגל שמאל החלשה, אך ביצוע כזה לא רואים בכל יום, בטח לא בחצי גמר. ב-2002, שער דומה של זידאן זיכה את ריאל מדריד בליגת האלופות.

המשחק – 4:4 בין צ'לסי לליברפול

הדו קרב האנגלי גבר בפוטו-פיניש על חמישיית המחץ של ברצלונה מול באיירן מינכן ועל הצגת התכלית של ליברפול במפגש עם ריאל מדריד. הקצב ההיסטרי, שינויי המומנטום התכופים והרגשות הנלווים הכריעו את הכף. במיוחד כשהצפי היה ל-0:0 משמים.

הקבוצה המאכזבת – ריאל מדריד

שוב פעם הבלאנקוס מעדו בשמינית הגמר, אחרי התבטלות מביכה בבית ובחוץ בפני ליברפול. עם חואנדה ראמוס על הקווים ובעידוד היכולת המשופרת בליגה, ריאל צריכה הייתה להפגין נוכחות גם בליגת האלופות ולא להינגף בקלילות מרגיזה.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    4
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully