יצאתם קטנים

132 משחקים נערכו בעונה הסדירה בליגת העל, 57 פעמים מתוכם הסתיימו בניצחון קבוצות החוץ – 57 אחוזי הצלחה בלבד לקבוצות הבית. נתון זה מגמד את יתרון הביתיות, שפעם נחשב לבאנקר אצל מספר קבוצות בליגה. מכבי תל אביב והפועל ירושלים הצליחו לשמור על מאזן ביתי מושלם, ומנגד השיגו שתי האחרונות, מכבי ראשון לציון וקרית אתא, שלושה ניצחונות ביתיים בלבד. מלבד הארבע הללו, לא הראתה אף קבוצה יציבות, שלילית או חיובית. בני השרון (שלושה הפסדים), הפועל חולון ומכבי חיפה (ארבעה הפסדים) ועירוני נהריה (שישה הפסדים) התיימרו להציג בתים מאיימים, אך כשלו ברגעי האמת.

אם את הנתונים של העונה הסדירה עוד ניתן לקבל תחת מגבלה מסוימת, המצב בפלייאוף כבר נראה הרבה יותר מוקצן. מתוך 12 משחקים שנערכו בשני הסיבובים הראשונים, ניצחו רק שלוש קבוצות ביתיות, וכל השאר כשלו במשימה, אפילו מכבי תל אביב שנחלה הפסד ביתי ראשון. הסיבות לכישלון נעוצות בכך שההבדלים בין הקבוצות לא משמעותיים בדרך כלל, בדיוק כמאמר הקלישאה לפיה "כל קבוצה יכולה לנצח כל קבוצה בכל מגרש". בנוסף, מלבד מלחה ואולם הפחים קשה לציין אולמות שבהם יש אווירה של "הר געש", ולכן קבוצת החוץ לא מרגישה מאוימת. מאמן בליגת העל היטיב לסכם את הנושא לאחר הפסד ביתי השבוע: "יושבים עשרים ילדים עם תופים ביציע ומנסים להרעיש. הזרים של הקבוצה היריבה שיחקו מול 30 אלף צופים במכללות. מגוחך שקוראים לאיזשהו אולם בארץ אולם ביתי. מה שעברה בני השרון בטורקיה זה אווירה ביתית. חוץ מזה הכל בדיחה". עם אמונה כזאת, מה הפלא שניצחון ביתי הפך למוצר נדיר במחוזותינו.

האווירה באולם באשקלון לקראת המשחק "שיכול היה לעשות היסטוריה", כדברי עמית תמיר, הייתה חגיגית מכולם. הקהל מילא את האולם, כל מכובדי העיר הגיעו, זמרת הבית הנעימה במספר שירים ואפילו מכבי תל אביב הופיעה. "לא באנו עם אותו הלך רוח", אמר תמיר בסיום וכמה שהוא צדק. באשקלון התחילו להאמין שהם באמת גדולים כמו שעשו אותם בתקשורת. שחקנים התחילו להעיף שלשות סטייל טרה קלי, ראשון טרנר הסתובב סביב עצמו בתוך הקשת והשחקנים הרימו ידיים בעצלתיים בהגנה כי הרי מכבי לא תקלע. אפילו רובי בלינקו חטא והחליט להפתיע את פיני גרשון עם סי ג'יי ברוטון, אחד השחקנים החשובים שלו, על הספסל, כשבחמישייה עולה במקומו קלי. הביטחון הרב של שחקני אשקלון התפוגג לו כבר ברבע השני והתרסק, ומרגע זה לא היה שם מי שיציל אותם.

מנגד פיני גרשון הסיק את המסקנות מההפסד הביתי הראשון בליגה. ליאור אליהו פתח בחמישייה, שיחק כמעט 30 דקות והיה מצוין בהתקפה, כך שפתר את הבעיה בצד אחד של המגרש. האגרסיביות ההגנתית לא מנעה מאשקלון לנצח בריבאונד גם במשחק השני, אך רוב הריבאונדים הושגו רק ברבע האחרון שהיה גארבג' טיים ארוך, ועד אז מכבי הציגה משחק הגנה סביר ביותר. גרשון הרגיש שיש לו הזדמנות להכניס את טל בורשטיין לעניינים, מול קבוצה שלא הייתה עסוקה בלשמור, ושלח את השחקן שכבר נחשב גמור ל-21 דקות פרקט. אמנם המרחק בין טל הישן לשחקן ששיחק באשקלון וקלע 5 נקודות הוא עצום, אך גם נקודת פתיחה כזאת יכולה להיות ענן חיובי בלב העונה השחורה של בורשטיין.

אחרי הפסד הבית הדחוק במשחק הראשון, הופיעה מכבי חיפה לגומלין מול בני השרון עם רוטציה קצרה בהרבה וגם קטפה את הניצחון. אבי אשכנזי ניסה לקראת הפלייאוף לשתף את בי ג'יי מקי ובן סטרונג, אך הראשון אכזב והשני גמר את העונה. הקבוצה ששיתפה העונה שמונה זרים משחקת היום עם דורון פרקינס ודבון ג'פרסון כמניה בטוחה, מאליק דיקסון כעזרה מהספסל וברוקס סיילס כסותם חורים לא מוצלח, במיוחד בתקופה האחרונה. כשיכולת טובה של שניים מתוך שישה זרים מספיקה לניצחון פלייאוף וכשמקי ושיין גאדסון לא רואים דקת משחק בסדרה, לא מתקשים להבין למה במנהלת הליגה פועלים למגבלת זרים לקראת העונה הבאה.

יש מי שייחס את הניצחון החיפאי לבעלים ג'ף רוזן, שנכח במשחק ואף ביקר בחלק מאימוני השבוע. "אני מרוצה. זה היה משחק של עמידה בלחץ", אמר רוזן בסיום כשחיוך גדול מרוח על שפתיו. הוא יישאר בישראל עד שחיפה תסיים את העונה. "היינו צריכים את הניצחון בשביל להוריד את העול מעלינו. אנחנו ובני השרון קבוצות שוות, הם ניצחו אותנו שלוש פעמים העונה. בני השרון קבוצה טובה, וגם הפעם, כשניצחנו ושיחקנו טוב, עשינו את זה בהפרש דחוק. זאת תהיה סדרה ארוכה ובוודאי שאני שמח, אבל אני חושב על המשחק החשוב ביום חמישי". רוזן דיבר בעונה שעברה על הגעה לפיינל פור כבר בעונה הראשונה של חיפה בליגת העל, ולפי דבריו ניתן להאמין כי גם אם המטרה לא תושג, אנשי חיפה יכולים להיות רגועים על משרתם. "אני שמח על העונה שלנו ומהקבוצה שלנו. זה המאני טיים, הפלייאוף. אנחנו באמצע סדרה קשה, אני שמח אבל עוד לא סיימנו את העבודה, אני אהיה יותר שמח כשנסיים את העבודה".

עודד קטש קנה לעצמו בשנים האחרונות שם של מחתים זרים איכותיים ביותר. אפילו אם את הבאתם של מרקוס פייזר ואסטבן באטיסטה למכבי תל אביב לא נייחס למאמן, עדיין על שמו של קטש רשומים עד כה טרה סימונס, אוצ'ה נ'סונוו, סשה בראטיץ, קני אדלקה והשנה בריאן רוברטס ומעל כולם בריאן רנדל. עושה הרושם שרנדל הוא אחת מהגניבות של ליגת העל - פורוורד ארוך שמסוגל לקלוע מבחוץ, להוריד ריבאונדים כמו מכונה ולסיים בצורה יעילה מתחת לסל. המספרים שלו (14.1 נקודות ו-7.5 ריבאונדים למשחק), אמנם לא נמנים על המרשימים ביותר בליגה, אך בסכום שבו הגיע ניתן בהחלט להחמיא למאמן. באופן לא מפתיע, בקבוצה מנסים להחתים אותו לחוזה של שלוש שנים.

בשבת האחרונה נפצע רנדל באימון המסכם של גליל/גלבוע. קטש מצא את עצמו ללא השחקן הכי חשוב שלו ברבע הראשון ובתחילת השני, והחליט לזרוק אותו למערכה כשהוא לא כשיר במאה אחוז. אמנם, ביחד עם רנדל חזרה הקבוצה למשחק, אך השחקן תרם רק 5 נקודות ב-24 דקות, אותו מספר של נקודות כמו בהפסד של גליל/גלבוע להפועל חולון בסיבוב השני. גל מקל הוא השחקן הכי מפתיע ומבריק כיום במערך של עודד קטש, אך ללא ספק השחקן הכי חשוב הוא רנדל. אם קטש רוצה להעפיל לפיינל פור, הוא צריך את השחקן בכושר טוב, אחרת יראה את חולוניה מגיעה ליד אליהו גם השנה.

לכל אורך העונה מדברים על הרכזים הישראלים שעושים את ליגת העל לטובה יותר. מורן רוט ויובל נעימי מקבלים שבחים בהפועל ירושלים, גל מקל וגוני יזרעאלי שולטים ביד רמה בגליל/גלבוע, ליאור ליפשיץ פורץ בהפועל חולון, יוגב אוחיון מוביל את עירוני נהריה וגם רביב לימונד מראה ניצוצות במכבי תל אביב. כל השחקנים הללו ידעו להתעלות במהלך כל העונה, אך יש גם כאלה שלא רשמו עונה מדהימה וברגע הנכון עשו את מה שהקבוצה שלהם ציפתה מהם. אבי סוכר ושמוליק ברנר הצטיינו במשחק מספר 2 וקירבו את הקבוצה שלהם לעבר חוף מבטחים ועונה נוספת בליגת העל, אחרי עונה שלא היו מכניסים לספר הזיכרונות.

לאוהדי ראשל"צ זכור סוכר בזיכרון הקולקטיבי כמי שאיבד את הכדור האחרון בעונת הכמעט-ירידה ב-2001/02 לפני שהקבוצה ניצלה את בחירה של ראש העין לא לעלות. אחרי שרעה בשדות זרים חזר העונה לקבוצה ולא בדיוק הצטיין. 5.8 נקודות ו-3.2 אסיסטים באחוזים לא מרשימים לא מספרים את הסיפור המלא של השחקן. הויכוח על הכשרון של סוכר נמשך לאורך שנים, אך בכל משחק הוא מוכיח שבתחום אחד הוא מהמובילים בישראל: הנחישות וההקרבה. התכונה הזאת הובילה אותו במשך שנים להצלחות ולנבחרת ישראל וגם שלחה אותו למשחק מצוין של 13 נקודות בניצחון 67:81 על גבעת שמואל, שהעלה את ראשון לציון ליתרון 0:2 וככל הנראה חתם את הסדרה.

גם שמוליק ברנר הוא לא בדיוק הרכז הכי כשרוני בליגת העל. בליגת התיכונים הוא היה בין הכוכבים, ומשם צנח לשנים של סיבובים בליגה השנייה ובתחתית ליגת העל, עד שהעונה הראה מספרים סבירים - 7 נקודות, 4.9 ריבאונדים ו-4.8 אסיסטים. אלה לא מספרים שיובילו שחקן לנבחרת, אך ברנר מסתפק בהם. ברמת גן יודעים לספר על מנהיג שיודע להתעלות ברגעים החשובים של העונה. לפני משחק מספר 2 בסדרה מול קרית אתא הייתה תחושה שהאחרונה תוכל לגנוב ניצחון. ברנר היה שם, קלע 11 נקודות, הוסיף 9 אסיסטים וקטף 6 ריבאונדים, ועל אף המכניקה המוזרה שלו בזריקת העונשין הוא מקבל את הכבוד וההערכה על ההתעלות במאני טיים.