מי רוצה עוד לואיס מרין?

בשבועות הראשונים לאחר הגעתו לישראל, הסתובב אלברטו בלאנקו עם הראש בעננים. הקשר הפנמי, שהרוויח במולדתו משכורות שנעו בין 800 ל-1,500 דולר בחודש, התקשה לעכל את החוזה החדש במכבי נתניה עם שכר חודשי של עשרת אלפים דולר. "אני מרגיש כמו מיליונר, אבל חייב לשמור על אורח חיים צנוע", אמר לחבריו. בלאנקו, שבצעירותו השלים הכנסה כפועל בניין, הוא שחקן וותיק עם ניסיון עשיר בנבחרת פנמה. לימים הוא התגלה כטיפוס חיובי ואחת ההחתמות המעטות שבנתניה יכולים לסמן עליהן וי העונה. זאת, בהשקעה כספית צנועה לעומת הסכומים ששפכה נתניה על זרים כושלים אחרים.

בלאנקו הוא אולי לא הקשר האחורי הטוב בליגה, ולא ברור אם יישאר בישראל בעונה הבאה, אבל הסיפור שלו מעורר מחשבה. בניגוד לקיבעון ששורר בקרב רוב קבוצות ליגת העל בכל הקשור לשחקנים זרים, נתניה הפתיעה עם בחירה בשוק לא מוכר ופגעה עם רכש מוצלח וזול. החלטה כזו בפירוש לא שכיחה בנוף המקומי. מאמנים רבים מעדיפים ללכת על המוכר והבנאלי, להסתמך על מילה של הסוכן המקורב אליהם או להנחית רכבת אווירית מאפריקה של שחקנים בעלות אפסית. במיוחד עבור אותם מאמנים, הכנו תמונת מצב של שווקים שלא לגמרי מוכרים לכדורגל הישראלי, אבל ריאלים מבחינת העלות. רגע לפני שהקיץ מביא איתו את עונת המלפפונים, אולי נצליח לעורר גם את מאמני הליגה.

שוק השחקנים בדרום אמריקה מורכב מאוד וסובל מחוסר יציבות. עונה טובה, הצלחה של הנבחרת או של הקבוצה בגביעים המקומיים, מקפיצה מחירים במאות אחוזים. "דמי ההעברה מהליגה הראשונה בארגנטינה מתחילים בחצי מיליון דולר", מסביר סוכן השחקנים בנדי ארויו. "גם בצ'ילה המחירים גבוהים. הנבחרת במקום השלישי בבית במוקדמות המונדיאל ואין דבר כזה יותר להביא משם שחקן ב-200 אלף דולר. מתחילים לדבר שם במיליונים". ישראל אוהבת את הכדורגלן הדרום אמריקאי. הבעיה היא שבמחירים הריאליים לליגת העל, האופציות הן שחקני ספסל נידחים או שחקנים מליגות נמוכות בארגנטינה וברזיל.

הפתרון הלא כל כך פופולארי בקרב הקבוצות הוא המדינות הנחותות יותר: פרו, בוליביה וקולומביה, אלא שהנטייה של חלק מהמאמנים היא לזלזל במדינות הלא נחשבות הללו. בחודש ינואר 2007 הוצע למכבי נתניה חואקין בוטרו, חלוץ נבחרת בוליביה. השחקן סיים חוזה ויכול היה להגיע בהעברה חופשית בתוספת לשכר של 200 אלף דולר לעונה. נתניה סירבה. לפני כחודש כבש בוטרו שלושער לרשת נבחרת ארגנטינה בניצחון המדהים 1:6 ומחירו של השחקן שמככב במקסיקו הרקיע שחקים. הנה עוד דוגמא. בינואר אשתקד חזה אלי כהן, אז מאמן בני יהודה, בקלטת של קשר פרואני בשם ג'וניור ויזה. כהן לא התרשם מהנתונים וסירב. בית"ר ירושלים קפצה על המציאה, ו-ויזה הפך העונה לאחד הבולטים בליגה.

מבחינת השחקנים בפרו, בוליביה וקולומביה, ישראל היא שדרוג כלכלי ותחנת ביניים מצוינת בדרך לאירופה. בסכומים המדוברים בארץ, עלות שחקן מקבוצה נידחת בארגנטינה או ברזיל שווה ערך להבאת שחקן סגל נבחרת מאותן מדינות. בינואר האחרון נעשה ניסיון לפרוץ את השווקים הללו עם צירופו של לואיס גוטיירז, בלם נבחרת בוליביה, לקרית שמונה, ושחקנים נוספים שהוצעו לקבוצות השונות. המלחמה, הדיווחים השליליים על הקרבות בעזה והתקררות היחסים המדיניים בין ישראל למדינות מסוימות בדרום אמריקה פגעו בהזדמנות.

יחד עם זאת, גם לאטימות והקיבעון של הקבוצות היה חלק. נחזור לנתניה. בינואר האחרון הוצע לקבוצה החלוץ הפרואני, ווילמר אגירה, שחקנה של מץ הצרפתית. העלות הייתה כ-350 אלף דולר, אבל יאמר ומתיאוס בחרו ללכת על סיאבונגה נקוסי שהיה יקר יותר ותרומתו לקבוצה התבררה כאפסית. מכבי תל אביב ויתרה על שירותיו עוד פרואני בינלאומי, פאולו דלה האסה, קשר אחורי בן 25 שהוצע לה במחיר לא גבוה.

"אני ממליץ לקבוצות ללכת על שחקנים מהמדינות הללו", ממשיך ארויו, סוכנם של ויסה וסספדס. "אלה שחקנים עם אופי מצוין, טכניקה, וירטואוזיות ואהבה למשחק. הם רוצים לתת הצגה בכל משחק והקהל אוהב כאלה דברים. אם היו יותר ויסה וסספדס בליגה, הקהל היה נהנה. אלה שחקנים עם טאצ' אחר וסגנון אחר והליגה יכולה רק להרוויח מהם. יש לי במאגר 5-6 שחקנים מנבחרת פרו שיכולים להגיע בהעברה חופשית. הצעתי בעבר שחקנים לקבוצות ליגת העל, אבל המאמנים סירבו. אני לא מבין למה הם לא מעוניינים בכיוון הזה, במיוחד כשאני רואה שמגיעים לכאן זרים נחותים בהרבה".

בקיץ 2006 התיישב אלי גוטמן בבית המלון בפרנקפורט וצפה בקלטות של בלם נבחרת קוסטה ריקה, מייקל אומאניה. אחרי שראה שלושה משחקים של אומאניה מהמונדיאל שזה עתה הסתיים, הורה המאמן לחברי הנהלת נתניה: "תביאו לי את מספר 3 – לואיס מרין". אותו מרין הפך לקוסטה ריקני הראשון בישראל, ויש היגידו שמדובר בבלם הזר הטוב ביותר שנחת כאן בעשור האחרון. יחד עם זאת, ההצלחה המסחררת של מרין לא פתחה את העיניים לחיפוש כישרונות במרכז אמריקה.

השוק של שחקני מרכז אמריקה פורח. עד לפני שנתיים עוד שיחק ווילסון פלאסיוס באולימפיה מהונדורס. סבב מבחנים בקבוצות בינוניות ביבשת העלה חרס עד שזה קיבל את ההזדמנות בוויגאן. בינואר, שילמה טוטנהאם תמורתו 12 מיליון ליש"ט. ההצלחה של פלאסיוס פתחה דלת לשחקנים אחרים כמו מיינור פיגרואה וקרלו קוסטלי, שהגיעו אף הם לאנגליה. הנבחרת היא המרוויחה העיקרית. אחרי שני ניצחונות על מקסיקו, הונדורס נמצאת בעמדת זינוק טובה להעפלה למונדיאל לראשונה מאז 1982.

הכדורגל בהונדורס ופנמה, למשל, הוא חצי מקצועני והמשכורות בליגות מגוחכות. למרות זאת, ניכרת בליגות ההשפעה של הכדורגל הלטיני. מדובר בשחקנים עם אופי נוח, יסודות כדורגל וטכניקה ברמה גבוהה שמחפים על חוסר ניסיון אירופי. הבעיה נוצרת במישור אחר. מאמני הנבחרות נותנים עדיפות לשחקנים שמשחקים באזור. לגיונרים, מלבד כוכבים בליגות אירופאיות בכירות, נזנחים. לכן הסגלים מורכבים ברובם משחקני הליגות המקומיות. "המרחק הוא בעיה גדולה", מודה מרין. "שחקנים מנבחרת הונדורס, פנמה או קוסטה ריקה מעדיפים לצאת למקסיקו או ל-MLS מלהגיע לישראל, כדי לא לאבד את המקום בסגל, ולכן לא קל לשכנע אותם להגיע. מבחינה כלכלית, אין ספק שאפשר להרוויח בישראל הרבה יותר כסף".

"כשבאתי לישראל, פתחתי דלת ומועדונים אחרים צריכים ללכת לאופציה של מרכז אמריקה", ממשיך מרין. "הכדורגל כאן שונה, הסטייל שונה ולא קל להתאקלם, אבל הרבה שחקנים מתקשרים ושואלים איך החיים בישראל ואיך רמת הכדורגל. אני לא יודע אם זה יקרה כבר בשנה הבאה, אבל אני מעריך שבעתיד הקרוב אשמש כאיש קשר ואהיה מוכן לעזור לשחקנים ממרכז אמריקה להגיע לישראל. שחקני נבחרת יכולים להעלות את הרמה בליגה".

בליגה של 16 קבוצות, צפויים לשחק בעונה הבאה כ-80 שחקנים זרים בליגת העל. לקראת הקיץ, שוק ההעברות נמצא כעת בתהליכי התעוררות. כבר עכשיו ברור שהגדלת הליגה והמשבר הכלכלי יביאו להצפה של שחקנים ישראלים מליגות נמוכות יותר. בעוד הצפי הוא לירידה ברמה, נראה שמה שיכול להביא לאיזון הוא פגיעה נכונה בזרים. "קשה להצביע על מגמה מסתמנת", טוען אחד ממאמני הליגה. "בקיץ שעבר התקשרו אליי סוכנים והציעו לי שחקנים מכל רחבי הגלובוס. הציעו לי שחקנים מגרמניה והולנד. ברור שקשה לבדוק ולרדת לעומק של כולם", מודה המאמן, ומצביע על אחת הבעיות הגדולות של הכדורגל הישראלי – הסקאוטינג. אם תרצו, חפיפניקיות.

"אני מעריך שיהיה פה קצת מהכל. דרום אמריקה, אפריקה, אירופה. אל תצפו לשינויים גדולים", טוען סוכן שחקנים בכיר ומעריך: "הקבוצות הגדולות יוכלו להרשות לעצמם להביא שחקן זר בשכר של 150 עד 200 אלף דולר לעונה. קבוצות בעלות תקציב בינוני יצטרכו להסתמך בעיקר על אפריקאים ודרום אמריקאיים זולים במיוחד. כל מאמן לפי ההעדפה שלו. למה הכדורגל הישראלי לא נפתח לשווקים חדשים? אין לי תשובה. זה תהליך שלוקח זמן. קבוצות מחכות לשחקן שיצליח ויפתח דלת לאחרים".