תמונת מצב

קשה לתקוף את תופעת בוקי נאה. עבור לא מעט אנשים, מדובר בתופעה שלילית. אדם שפתאום נזכר להיות אוהד, מכור לתשומת לב, שמכריז על עצמו כיו"ר חוג האוהדים של הכח. גימיקים זולים וכפייתיות מוגזמת לא עזרו לו לתקן את הרושם. אתמול הרעיון ההזוי הבא כלל זריקת פרחים על השחקנים אחרי גול, ירידה לדשא ואיסוף הפרחים, רק כדי לזרוק אותם שוב בשער השני לרשת מכבי פ"ת. מוזר? נכון, אבל לפחות יש עוד התייחסות להכח. אולי הגימיקים הזולים יעירו את האוהדים האמיתיים

אם יש שחקן שיכול ללמד סנגוריה על שיטות העבודה של דודו דהאן, זהו ברק בדש. עד תחילת העונה בדש היה גימיק. שחקן ליגות נמוכות שהגיע עד סף ההרכב בכמה קבוצות ליגת העל, אבל נדמה היה שחסר לו גרוש ללירה. דהאן הקפדן נתן לבדש שלושה דברים שהיו חסרים לו: קודם כל דקות משחק וביטחון, אבל בעיקר הבנת משחק ומשמעת עצמית. את השאר בדש ידע לעשות לפני כן

למי שעדיין לא זיהה, האיש מאחורי הכדור זהו נאור פסר, אולי הפנים של מכבי פתח תקוה החדשה. שחקן סופר מוכשר, שותף לעליית הנבחרת הצעירה לאליפות אירופה, שולט נהדר בשתי הרגליים, טכני, די מהיר - אבל לא עושה בינתיים כלום עם הדברים האלה. על הנייר, הנתונים של פסר עולים על נציגי הדור הקודם שהביא את מכבי פ"ת להישגים. אלא שהם הוציאו 100 אחוז מעצמם, והוא עדיין לא 50. להם היתה קבוצה עם פנים, לפסר לא

לא היה מתאים יותר מאבו עראר לכבוש את השער שכנראה הציל את הכח מירידה אוטומטית לליגה השנייה, ואולי גם יסדר לה עונה נוספת בליגת העל. עראר הוא הכח. שחקן שנבחן בכמה קבוצות בליגות הנמוכות, לא תמיד התקבל, עד שהגיע לידיים של דודו דהאן, שזיהה את היתרונות שיש במנוע הזה. אבו עראר לא נתן להכח שער אחד בתמורה, התבשל לאט לאט, התאקלם, אבל ברגע הנכון תיגמל את קבוצתו על הסבלנות בקליטה שלו

איזה סופרלטיבים שפכו ראשי מכבי פתח תקוה על רוני לוי, לאחר שקיבלו את הצעתו הנגדית וסגרו איתו גם לעונה הבאה. מה לא אמרו על הידע שלו, על הניסיון, כאילו הוא עולה לשחק ויביא את הקבוצה לאליפות. בכלל, בכדורגל שלנו מייחסים יותר מדי חשיבות לעמדת המאמן, ומתיאוס הוא עוד דוגמה לכך. אלא שלא הוא ולא רוני לוי מסוגלים לעשות קסמים עם חומר השחקנים שיש להם

ג'וניור ויזה כבר הכין את החולצה, למקרה שהוא יכבוש מול בית"ר. סתם, בשביל להוכיח משהו למישהו. אלא שנדמה שמה שויזה הוכיח השנה זה שהוא דווקא לא שחקן שבית"ר היתה צריכה להתגעגע אליו. שחקן נחמד, עם מגוון ברור של יתרונות, אבל לא זר גדול שיכול היה לשנות את בית"ר אם זו רק היתה משאירה אותו. אפילו את הפועל פתח תקוה הוא לא שינה יותר מדי

גם אופיר קופל כנראה התכונן למפגן המחאה של אוהדי בית"ר לאחר העונש שספגה הקבוצה בהתאחדות. השוטרים באורווה היו בכוננות, הדיינים בבית הדין נכנסו לדריכות, אבל בסוף שוב התברר שאוהדי בית"ר הרבה פחות מפחידים ממה שעושים מהם. שום דרמות מיוחדות, שום עימותים יוצאי דופן, אבל השחקנים של בית"ר לא עלו למשחק בהרגשה שהם באים לנקום על עונש

גם אחרי עונש הפחתת הנקודה, עטר ניסה לזרוע אנרגיות חיוביות בקבוצה שלו. עוד יחזירו לנו את הנקודה, אמר. לא יצאנו מהמירוץ, הצהיר. על המגרש בפתח תקוה עטר לא הצליח לגרום לשחקניו להפגין שמץ מכך. לא מלחמה, לא רצון להוכיח, יותר מדי ביטחון עצמי ושקט נפשי. אולי עטר היה צריך לנקוט השבוע בקו קצת שונה ולהעיר את השחקנים בצורה אחרת?

בית"ר איבדה אתמול סופית את כתר האליפות, אבל לפחות היא הרוויחה ילד מוכשר שיהיה חלק מהבסיס שלה בעונות הבאות - עידן ורד. הוא נייד, הוא חוצפן, הוא מהיר, הוא טכני - אכן, שחקן הרכב להרבה שנים. אולי הרווח הכי גדול של העונה הזו, ומשל לעונות הבאות, בה אמורים להשתלב הרבה צעירים כמוהו: תנו להם דקות משחק, תנו להם ביטחון, ותקבלו עוד עידן ורד

מאות בודדות של אוהדי בית"ר הגיעו למשחק הגורלי של הקבוצה בפתח תקוה. אם מחאה נגד עוול שנעשה להם על ידי ההתאחדות לא מוציאה אותם מהבית, אם משחק סופר חשוב של הקבוצה שלהם משאיר אותם מול המרקע, אז מה כן? זה גם לא ברסה נגד ריאל ששודר באותן שעות, זה פשוט שובע. כמו השחקנים שלהם, גם אוהדי בית"ר כבר די שבעים. בעוד שנה הם יתגעגעו כל כך לימים האלה