אבי נמני לא יפוטר: השבוע שלא יהיה

מכבי תל אביב תכנס מסיבת עיתונאים, בה תודיע על פיטוריו של אבי נמני. הגיעו מים עד נפש, הם יסבירו. ההישגים של הקבוצה, הם יגידו, לא תואמים בכלל את התקציב, השאיפות וסגל השחקנים. גם היכולת. אין גביע, אין אירופה, אין אפילו אינטרטוטו. אף אחד מהשחקנים הצעירים לא עשה התקדמות אמיתית. הרכש היה מאכזב. יש פילוג במחנות האוהדים. הפתרון, הם יגידו, הוא להיפרד מנמני – שחקנים לא צומחים תחתיו, מאמנים לא מצליחים מעליו. אין אף שחקן – הם יחזרו: אף שחקן גדול יותר מהמועדון עצמו. השופטים, הם יגידו, לא באמת אשמים – וגם לא ההנהלה. יש רק אדם אחד שעומד בראש המערכת, גם כשהוא בצד, ובטח כשהוא במרכז. והקהל, הוא לא יתרעם. הוא יבין שמדובר בהחלטה הגיונית, ויפה שעה אחת קודם.

אבי לוזון יפאר את רעיון הבאת שופטים מקפריסין, וייקח אותו צעד אחד קדימה. אחרי בדיקה עם סוכנת הנסיעות שלו, הוא יבין שני דברים:

1. הוא בילה יותר זמן בחברת עננים לבנים מאסי דיין.

2. צ'רטר לקפריסין וחזרה מאוד זול בשלב הזה של השנה.

יביא יושב הראש שלנו מחשבון, יעשה אחד ועוד אחד, וימהר ליישם: השופטים הישראלים הרי מקבלים את הכסף שלהם גם ככה, ואם הם מכניסים את המשרוקית לפה בימי שבת הם מקבלים גם ערימה של קללות וביקורת על חשבון הבית. אסימון ייפול בראשו של מר לוזון. הוא ישים אותו בכיס, ויחליט: בשבת הבא, במקום להביא שופט מקפריסין שישפוט בסדר לדברי השחקנים, המאמנים, התקשורת והקהל הישראלי, הוא יחזור לשופטים הישראלים, אבל למשחק הטעון בין מכבי תל אביב ובית"ר ירושלים הוא יביא את השחקנים, המאמנים, התקשורת והקהל מקפריסין. אלון יפת ישפוט, ויעשה עבודה נהדרת. אף אחד לא יבוא בפניו בטענות. המשחק יהיה בסדר, וגם אליו אף אחד לא יבוא בטענות, חוץ מלוזון עצמו, שיוחלף שבוע לאחר מכן על ידי יושב ראש ההתאחדות הקפריסאי.

באמת, נו.

אולפן הצ'מפיונס. ארסנל ומנצ'סטר יונייטד יסיימו ב-1:1 שיעלה את השדים האדומים לגמר ליגת האלופות ועד ששלמה ארצי יבוא לנגן, תפציע מאיה רונן עם מבזק חדשות הספורט. "במכבי תל אביב עדיין מנסים להתאושש מהתבוסה 92:73 אמש לעירוני אשקלון. שמעון מזרחי אמר לכתבנו, עומר בנוביץ', כי מעמדו של פיני גרשון בטוח", תגיד רונן ותחייך. "איציק, מה דעתך על זה?" איציק זוהר ירים עיניו מדפי ההערות וסטטיסטיקה, יישיר מבט, ויענה: "לא יודע. אני לא ממש מבין בכדורסל". רונן תתפלא, אך תמשיך.

"אוקיי. פרננדו גונזאלס, אלוף השנה שעברה, העפיל היום לסיבוב השני בטורניר מינכן אחרי ניצחון בשתי מערכות על טומי רוברדו. איציק, מה אתה אומר?" זוהר יביט בה במבט מוזר. "מאיפה לי לדעת. אני לא מבין כלום בטניס". "אוקיי", תחייך רונן, "ולסיפור קצת נחמד לסיום. באנגליה התקיימה הערב אליפות הצגות תיאטרון בכדורעף. בגמר, ניצחו החבר'ה של 'מותו של סוכן' את 'חלום ליל קיץ'. איציק?" זוהר יסמיק. "האמת שאני לא יודע. אני לא ממש מבין בתיאטרון, ומעדיף לא לדבר על דברים בהם אין לי מושג".

ראובן עטר ואיציק קורנפיין יהלכו ברחובות העיר העתיקה. "רעב?", ישאל מנכ"ל בית"ר ירושלים את מאמנו, וזה יניד בתלתליו. הם ייכנסו לחומוסיה שמגישה מסבחה עם הרבה פולקלור ומעט טחינה ויתיישבו. קורנפיין יוציא דף מקופל מכיסו. "אנחנו כמעט שם, רובן", הוא יגיד, "את מוחמד כבר קיללנו. בקוראן כבר טיפלנו. עכשיו צריכים למצוא משהו חדש – משהו... משהו נועז". מלצר עם שפם יניח לפניהם ארבע פיתות ושתי קערות. "טוב", יגיד ראובן עטר, "כמה מחזורים נשארו - ארבעה? זה 12 נקודות בקופה. והפער בינינו לחיפה, כרגע, הוא 7 נקודות? אני אומר, אם נוכל לדאוג להפחתה של עוד שתי נקודות זה סוגר אותנו". קורנפיין יהנהן וינגב. ינגב ויהנהן.

"נביא את ברוכיאן", יציע המנכ"ל, "שידבר בתקשורת. אותו כולם אוהבים. והוא יגיד שזו בושה, איך לקחו לנו ככה אליפות, בדרך בלתי ספורטיבית בעליל. שיגיד בעליל, זה נשמע משפטי". עטר יסמן למלצר עוד לימונדה. "ומה, עדיין לא נגנה בתקשורת?", ישאל. "בכל זאת, חינוך וזה – הם אמרו שמוחמד מת", יגיד המאמן ויסקור את השטח, לראות שאף אחד לא שמע. "שום מילה", יבטל אותו קורנפיין. "לא צריכים, זה מיותר. אני אומר, נלך הפעם על רבין. אנשים עדיין אוהבים אותו. אם נקלל את מאיוקה זה בטח שווה שתי נקודות אבל רבין, רבין זה טאבו. אפילו שזה לא היום שלו. רבין מבטיח לנו ארבע נקודות, בליינד. ותחשוב על זה: עונש שלישי תוך שנה. זה כבר לגיטימי – אין, כל האליפות הלכה לנו", יגיד קורנפיין. "לא ספורטיבי", יוסיף עטר. "בעליל", יגיד לו קורנפיין. "לא ספורטיבי בעליל".

nimrodofran@walla.co.il