אחד אחרי אפריל

אחד הדברים הכי לא חכמים בבייסבול הוא להתיימר ולקבוע מגמות אחרי חודש. למעשה, אפילו באוגוסט אין ערובה לגבי זהות העולות לפלייאוף, על אחת כמה כשיש קבוצות שבאופן מסורתי פותחות חלש ומסיימות חזק או להפך. אבל עם מספרים קשה להתווכח, ולהציג את התמונה על פי מה שהיה זו משימה בהחלט אפשרית. מהסיבה הזו לא נתמקד כאן בסיכומים סיזיפיים על הקבוצות, אלא בתופעות שאפיינו את החודש. סיכום זה יבוא בתחילתו של כל חודש, במקום סיכום השבוע המסורתי של יום שני, וחשוב לציין שהמאזנים (מלבד המצעד הסטטיסטי האישי) מתייחסים לסיומו של אפריל בלבד ולא לימים שהגיעו אחריו במאי.

הפתיחה של טורונטו הייתה מפתיעה, אולם ספק אם הבלו ג'ייז (9:15 בסוף החודש) יידעו למנף בהמשך את המחמאות. נאחס הפציעות לא מפסיק לפקוד את הקבוצה, כשריקי רומרו ובי ג'יי ריאן (במקרה שלו לא מדובר במזל, האיש הגיע מפוצץ דפקטים לקבוצה) נכנסו לרשימת בית ההבראה. רוי האלאדיי ימשיך להיות אס, והחידה היא התפוקה שיתנו אובר אצ'יברים כמו אדם לינד, מרקו סקוטארו וארון היל. טמפה ביי (14:9) איכזבה מאוד, אבל צריך לזכור שפתחה עם מסע משחקים ארוך וקשה במערב. בולטימור (13:9) הייתה ונשארה בולטימור.

כמו תמיד, בוסטון וניו יורק יאנקיז הן הסיפור. הפסים פתחו את העונה טוב יחסית לעונות האחרונות, וסיימו את החודש במאזן חיובי של 10:12, למרות הסוויפ שחטפו בבוסטון. הסוויפ הזה משקף יותר מכל את הבעיה של ניו יורק: הבולפן. חוות המחליפים פשוט לא מסוגלת להוציא אאוטים, וזה ניכר היטב בסדרה בפנוויי פארק, ובמיוחד במשחק השני, כשהקבוצה לא הצליחה לשמור על יתרון והעשירה את הרד סוקס בשמונה ריצות. סי.סי. סבאת'יה צפוי להשתפר והפתיחה שלו (ERA של 4.73, מאזן 2:1) לא צריכה להדאיג, מה שכן אמור להדליק נורה אדומה הוא הבולפן. לא ברור איך כבר תשע שנים לא מוצא בריאן קשמן מגישים שיגשרו בין הפותחים לבין מריאנו ריברה, מה שכן ברור הוא שבקצב הזה ניו יורק שוב תגיע לאוקטובר עם הלשון בחוץ, במיוחד כשהיא משחקת באיצטדיון כל כך ידידותי לחובטים כמו היאנקי סטדיום החדש.

ממאזן 6:2 קפצו הרד סוקס ל-6:13 עם 11 ניצחונות רצופים וסיימו את החודש בראש הבית עם מאזן 8:14. מי שזוכר את הפלייאוף האחרון יודע להצביע על בעיה קשה בהתקפה של בוסטון. החלק התחתון לא תיפקד, דייויד אורטיז דעך וג'ייקובי אלסבורי נעלם. אורטיז עדיין לא חזר לעצמו (22.3 אחוזי חבטה), אבל אלסבורי הפך לכוח מניע בהתקפת בוסטון. יש לו כבר עשר גניבות בסיס (כולל הגניבה המפורסמת של בסיס הבית מול היאנקיז) והוא חובט בכמעט 29 אחוז. יותר מדסטין פדרויה, מקווין יוקיליס ואפילו מאורטיז, אלסבורי הוא הברומטר של הרד סוקס. שווה מעקב במהלך מאי.

בניגוד לשנים עברו, ה-AL מרכז רחוק מלהיות הבית החזק בחטיבה. אם בעבר היו המאבקים הדו ולפעמים התלת-ראשיים שם נגזרת של כוח והגשה טובה, הפעם פשוט מדובר בחולשה. מינסוטה (11:11) סבלה מההיעדרות של ג'ו מאוור, שחזר רק לאחר סיום החודש לצלחת, דטרויט ושיקגו וייט סוקס (10:11) עדיין מחפשות כיוון וקליבלנד (14:8) מראש הגדירה את העונה הזו כעונת בניה. לגבי הטייגרס, ניתן לציין שג'סטין ורלאנדר פתח טוב יותר, ארמנדו גלאראגה נראה כמו סליפר מצוין ודטרויט הצליחה לרשום אפריל חיובי. זה לא עניין של מה בכך, כשמתחשבים בעונה שעברה שבה הפתיחה הכניסה את המערכת לסחרור והפלייאוף יצא מהישג יד אי שם באזור יוני.

נשארנו, אם כן, עם קנזס סיטי, שסיימה בראש הבית עם מאזן 10:12. הרויאלס כבר מזמן לא נהנו מאפריל חיובי, ויש להם סיבה מרכזית לאופטימיות: זק גריינקי, שבינתיים נותן עונה חלומית עם מאזן 0:5 ו-ERA של 0.5. סיבה נוספת היא הקלוזר ג'ואקים סוריה, שממשיך להיות אחד הטובים בליגה, ואם רק יימנעו הרויאלס מלתת את הכדור לקייל פרנסוורת', הם גם יגיעו אליו יותר. ההתקפה ניזונה מהבלחות של קוקו קריספ, מארק טיהאן, אלברטו קלאספו והתופס ג'ון באק, ובסך הכל אין אוהד בייסבול מחוץ לבית הזה שלא רוצה בהצלחה של הקבוצה הסימפטית, שאת הופעת הפלייאוף האחרונה שלה ערכה ב-1985 ואת העונה החיובית האחרונה רשמה ב-2003.

לסיאטל יש בונבון של קבוצה. המארינרס סיימו ראשונים את הבית (9:13), עם רוטציה שכוללת את פליקס הרננדז, אריק בדארד וג'רוד וושבורן, כולם עם פתיחה טובה מאוד. בבולפן עושים דייויד ארדסמה ומיגל באטיסטה עבודה טובה בדרך לידיים של ברנדון מורו, ראסל ברניאן ויונייסקי בטנקורט נותנים עבודה בהתקפה, ובסך הכל המנג'ר דון ווקאמאטסו יכול להיות מרוצה. שאר הקבוצות בבית, טקסס (11:10), אוקלנד (11:8) והאיינג'לס (12:9) סגרו את החודש עם דפיציט במאזן.

אריאל גרייזס כבר נגע בכך ב"עשר של שבוע", ובכל זאת נושא האיינג'לס ראוי להדגשה. הסיפור של הקבוצה מלוס אנג'לס מעניין. המלאכים פשוט נראים מקוללים מפתיחת העונה. מהפציעות של ג'ון לאקי וארווין סנטנה, דרך זו של ולאדימיר גררו ושיא השיאים, כמובן - המוות הפתאומי של ניק איידנהארט. אם מוסיפים לכך את החולשה הפתאומית של הבולפן, פעם מניה בטוחה והיום ערימת אי ודאות, ואת אבדן המחץ ההתקפי, מקבלים קבוצה הרבה פחות טובה מזו שהייתה לבעלי ההילה בשנים עברו. ועדיין, מיותר לסמן עליהם איקס העונה. קודם כל, משום שסושה הוא מאמן מעולה שמוציא 200 אחוז משחקניו, שנית, מכיוון שלמרות הפתיחה המארינרס לא עושים סימנים של בריחה ושלישית, משום שהפארם סיסטם של הקבוצה הזו תמיד מוציא דברים משובחים.

זהו הבית המאתגר ביותר, ללא ספק, משום שלפחות על הנייר יהיו בו שלוש קבוצות או יותר שייכנסו לאוגוסט כשהן עמוק בתמונת הפלייאוף. פלורידה (8:14) סיימה בראש הבית אולם גילתה חוסר יציבות משווע, כשלאחר פתיחה של 1:11 נחלה שישה הפסדים רצופים. התופעה הזו תשוב, כנראה, בקבוצה הצעירה של פרדי גונזאלס במהלך העונה. פילדלפיה (9:11) מצליחה, כמו תמיד, להרגיז, וגם לה הטלטלה היא לא תופעה חדשה. אטלנטה (11:10) מחפשת להגדיר את עצמה ולא מוצאת ו-וושינגטון (16:5) ברת מזל על כך שבבייסבול לא יורדים ליגה.

מה שמוביל אותנו למטס, ששוב עושים את המוות לאוהדיהם. ניו יורק סיימה את אפריל עם מאזן 12:9, ויש הרגשה שלא משנה מה יעשו שם, הפרוייקט יקרוס. עברו איצטדיון? עברו. עיצבו ליינאפ התקפי? עיצבו. הביאו חיזוק לבולפן? הביאו גם הביאו. מה קיבלנו? קבוצת התקפה בינונית, רוטציה רעועה שנשענת כולה על היכולת של יוהאן סנטנה, בולפן שניזון בעיקר מהפאשלות של ג'יי ג'יי פאץ, שמזכיר את ימי החושך של ארון היילמן ומאבד יתרון אחרי יתרון וחוסר ביטחון מוחלט ב"סיטי פילד". במאי יצטרך ג'רי מנואל להפוך את הקבוצה הזו למנצחת, אחרת הסבלנות של האוהדים המלחיצים והלחוצים עלולה לפקוע.

הקבוצה שסיימה את החודש עם המאזן הטוב ביותר במייג'ורס (7:16) היא סט. לואיס ולא בכדי. עם הגשה פותחת מצוינת (למרות הפציעה של כריס קרפנטר) ובולפן יציב, השאירו הקרדינלס להתקפה את המלאכה, וכשבהרכב שלך משחק אלברט פוחולס, אתה יכול לסמוך על כך שהמלאכה תבוצע בהצלחה. פוחולס פתח כמו טייפון ולא עושה סימני עצירה, כשהוא סוחף אחריו את כל ההרכב, במיוחד את ריאן לודוויק, כריס דאנקן וריק אנקיל, שנכנס לעניינים לאחר פתיחה מקרטעת.

שיקגו קאבס (11:10) שוב סובלים מכל מיני מחלות, פציעות, קללות או איך שלא תקראו לזה. הקאביז נראו בפתיחה כמי שתור הזהב שלהם בבית תם, ומוכנים להעביר את השרביט לאחר שתי זכיות רצופות. מילווקי (10:12) התאוששה לאחר פתיחה רעה, לא מעט בזכות הזרוע של יובאני גאיארדו המצוין, סינסינטי פתחה עם 10:11 אבל עושה רושם שהנפילה היא עניין של זמן ויוסטון פתחה חלש כהרגלה (13:9).

מי שגנבה את ההצגה היא פיטסבורג. אמנם הפייראטס נרגעו לאחר פתיחה טובה וסיימו במאזן דחוק של 10:11, אבל אי אפשר להתעלם ממה שעשתה ההגשה הפותחת שלהם. לאורך השנים האחרונות הייתה תחושה שהמגישים של הפייראטס ממצים מהר את הפוטנציאל ומתייאשים. כשהם כבר עוברים לקבוצות אחרות הם מסריחים (קיפ וולס, קריס בנסון) או סתם לא יציבים (אוליבר פרז). כרגע נראה שרוס אולנדורף, איאן סנל, זאק דיוק ובמיוחד פול מאהולם בדרך הנכונה. מאתגר לעקוב אחרי הקבוצה שהפכה לבדיחה ב-17 השנים האחרונות. האם תהליך הבניה הארוך הגיע לסיומו?

פעם חלש, תמיד חלש. זו הסיסמה של ה-NL מערב, שממשיך לנפק לנו תחרות אימפוטנציה. מלבד הדודג'רס (8:15), אף קבוצה לא סיימה את הבית במאזן חיובי. סן דייגו סגרה אותו על 11:11, סן פרנסיסקו על 10:10, אריזונה על 13:9 וקולורדו על 12:8. לוס אנג'לס נראית כרגע כמועמדת ודאית לזכות בבית, אבל חשוב להציץ צפונה, לאזור המפרץ, כי נראה שדברים טובים קורים בסן פרנסיסקו.

טים לינסקאם התאושש מפתיחת עונה מחרידה, מאט קיין מספק את הסחורה, רנדי ג'ונסון נותן בגיל 45 הצגות, אבל הערך האמיתי לרוטציה של הג'איינטס עשוי לבוא מצדו של בארי זיטו. שימו לב איך הגדירו ב-ESPN את הפתיחה של זיטו מול הדודג'רס, שהסתיימה בניצחון של סן פרנסיסקו: "Not so terrible". האיש גמא 6.1 אינינגים במשחק הזה וספג שלוש ריצות בלבד. כן, עד כדי כך הוא הפך לבדיחה, שכל הופעת איכות שלו מתקבלת בחוסר אמון. והנה, הוא כרגע במגמת התאוששות, שאם תימשך תהפוך את הרכב המגישים הזה למרתיע ומפחיד. בנוסף, ראוי לציין כי התקפת הג'איינטס התעוררה ולאחר משחקים שבהם רשמה אפס עד שתי ריצות, עשתה תוצאות יפות.

הומראנס:

1. קרלוס פניה (טמפה ביי) - 11
2. אלברט פוחולס (סט. לואיס), אדריאן גונזאלס (סן דייגו) - 9
4. טוריי האנטר (איינג'לס), איאן קינסלר (טקסס), קרלוס קוונטין (שיקגו וייט סוקס), צ'ייס אטלי (פילדלפיה) - 8

אחוזי חבטה:

1. קווין יוקיליס (בוסטון) - 40.2
2. ויקטור מרטינז (קליבלנד אינדיאנס) - 39.4
3. קרלוס בלטראן (ניו יורק מטס) - 39.1
4. אלברטו קלאספו (קנזס סיטי) 38.2
5. מיגל קבררה (דטרויט) - 37.6


ניצחונות מגישים:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי), רוי האלאדיי (טורונטו) - 5
2. ברונסון ארויו (סינסינטי), צ'אד בילינגסלי (לוס אנג'לס דודג'רס), מארק בהרלי (שיקגו וייט סוקס), ג'ייסון פרייזור (טורונטו), פליקס הרננדז (סיאטל), ג'ייסון מארקי (קולורדו), ג'ואל פיניירו (סט. לואיס), קווין סלואי (מינסוטה) - 4

ERA:

1. זאק גריינקי (קנזס סיטי) - 0.5
2. יוהאן סנטנה (ניו יורק מטס) - 1.1
3. דני הארן (אריזונה) - 1.47
4. וואנדי רודריגז (יוסטון) - 1.69
5. ג'ייר ג'רג'נס (אטלנטה) - 1.89