פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

        חוקי מקדניאלס

        זה לא רק שאם משהו יכול להשתבש הוא ישתבש, זו גם העובדה שלדנבר יש מאמן שעושה הכל כדי לקלקל. דודי כפרי עדיין סופד לדראפט

        חוק הדגל, אבי אבות החוקים של מרפי, אומר ש"אם משהו יכול להשתבש, הוא ישתבש". חוק מקדניאלס השני גורס: "אם בטעות ובלי כוונה יש לי אפשרות לעשות משהו נכון, אני עדיין אמצא דרך טובה להרוס את זה".

        למאמן החדש של דנבר יש הרבה חוקים, ולצערם של אוהדי הברונקוס רובם קשורים למרפי. למשל, חוק מקדניאלס השלישי הוא הבנה מילולית של חוק מרפי אחר: "אם אתה חושב שמשהו עובד כמו שצריך, זה בגלל שלא שמת לב לכל הפרטים". זה ההסבר לכל הפיאסקו הביזארי עם ג'יי קאטלר, שבו מקדניאלס קבע את חוקיו הראשונים, פירק את ההתקפה השניה בטיבה בליגה כשכל אחד אחר חשב משום מה שהבעיה היתה בהגנה, שגם היא הייתה מספר שתיים, רק מהסוף. אבל הסאגה ההיא מאחורינו, ובין השאר בזכות הטרייד על קאטלר דנבר הגיעה לדראפט הזה עם הרבה תחמושת ביד: שתי בחירות בסיבוב הראשון, בחירה אחת בסיבוב השני ושתי בחירות בסיבוב השלישי. לא רע, בדיוק מה שצריך כדי לתקן את ההגנה.

        באופן עקרוני, אי אפשר לשפוט מחזור דראפט עד שעוברות לפחות שנתיים מאז שהוא בוצע. צריך לתת לשחקנים זמן להתאקלם, להבין מי ומה ולא סביר ישר לקפוץ עם ציונים. אבל בכל זאת אפשר להניח כל מיני הנחות, ומשום מה רוב ההנחות הן שהדראפט של דנבר נע על הציר שבין תמוה למטופש.

        בסיכום של ESPN, דנבר קיבלה את הציון C והיא דורגה במקום ה-28. ב"יאהו" הלכו יותר רחוק, ונתנו את הציון D, מקום אחד מהסוף. ב"ספורטס אילוסטרייטד" הפגינו רחמים ולא נתנו ציונים של ממש, אבל גם שם לא החמיאו לדנבר יותר מדי. מזל שיש את "פוקס ספורטס". כל מי שעוקב אחרי החדשות שלהם, במיוחד אם הוא ישראלי, יודע שרק בפוקס מביאים את מה שבאמת קורה ורק עליהם אפשר לסמוך, והנה - הנשמות הטובות הללו דירגו את הדראפט של הברונקוס בציון הנפלא B.

        קחו כבר את אוראקפו!

        הכשל נובע מהצרכים של דנבר בדראפט הזה. ההתקפה כאמור היתה מצויינת, ההגנה, ובעיקר השביעיה הקדמית, היו החלק החלש. לאור העובדה שבמהלך החתמת השחקנים הושם דגש על הבאת פותחים לרביעיה האחורית (אנדרה גודמן אמור להיות הקורנר לצד צ'אמפ ביילי, רנאלדו היל ודאוקינס יהיו הסייפטים) ולאור חומר השחקנים בדראפט הזה, היתה ציפיה מסויימת לשים דגש על הבאת שחקנים לקו ההגנה, ובמיוחד כאלה שיודעים ללחוץ על הקוורטרבק. החלום הרטוב שלי, למשל, היה שבבחירה הראשונה דנבר תיבחר את אוראקפו, לטעמי הקיצוני הכי טוב בדראפט ביחד עם טיישון ג'קסון שנבחר שלישי, ועם הבחירה השנייה יילקח אחד משלושת הליינבקרים של דרום קליפורניה. גם העמדות הנדרשות וגם שחקנים מצויינים. אבל חלומות לחוד ומציאות לחוד, כי לא האמנתי שאוראקפו יתגלגל עד לבחירה ה-12. והנה, מתחיל הדראפט, ואוראקפו נשאר עוד בחירה ועוד בחירה, עד שבפאלו, שבחרה במקום ה-11, היתה חייבת קיצוני הגנתי. פה היה לי ברור שניפול ,אבל הם בחרו במייבין.

        אורקאפו נשאר פנוי.

        זוכרים את חוק מקדניאלס ? עם הרבה מזל נפל לידיו שחקן מעולה, בדיוק בעמדה שדנבר הכי צריכה. אז הוא בחר את נושון מורינו, רץ אחורי. שלא תבינו אותי לא נכון, מורינו הוא הרץ הכי טוב בדראפט הזה, ולדנבר יש זכרונות מעולים מטרל דיוויס, הראנינג בק שהגיע גם הוא ממכללת ג'ורג'יה. מורינו הוא שחקן מלהיב ברמה הכי גבוהה. מצד שני, הדרך היחידה שבה מורינו יוכל לעזור להגנה היא על ידי מניעת הכדור מהתקפת היריב. כשנזכרים בעובדה שבשנה שעברה התקפת דנבר היתה השנייה בליגה וזה עדיין לא הספיק אפילו לפלייאוף, מבינים את גודל הטעות. מי שהבינה בדיוק את גודל הטעות הזאת היתה וושינגטון, שבחרה באורקאפו במהירות אחרי פחות משתי דקות, הבחירה הכי מהירה בסיבוב הראשון. לפחות הבחירה השניה בסיבוב הייתה סוד של נחמה, משום שבה הגיע הקיצוני ההגנתי הדרוש, רוברט איירס, שעל ידי חלק מהמומחים נחשב לפוטנציאל גדול יותר מאוראקפו. עם הבחירה הזו אין לי בעיה. אמנם ייקח לו קצת יותר זמן להיכנס לעניינים, אבל הוא עדיין אמור להיות קיצוני הגנתי מעולה להרבה שנים. הבעיה שלי היא רק שהוא היה צריך להילקח בבחירה הראשונה, מה שהיה מאפשר בבחירה השנייה לקחת ליינבקר גדול שייכנס לאמצע ההגנה.

        זרוק לי ניקל

        כל התהיות הללו נשכחו כשהתחיל הסיבוב השני. זוכרים את חוקי מקדניאלס? החוק הראשון שלו, החוק הבסיסי והיסודי, לא קשור למרפי. החוק הזה אומר "אני אולי בן 32, אבל אני יודע יותר טוב מכולם, ומי שלא חושב ככה שיקפוץ לי". לדנבר הייתה את הבחירה ה-48 בדראפט. היא הייתה צריכה בצורה נואשת ליינבקר ותאקל הגנתי, ועשתה טרייד כדי לקבל את הבחירה מספר 37. אחד מארבעת הליינבקרים הכי טובים עדיין היה זמין (מאלואגה מדרום קליפורניה) והתאקל ההגנתי הטוב האחרון שמתאים להגנת 3-4. ברייס גם היה על הלוח. אופציה מעניינת אחרת היה אברט בראון, קיצוני הגנתי שהיה צפוי להיבחר בסיבוב הראשון ועדיין לא נבחר. מקדניאלס בחר בקורנר אלפונסו סמית. למי שעדיין לא הבין, לדנבר כבר יש את אחד הקורנרים הכי טובים בליגה, צ'אמפ ביילי, והיא החתימה קורנר פותח נוסף. בקו ההגנה הקדמי, לעומת זאת, נשאר רק פותח אחד ומחוליית הליינבקרים נשארו שני פותחים. הברונקוס כבר למדו על בשרם שגם כשיש כיסוי אחורי מצויין, בלי לחץ גם קוורטרבק בינוני ימצא את הזמן להשלים מסירה.

        לגבי אלפונסו סמית' הדיעות חלוקות. יש כאלה שחושבים שהאינסטינקטים שלו מספיקים להפוך אותו לאחד מהקורנרים הכי טובים שמגיעים לליגה, בעוד שאחרים חושבים שהנתונים הפיזים שלו (הוא נמוך ביותר מ-10 ס"מ מרסיברים כמו דווין בואו מקנזס סיטי ו-וינסנט ג'קסון מסן דייגו, שתי הקבוצות יריבות לבית) לא יתנו לו להפוך לשחקן מוביל באמת. בשנתיים הראשונות שלו בליגה הוא כנראה יסתפק בתפקיד הניקל קורנר, המגן האחורי השלישי. דבר אחד בטוח - ליינבקר הוא לא יכול לשחק, גם לא בקו ההגנה. אלו העמדות שדנבר ממש היתה צריכה בהן חיזוק.

        הכי הרבה נשחק 2-2-7

        כשהגיע הזמן לבחירה הבאה של הסיבוב השני, אף אחד לא ידע למה לצפות. קשה להפתיע כשברור לכולם שאתה הולך להפתיע, ועדיין, מקדניאלס הצליח לעשות בדיוק את זה. דארסל מקבת, סייפטי. אני מאד אוהב את הבחירה הזאת, גם משום שנבחר שחקן באמת טוב מאד וגם בגלל השם שלו. נשאר לי רק לקוות שאוהדי דנבר לא יזכרו את הדראפט הזה של מקדניאלס כמו ששחקני תיאטרון זוכרים את ההצגה מקבת – הדראפט הסקוטי המקולל.

        הטענה של מקדניאלס היתה שהוא לא רוצה לבחור לפי צורך, אלא לבחור את השחקן הכי טוב על הלוח. זאת טענה לגיטימית כשיש כבר קבוצה טובה מאד, או כשיש לך מעט חורים בכל מיני עמדות ואז אפשר לבחור את השחקן הכי טוב לאותה עמדה. במקרה של דנבר היה מדובר על הגנה גרועה, ועל שביעייה קדמית שחסרה שלושה או ארבעה שחקנים פותחים ועוד לא מעט מחליפים, בזמן שדווקא הרביעיה האחורית נחשבה סגורה לפני הדראפט. גם קשה להגיד שהיו שחקנים חלשים או אפילו בינוניים בעמדות שבהן היה צורך אנוש. היו שם שחקנים מעולים.

        אגב, המחיר של הטרייד להביא את אלפונסו סמית היה בחירת סיבוב ראשון בשנה הבאה. לפי לוח המשחקים של דנבר בעונה הבאה ולפי מצב ההגנה והשינויים בהתקפה, יש סיכוי סביר שיהיה מדובר בבחירה יחסית גבוהה, כנראה בעשיריה הראשונה. זאת בחירה שצריכה להבטיח אפשרות לבחור בנוז תאקל ההגנתי שכל כך דרוש למי שרוצה לשחק הגנת 3-4. או מי יודע, אולי לבחור דווקא קוורטרבק, למקרה המפתיע שבו יתברר שכריס סימס וקייל אורטון אינם פתרון לטווח הארוך.

        ככל שאני חושב על זה, מקדניאלס בכלל עשה לנו טובה. בינינו, רוב הסיכויים שהוא היה בוחר בבחירה הזאת סייפטי או קורנר. אלו כנראה העמדות ההגנתיות האהובות עליו, לאור העובדה שמתוך עשר בחירות הדראפט רק ארבעה היו שחקני הגנה, מהם שלושה לרביעייה האחורית. שלושה היה גם מספר השחקנים הפותחים שהוא הביא בתקופת החתמת השחקנים החופשיים לרביעיה האחורית. סה"כ שישה שחקנים, בדיוק פי שישה ממספר שחקני קו ההגנה או הליינבקרים שהגיעו לדנבר. בתוך הנתון הזה מסתתרת גם העובדה, שמתוך עשר בחירות דראפט, רק ארבע הלכו לחיזוק ההגנה ושש לשיפור ההתקפה. למי שתוהה לגבי ההגיון שבשגעון, אני מפנה אותו לחוק הראשון של מקדניאלס. זה לא הוא, זה אתם שפשוט לא מבינים את השיטה. השיטה שאומרת שעדיף קייל אורטון על פני ג'י קאטלר. השיטה שאומרת שלוקחים את השחקן הכי טוב על הלוח גם אם ממש, ממש לא צריך אותו. ואם אפשר לעשות טרייד כדי לקחת את השחקן שלא צריך, בכלל הרווחנו. זאת לא אשמתו שבשום שלב בזמן שהבחירה של דנבר הגיעה, לא היה שחקן מספיק טוב בעמדה שבה היה צורך. אם היה איזה ליינבקר הוא בטוח היה לוקח אותו, אבל איכשהו תמיד היה איזה טייט אנד או סייפטי ממש, ממש, ממש טובים, שאסור בשום פנים ואופן לוותר עליהם.

        זאת השיטה, והיא תמיד מעל הכל. ומה לגבי ההגנה? במקרה הכי גרוע ישחקו בדנבר בהגנת 2-2-7.