שושלת יורדת מהמסך

למרות שהשנה היא 2009, ולפי כל חוקי המתמטיקה המוכרים לאדם מדובר בשנה אי זוגית, אף אחד לא ציפה מסן אנטוניו לקחת אליפות. בלי מאנו ג'ינובילי היה ברור שזה גדול על הספרס, שהרצף ייעצר. מצד שני, אף אחד גם לא ציפה לקמפיין פלייאוף כל כך קצר ומאכזב מצד החניכים של גרג פופוביץ', וזה פחות ההפסד 4:1 שאכזב, כמו הדרך בה נפנפה דאלאס את היריבה הוותיקה.

כאן אמורה להגיע שאלה שכוללת את המילים "סוף" ו-"עידן". סן אנטוניו של טים דאנקן, ג'ינובילי, טוני פארקר ופופוביץ' היתה הקבוצה הטובה בליגה בשש השנים האחרונות, הקבוצה היחידה ששמה נכנס אוטומטית לרשימת הקונטנדריות בכל אחת מהשנים הללו. יכול להיות שזהו? מכיוון שהכל מיידי וקרוב כל כך, מפתה לענות על השאלה הזאת ב-"כן" תכליתי. בנסיון להרחיב מעט את הפרספקטיבה, התשובה שלי היא אחרת: כן, אבל.

מהרגע שטים דאנקן הגיע לליגה, סן אנטוניו נבנתה סביבו. בשנתו השניה הוביל דאנקן את הספרס לאליפות, ומאז הוא שמר על עקביות לא אנושית - גם מבחינת מספרים ובעיקר מבחינת היותו אחד משלושת השחקנים הטובים ביותר בליגה, וככזה, אחד שמאוד קל לבנות סביבו קבוצת פלייאוף איכותית. כל זה היה נכון עד ללפני שבועיים, מאז התברר שהביג פונדמנטל קצת פחות גדול והרבה פחות דומיננטי ומשמעותי לספרס.

דאלאס הנוכחית היא אחת היריבות הנוחות ביותר שדאנקן יכול היה לבקש. קבוצה נטולת סנטר מחליף, שהשחקן היחיד במידות של טימי אצלה הוא אריק דאמפיר המתקשש. בשנים קודמות אי אפשר היה לנצח את סן אנטוניו בלי פתרון רציני לדאנקן. לפני שלוש שנים אותה דאלאס הביאה מולו את דאמפיר ודסגנה ג'ופ. דאנקן דאג לסבך את שניהם בעבירות כמעט כל משחק בדרך ל-32.3 נקודות, 11.7 ריבאונדים ו-2.6 חסימות. הספרס אמנם הפסידו את אותה סדרה, אבל דאלאס ירקה דם, והרבה, עד שניצחה אותה. השנה, מול דאמפיר לבדו, דאנקן סיים את חמשת המשחקים עם 20 נקודות בממוצע, ובשלושת המשחקים הראשונים הגיע לקו העונשין רק ארבע פעמים. ביחד. במשחק היחיד שהוא סיבך את דאמפיר בעבירות (הרביעי), המחליף השולי והדקיק ראיין הולינס הצליח לעצור אותו בזכות אנרגיות ותו לא. לדאנקן של לפני שלוש שנים זה לא היה קורה.

אבל החלק הבעייתי ביותר היה בהגנה. בשלושת המשחקים החשובים של הסדרה - הראשון, הרביעי והחמישי - דאלאס קלעה 105, 99 ו-106 נקודות. דאנקן הוריד בסדרה 8 ריבאונדים למשחק והסתפק ב-1.2 חסימות, מספרים הנמוכים בהרבה מכל עונה אחרת ונמוכים אפילו מאלה של דאמפיר בסדרה הזאת (8.4 ו-1.4). בזמנים הטובים דאנקן הביא נוכחות הגנתית ושליטה בריבאונד שהפכה את סן אנטוניו לקבוצה שהכי קשה לשחק נגדה – ועוד לא דיברנו על ההתקפה. לדאלאס ממש לא היה קשה. ואם ניתן היה לשייך את היכולת של דאנקן לפציעה כזו או אחרת, מילא. אלא שזהו הגיל שעושה את שלו, העומס המצטבר על הברכיים משפיע והניידות כבר לא מה שהיתה בעבר. דאנקן בן 33 (השבוע), עם 12 עונות מלאות וקמפיינים ארוכים מאוד של פלייאוף. הוא עבר 1,000 משחקי NBA במהלך הקריירה. אין טעם לקוות לשיפור, שכן מכאן הדרך היא רק למטה. סוף העידן האפשרי של הספרס הוא קודם כל סוף עידן דאנקן כשחקן המוביל שלה, ואחד המובילים בליגה.

וזה לא רק דאנקן. למי שלא שם לב, מאנו ג'ינובילי תיכף בן 32 וכבר יותר משנה שהוא רחוק מכשירות מלאה. בפלייאוף הקודם הוא לא ממש תפקד, לנבחרת הוא ניסה לעזור ונפצע, חזר מוקדם מדי, נראה רע וגמר את העונה באפריל אחרי עוד נסיון חזרה כושל. במילים אחרות: לא ברור כמה דלק נשאר גם במיכלים של השחקן השני בחשיבות הקבוצה הקלאסית.

גם הרול פליירס הנצחיים הגיעו לשלב העבר-זמנם. ברוס בואן, שהיו כאלה שטענו כי תואר ה-MVP של 2005 היה צריך ללכת אליו, שיחק השנה 19 דקות בלבד למשחק, לעומת 30 בשנה שעברה. בפלייאוף ניסה פופוביץ' להחיות את השועל הוותיק, אבל קיבל ממנו די מעט, אפילו בהגנה. רוברט הורי כבר מחוץ לרשימות. גם מייקל פינלי, קורט תומאס ופבריסיו אוברטו נמצאים בירידה מתמדת עד חוסר רלוונטיות. שלושת האחרונים פחות מעניינים, יש להם תחליפים בשקל ותשעים. אבל בואן והורי זה צמד שבלעדיו די בטוח שסן אנטוניו לא הייתה זוכה לפחות באחת מהאליפויות שלה, אם לא יותר. אר סי ביופורד הנהדר כנראה התחיל להאמין שכל מה שהוא נוגע בו זהב, אחרת איך אפשר להסביר את החתמתם של איימה יודוקה ורוג'ר מייסון כתחליפים לאחד הסטופרים הטובים בליגה, ואחד משחקני הקלאץ' הטובים בהיסטוריה?

הנסיון לצייר את הספרס של חמש השנים האחרונות כקבוצה של שלושה תותחים ורול פליירס יעילים לא מדויק. היו לסן אנטוניו חמישה שחקנים גדולים, גם אם לשניים מהם היה תפקיד יחסית קטן. ארבעה מהחמישה נמצאים בירידה, ואחד מהם (הורי) כבר לא משחק. ביופורד בנה את הקבוצה הזאת משתי בחירות דראפט די נמוכות (ג'ינובילי ופארקר) והחתמות זולות, אבל גם לגניבות שלו יש גבול. הסגל שבנה הפעם התברר כאפרורי וחסר יכולת – גם, ובמיוחד מול זה של דאלאס. לא במקרה פופוביץ' התייאש ממייסון (37.5 אחוזים מהשדה) וחזר אל בואן עם התקדמות הסדרה; לא במקרה יודוקה (35 אחוזים) נשאר בתפקיד שולי; לא במקרה מאט בונר (21.7 אחוזים!) לא היווה פקטור בסדרה. השחקנים המשניים של דאלאס פשוט עשו להם בית ספר - חוזה בראה הנפלא, דאמפיר היעיל, ברנדון באס הסולידי, אפילו ראיין הולינס ואנטואן רייט נראו יותר ראויים כמעט מכל שחקן של הספרס. זו צריכה להיות נורת האזהרה של ביופורד. אם אפילו בתחום בו הוא כל כך חזק – מציאת שחקנים שוליים לכאורה, והכנסתם למערכת משומנת כאילו כלום – הוא מתקשה, כנראה שמשהו באמת לא בסדר בסן אנטוניו מודל 2009.

אז מה ביופורד כן צריך לעשות? קודם כל, לא לבנות יותר מדי על חילופי הדורות. להכריז שזאת הקבוצה של טוני פארקר מעכשיו, לייעד לדאנקן תפקיד משני ולקוות שעם החזרה של ג'ינובילי זה יספיק כדי להתמודד על התואר יהיה פשטני מדי. חילופי דורות כאלה לא באמת עובדים. המתמטיקה פשוטה - כדי ששחקן גדול שהוביל קבוצה לתארים ימשיך לקחת תארים בתפקיד משני, הוא זקוק לידו לכוכב גדול חדש שמסוגל לקחת תארים. לקארים היה את מג'יק; לשאקיל את וויד. פארקר הוא לא פרנצ'ייז פלייר מהסוג הזה. דאנקן בשיאו היה הפאוור פורוורד הטוב בהיסטוריה, פארקר בשיאו הוא אחד מחמשת הפוינט גארדים הטובים בליגה, וגם זה בלחץ. הוא סקורר שעדיין לא למד להפוך את השחקנים סביבו לטובים יותר, משהו שדאנקן עשה מהשניה הראשונה שלו בליגה.

יכול להיות שסן אנטוניו צריכה תקופת צינון קטנה כדי להתחיל לבנות מחדש. אבל ביופורד נתן לה צ'אנס להתחיל מחדש מאוד מהר, כי כל החוזים חוץ מאלה של פארקר ודאנקן (והרוקיז) מסתיימים בקיץ הבא. קיץ 2010 המפורסם ימצא את הספרס בעמדה מצוינת לביצוע רכש. כדי לנצל נכון את המצב, ביופורד יצטרך לצאת מהראש של רול פליירס חביבים עם אופי טוב ולהביא לפחות עוד שני שחקנים רציניים. אולי אפילו עדיף לו להשתמש בחוזים הגמורים כדי לבצע טרייד במהלך השנה הבאה. הסיכוי היחיד של הספרס להישאר בתמונת האליפות הוא להפוך לקבוצה עמוסת כשרון שתיעזר בנסיון הנצבר ובמאמן הנהדר.

מצד שני, המצב הזה אומר שבקיץ הבא ראשי הספרס יצטרכו לבנות בעצם קבוצה שלמה. הם יצטרכו להחליט אם להחתים שוב את ג'ינובילי מלא הפציעות ובן ה-33, לבחור מי מהסגל הנוכחי ראוי להישאר (אם בכלל) ולהשלים את כל שאר העמדות. זאת הולכת להיות משימה מאוד מורכבת, ועם כל כך הרבה קבוצות שדואגות לפנות מקום לקיץ 2010 אולי גם בלתי אפשרית. בכל מקרה, תהיה לנו עכשיו שנה להתרגל לכך שסן אנטוניו היא כבר לא הטים-טו-ביט, לא קונטנדרית אוטומטית. מרגיש לכם מוזר, לא שגרתי? כנראה שבאמת מדובר בסוף עידן.