החבר של אנדרו בוגוט

למרות שהתוצאה הסופית לא ממש מעידה על כך, את סי ג'יי ברוטון עניין רק דבר אחד במשחק מול נבחרת ארה"ב באולימפיאדה: לייצג את אוסטרליה בכבוד, בטח אחרי שנבחרתו עשתה זאת בהצלחה יתרה במשחק אימון שקדם לטורניר האולימפי מול אותה ארה"ב.

"זה תמיד כבוד גדול לשחק נגד נבחרת החלומות", נזכר השבוע ברוטון. "אני מכיר את האנשים האלה הרבה זמן. אני שיחקתי בנבחרת האוסטרלית במשך עשר שנים. כשהייתי בג'וניור קולג' הכרתי את וינס קרטר וביירון דייויס ועם הזמן אתה מכיר את קובי בריאנט. אבל כשאתה משחק מולם על במה גדולה זאת הזדמנות ענקית להראות שהמדינה שלך מספיק טובה כדי להתחרות מול כל קבוצה בעולם. אותם רואים בכל מקום בעולם, אבל הם לא מכירים אותך. זאת הזדמנות להראות לכולם עד כמה המדינה שלך טובה. לרוע מזלי, לא יצא לנו לנצח (116:85 בסיום – א.ש)".

גם היום בישראל, ברוטון הוא שגריר נאמן של הכדורסל האוסטרלי – אחת התופעות הכי מעניינות שיש. לפני 23 הנקודות שקלע מול מכבי תל אביב ועד בואו לאשקלון, ברוטון שיחק ברוב הקריירה במדינה שרחוקה מלהיות מזוהה עם ענף הכדורסל, אך עם זאת מצליחה להעמיד נבחרת מצוינת. אין כמו שגריר כזה כדי ללמוד ממנו איך הופכים לשחקן כדורסל במדינה של ראגבי וקריקט, ואיך בסוף מצליחים להרכיב שם נבחרת טובה.

ברוטון נולד ב-1975 בקנזס, ארצות הברית, כבנו של שחקן הכדורסל קאל ברוטון, שהחליט לעזוב את ארצות הברית ולעבור לאוסטרליה בשנת 1979. ברוטון האב זכה בתואר מלך הסלים של הליגה האוסטרלית בעונתה הראשונה, הגיע עד הנבחרת המקומית, וחבר בהיכל התהילה של הכדורסל המקומי. כיום הוא מאמן בליגה האוסטרלית ואף אימן את בנו במשך מספר שנים. "התחלתי לשחק כי אבא שלי היה שחקן מקצוען", מספר ברוטון הבן מביתו באשקלון. "בשבילי לשחק כדורסל זה בדם. הייתי משחק עם אחים שלי, אבל לא שיחקתי בקבוצה עד שחבר שלי, שהיה משחק בקבוצה שכונתית בעיר שגרתי בה, נפצע והיו צריכים מישהו שיחליף אותו. מהרגע הזה נכנסתי לקבוצה. זה היה בגיל 9".

"ניסיתי להתקבל לקבוצה של גילאים יותר מתקדמים באותה שנה", נזכר ברוטון, "הייתי יותר טוב מהמבוגרים ממני, אבל לא אפשרו לי. החלטתי שאני לא רוצה יותר לשחק. בשנה שלאחר מכן הם קראו לי כי כולם עזבו אותם, וביקשו מאבא שלי להביא אותי. לא רציתי לשחק, אבל אבא אמר לי להישאר".

ההצלחה המדהימה של הנבחרת האוסטרלית, המדורגת שישית בעולם על פי דירוג פיב"א האחרון, אולי מפתיעה ישראלים כמונו, אבל לא את ברוטון. לדעתו, הכל מתחיל בעבודה עם הצעירים, ומכאן אוסטרליה זכתה למשל באליפות העולם לנבחרות עתודה ב-1998. "אוסטרליה ידועה בשיטות שלה בנבחרות הצעירות. יש לנו כישרונות טובים, אבל אנחנו שונים מארה"ב. אנחנו לומדים את היסודות, אבל קודם לומדים איך לשחק בקבוצתיות. לפני שאנחנו הופכים לשחקנים אישיים ולפני שעובדים על הכישרון האישי שלך.

"הכדורסל בתיכונים באוסטרליה לא חשוב כל כך. לוקחים קבוצת ילדים של מועדון מסוים, סדר גודל של 20 ילדים, וממנה לוקחים רק את ה-12 הכי טובים לקבוצה הראשונה. ה-12 האלה מתחרים בטורניר מול קבוצות מכל המדינה, ומשם לוקחים רק את ה-3-4 ילדים הכי טובים להיבחן לנבחרות הצעירות, לא משנה הגיל שלהם. אתה יכול להיות הכי צעיר ואתה יכול להיות הכי מבוגר. אחרי שנכנסת, אם רואים שאתה משתפר, אז אתה נשאר בנבחרות האלה, וממשיך איתם עד שאתה לא יכול מבחינת הגיל. אז אתה עובר לנבחרת הבאה, עד שאתה מגיע לנבחרת הבוגרת".

"כמו כן", ממשיך ברוטון, "באוסטרליה מותר 2 זרים בכל קבוצה. זה עוזר, כי רוצים שהאוסטרלים יקבלו דקות משחק. מי שלא יכול בליגה הראשונה המצומצמת (מונה רק עשר קבוצות - א.ש) אז יכול לקבל את הדקות בליגה השנייה, שהיא גם ברמה גבוהה".

בגיל 19 ניסה ברוטון את מזלו במכללות, אך מאחר ושיחק בליגה האוסטרלית המקצוענית, לא יכול היה לשחק על אף שאיווה סטייט רצתה אותו. ברוטון מצא את עצמו זוכה באליפות הג'וניור קולג'ים, ונבחר בדראפט של שנת 1997 על ידי ונקובר, אך לא שיחק במדיה. בשנים האחרונות החלה נהירה של שחקנים אוסטרלים למכללות, את ברוטון זה לא מפתיע: "נגיד למשל שבישראל ניסית להתקבל להפועל ירושלים ולא הצלחת, אז אתה תנסה ללכת למועדון אחר. במועדון אחר המאמנים מכירים את המאמנים מירושלים, וגם הם לא ייקחו אותך כי שמעו עליך כבר חוות דעת. כשאתה עוזב את המדינה שלך אתה מתרחק מכל זה, אתה מתבגר, אתה רוכש לעצמך השכלה, משפר את המשחק שלך ואולי גם נכנס ל-NBA. אתה מקבל חלון הזדמנות לפתוח יותר דלתות ואתה גם רואה עולם, ככה שיש רק מה להרוויח מזה".

ברוטון חזר לאוסטרליה, ולמעט חוויה קצרה בוונצואלה שיחק כל הקריירה שלו בליגה המקומית. כשחקן האוסטרלי השני שמשחק בישראל אחרי ג'יימס הארווי, שחקן הנבחרת וחברו של ברוטון, ששיחק בתחילת עונת 2004/5 במכבי ראשון לציון, הוא מנסה לאמוד את ההבדלים בין הליגה באוסטרליה לליגת העל שלנו. "אנחנו משחקים באוסטרליה 30 משחקים ב-6 חודשים ופה משחקים פעם אחת בשבוע. יש פחות אימונים, אבל גם שיטת האימון היא שונה. מאז שבאתי לפה שמתי לב ששחקנים מדברים למאמנים ולשופטים, ובאוסטרליה זה אסור. אצלנו, אם אתה רוצה לשחק, אתה צריך לדעת לתת כבוד. אם אתה רוצה להיות שחקן, אתה צריך להיות מנומס. זה הבדל משמעותי ממה שקורה פה".

"באוסטרליה, בהשוואה לישראל, משחקים יותר על לחץ. הקצב יותר מהיר. אם ראיתם את האולימפיאדה, ראיתם נבחרת שמשנה כל הזמן הגנות וגורמת לנבחרות השונות לחשוב. יש לנו הרבה אתלטים. באוסטרליה, אם אתה בגובה 2.10 מ' ומעלה, אתה עוזב את המדינה לאירופה או לארצות הברית. יש לנו הרבה שחקנים כמו ראשון טרנר ועומאר סניד שיכולים לרוץ עם הכדור ולקלוע שלשות. יש לנו בליגה אולי שלושה שחקנים בגובה 2.10 מ', ביניהם כריס אנסטי (כוכב נבחרת אוסטרליה). הוא הולך על המגרש כמו שאקיל, ואנשים מפחדים ממנו ונותנים לו כבוד. כשהוא מקבל את הכדור, אי אפשר להוציא אותו ממנו. הכדורסל שונה מישראל".

כשאומרים כדורסל אוסטרלי חושבים קודם כל על אנדרו בוגוט, שחקנה של מילווקי באקס, שנבחר במקום הראשון בדראפט. ברוטון מסתכל על הכדורסל האוסטרלי ורואה כוכבים פורצים נוספים. "מרגע שבוגוט נבחר במקום ראשון בדראפט, הופעל עליו הרבה לחץ. הוא הפך למוקד של הכדורסל האוסטרלי. פטריק מילס, שגם הולך להיבחר בדראפט, הוא שחקן מוכשר שמקבל הרבה תשומת לב. יש לנו הרבה שחקנים צעירים שמנסים להתקבל לדראפט, אבל הם לא מצליחים להיכנס. ב-6-8 שנים הקרובות אוסטרליה תתקדם עוד יותר ותייצא עוד שחקנים לליגות הגדולות באירופה".

על אף ההצלחה של הנבחרת האוסטרלית, הספורט השולט באוסטרליה הוא ממש לא כדורסל. לפניו ברשימה מגיעים הראגבי, הפוטבול האוסטרלי ואפילו הכדורגל המקומי. "ברמה המקצוענית יש 4,000 או 5,000 צופים במשחק כדורסל", מספר ברוטון. "בפוטבול האוסטרלי יש בין 30 ל-40 אלף צופים במשחק, וכך גם בראגבי. אפילו בכדורגל יש 20 אלף צופים. הכדורסל הוא עדיין קטן, אבל עדיין יש הרבה ילדים שרואים את המשחק, רואים את הליגה ומנסים אותו. אם הם לא מצליחים, אז הם מנסים ספורט אחר".

- מספרים שאתה כוכב באוסטרליה, למרות שאתה מהכדורסל?

"אפשר להגיד שאני סוג של סלבריטי באוסטרליה ושאנשים מכירים אותי. כשיש לך שיער כמו שלי, קשה לפספס אותי. באוסטרליה כולם יודעים מי אני, ואני משתדל לעזור לכולם. אני תורם לקהילה, אני בא לבתי ספר ולבתי חולים וחולק את הזמן עם ילדים. זה חלק מהחובה שלי לקהילה".

ביום שני הקרוב יוביל ברוטון את קבוצתו למשחק הפלייאוף השני מול מכבי תל אביב. כשהוא שומע על כך שהתקשורת ממשיכה להאמין שהצהובים ינצחו 1:3, הוא זועם. "שמעתי שעדיין כתבי החצר לא נותנים לנו כבוד, אבל איך אפשר לדעת מה יהיה? לברון ג'יימס יודע שהוא יזכה ב-MVP, אבל הוא לא יודע אם הוא יביא אליפות לקליבלנד. תבין, לא שיחקנו טוב במשחק הראשון מול מכבי, אבל עדיין ניצחנו. במשחק מספר 2 נצטרך לבוא יותר אגרסיביים ממה שהיינו במשחק מספר 1".

- איך רכז של נבחרת מובילה כמו אוסטרליה לא מגיע לקבוצה באירופה לפני גיל 33 ועוד דווקא לאשקלון, ועוד באמצע העונה?

"זאת הייתה הזדמנות בשבילי להגיע לפה. אשקלון הייתה קבוצה שנלחמה ורצתה רק לא לרדת, אז ראיתי את זה כהזדמנות של פעם בחיים לבוא ולעזור. כשיש משפחה, זו לא רק החלטה שלי. אם זו הייתה רק החלטה שלי, הייתי מגיע לפה לפני הרבה זמן. מסיבות משפחתיות נשארתי באוסטרליה. אמרתי למשפחה שלי שאני מרגיש שזאת הזדמנות גדולה בשבילי לשחק בקבוצה אחרת. לא שיחקתי באוסטרליה בקבוצה כזאת. כשאתה בעל רקורד שעזרת לקבוצה כזאת, שחקנים ירצו לשחק איתך".

ומה יקרה בעונה הבאה? התקשורת באוסטרליה מספרת שברוטון יחזור לקבוצתו ניו זילנד ברייקרס שהודחה איתו העונה בחצי גמר הפלייאוף, אך השחקן לא בטוח בכלל שלא נראה את אחד השחקנים היותר נחמדים ממשיך פה גם בעונה הבאה. "יש לי חוזה בעונה הבאה בליגה האוסטרלית. אישרו לי לבוא לפה רק בסוף העונה, אבל הליגה האוסטרלית שוב עוברת שינוי. כל חוזה הוא בר הפרה. אני יכול להשתחרר מהחוזה שלי או להישאר בקבוצה שלי, ולא בוודאות אני אשאר. באתי ליהנות ולעזור לאשקלון, ואחרי שתיגמר העונה נתפנה לדאוג לבעיות האלה".