על דבר אחד כולם מסכימים: זה הפיינל פור הכי איכותי שיש

על הנייר, חומר השחקנים של אולימפיאקוס נראה מרשים יותר. חומר שחקנים איכותי, שיש בו גם הרבה מאוד ניסיון. גם עם וויצ'יץ', גם עם פאפאלוקאס, שחקנים שהיו במעמדים האלה. היתרון הכי גדול של פנאתנייקוס נובע מהעובדה שהגרעין של הקבוצה משחק הרבה שנים ביחד, כולל אותו מאמן, אבל עדיין: ביום נתון זה משחק פתוח לחלוטין.

הסגנון של פנאתינייקוס הוא ברור לגמרי. הם מאוד ממושמעים טקטית. או שהם דוחפים את הכדור פנימה לניקולה פקוביץ' – מהלך שאפשר לראות אותו כמעט בכל משחק, או שהם חושבים על משהו אחר. אם הוא לא טוב, אז יש להם את מייק באטיסט שיש לו ניסיון באירופה, או שיש להם פיק אנד רול מאוד מתוכנן. הם יודעים מאיפה ההגנה תתכווץ והם יודעים מי השחקן שייקח את הזריקה הבאה אחרי הפיק אנד רול. מכונה.

בחוץ יש להם שלושה גארדים פנטסטיים. אתה לא מוצא בהרבה קבוצות שלישייה כמו יאסיקביצ'יוס, ספאנוליס ודיאמנטידיס. האחרון הוא כבר כמה שנים שחקן ההגנה הכי טוב ביורוליג. ספאנוליס הוא מוביל כדור עם איכויות גבוהות וכמובן שאראס, שבמשחקים האחרונים מתרומם. בעיקר בסדרה מול סיינה הוא נתן להם הרבה מאוד ובגלל זה גם הציעו לו להאריך את החוזה. במשחק הפנים מי שחשוב הוא צארצריס ובתקופה שפנאתינייקוס גמגמה קצת, צארצריס היה פצוע. עכשיו הוא חזר לכושר. מדובר בפורוורד אגרסיבי שנותן הרבה ריבאונד. כשהם צריכים קליעה מבחוץ, יש להם את פוטסיס. זו ללא ספק קבוצה שלא נגמרת. אפילו קצ'מן שמקבל דקות. זה מאפיין את שתי הקבוצות היווניות - מדובר בקבוצות עם הרכבים עמוסים.

מבחינת טקטית, פאו הכי טובים עם המאמן הכי טוב. אם אפשר להגיד שצסק"א היא קבוצת ההגנה, ברצלונה היא הקבוצה הכישרונית ואולימפיאקוס עם השמות הגדולים. פנאתינייקוס היא הקבוצה הטקטית. כמאמן מצד, למשל, רואים שאחרי פסקי זמן של הקבוצה הם יוצאים עם תנועה אחרת. רואים את השליטה של אוברדוביץ' על המשחק שלהם. בגלל זה הוא נמצא איפה שהוא נמצא, זה לא פשוט לאלף כל כך הרבה שחקנים טובים ולגרום להם לשחק איך שאתה רוצה. אם הוא מזהה חולשה אצל היריבה, הוא הולך על זה עד שאתה תמצא להם פיתרון.

אוברדוביץ' משחק עם הסגנון שהוא מאמין בו. או הפיק אנד רול או הכנסת הכדור לשחקן הפנים. אבל עם כל הכבוד לאוברדוביץ', מי שקובע את המשחק הם השחקנים על המגרש. הוא את החלק שלו עושה הכי טוב שאפשר, אבל מי שיקבע זה השחקנים. ההתעלות שלהם, העמידה בלחץ, היכולת לעשות את מה שהוא מבקש. זה הפיינל הכי איכותי, לפחות לפני הטורניר. יש משמעות לאוברדוביץ', אבל בסופו של דבר, יום גדול של ניקולה וויציץ', וכמעט כלום לא יעזור למאמן פאו.

על פניו, נראה שקיים פער בין הפילוסופיה של פנאיוטיס ינאקיס, שמזוהה יותר מכל כמאמן הגנתי, לבין הסגל שגיבשה אולימפיאקוס, שכולל כישרונות התקפיים אדירים. אבל זו בדיוק הנקודה: עם כישרונות התקפיים, אין כמעט צורך לעבוד על משחק ההתקפה, אלא רק על ההגנה. מעבר לכך, לא הייתי אומר שינאקיס דוגל בהגנה נטו. בסגל שגיבש באולימפיאקוס יש מוטיב שחוזר על עצמו – המון שחקנים שמקבלים החלטות ברמה הגבוהה ביותר. החל מניקולה וויצ'יץ', דרך תיאו פפאלוקאס ויותם הלפרין ועד מילוש תאודושיץ', שהוא אומנם צעיר אבל מחזיק ביסודות כדורסל מצוינים.

ינאקיס דאג לרפד את הסגל בשחקנים שמסוגלים לשים נקודות על הלוח, כמו לין גריר, ג'אנרו פארגו ואחרים. השורה התחתונה היא שבסגנון הנוכחי שלה, אולימפיאקוס מגיעה הרבה יותר רחוק מכפי שהגיעה לפני שנתיים, כאשר דגלה בסגנון כדורסל אחר.

אם להתמקד לרגע בהלפרין – אין ספק שהוא עשה העונה קפיצת מדרגה נוספת. בתחילת העונה הוא שיחק פחות, אבל הצליח להתאים את עצמו לכך מבחינה מנטאלית. בהמשך הוא נתן המון משחקים טובים, הוא מוביל את אולימפיאקוס באחוזים מחוץ לקשת והוא אחד ממוסרי האסיסטים המובילים בקבוצה.

הקפיצה הגדולה קדימה של יותם התרחשה לפני שנתיים, בקדנציה של נוון ספאחיה. הוא דרש הרבה מיותם וגם מליאור אליהו, ובכך המשיך את הקו הקרואטי שמאמין בהזדמנויות לשחקנים צעירים וקידומם. הנשכרים העיקריים מכך היו יותם וליאור, ואת התנובה האמיתית ראינו משניהם השנה.

מה שעוזר ליותם לפרוח באולימפיאקוס היא העובדה שנמצאים לצידו שחקנים שיודעים לארגן את המשחק, והוא בעיקר תורם מעמדת הסקנד גארד. במכבי הוא שיחק לצידו של וויל ביינום, ששיחק בעצמו באופן אינטואיטיבי. לכן יותם היה זה שארגן את המשחק וגם היה צריך להוציא לפועל. אולי יותר מדי נפל על כתפיו.

באולימפיאקוס יש מספיק שחקנים שיודעים לסדר את המשחק, ולכן יותם התפנה לעמדה מספר 2, כמוציא לפועל ופחות כמייצר מצבים, ואולי זה תפקיד שמתאים לו יותר. הייתי מגדיר את יותם כסקנד גארד מאשר כפוינט גארד, למרות שהוא יכול לעשות את שני התפקידים.

כמובן שגם העובדה שניקולה וויצ'יץ' נמצא איתו באתונה עזרה ליותם להתאקלם. לניקולה יהיה חלק חשוב ביותר בפיינל פור הקרוב, לצד תיאו פפאלוקאס. שניהם שחקנים עם המון ניסיון, שהיו במעמדים הללו בעבר ויודעים איך להתמודד איתם מבחינה מנטאלית. אם בכדורסל מחלקים את השחקנים לשני סוגים – אלו שמייצרים לאחרים ואלו שמוציאים לפועל – וויצ'יץ' ופפאלוקאס שייכים לקבוצה הראשונה.

בדרך כלל, במשחקים גדולים כמו הפיינל פור, המתמודדות משקיעות זמן רב בסקאוטינג ובשיבוש המשחק של היריבות. פנאתינייקוס, צסק"א וברצלונה ידועות בהכנה הנהדרת שלהן. לכן במשחקים כאלו, באופן טבעי, הטקטיקה של הקבוצות הולכת במקרים רבים לאיבוד, ובסופו של דבר הקבוצה שמנצחת את אותם משחקים היא הקבוצה שמסוגלת לתפקד גם כשמוציאים אותה מהתבנית שלה, ושמחזיקה בשחקנים שעומדים בלחץ ומסוגלים לייצר מצבים ברגע האמת.

אם וויצ'יץ' ופפאלוקאס, המייצרים, הולכים לאיבוד, גם המוציאים לפועל לא יכולים לתפקד, כי אין להם כדורים כדי לתרגם לנקודות. לכן, בעיני, וויצ'יץ' ופפאלוקאס – שניהם עם שני גביעי אירופה ברזומה – הם שחקני המפתח של אולימפיאקוס בפיינל פור הקרוב, גם מבחינה התקפית וגם מבחינה מנהיגותית, והמשקל שלהם בסוף השבוע הקרוב הוא גדול במיוחד.

נכון, צסק"א יותר מנוסה, את זה כל ילד יודע, אבל באותה מידה אי אפשר לזלזל ברעב של ברצלונה. מדובר בכוח אדיר, בטח כשיש לך שחקנים עם ניסיון ברמות הכי גבוהות של הכדורסל. הנטייה היא להתייחס לצסק"א בתור פייבוריטים היא טבעית, אבל לא בטוח שהרוח שהביאה את ברצלונה לפיינל פור הזה תיעצר כבר בחצי הגמר מול צסק"א.

ברצלונה מאוד מוכשרת. הכישרון בקבוצה הזאת הוא עצום, והמוטיבציה והאנדרלין שברצלונה תגיע איתה תהיה בשמיים. צסק"א הייתה כבר במעמדים האלה, עם יד המכוונת של מסינה, שביחד עם אוברדוביץ' יודע להביא את הקבוצה שלו דרוכה וברמת ערנות גבוהה. השאלה היא איך הרעב של ברצלונה יתחבר עם כישרון. לפעמים זה יכול להביא אותך למקומות לא טובים, אבל אני חושב שברצלונה היא כן קבוצה בשלה וכן מסוגלת לעשות את זה.

אני לא מייחס חשיבות לגיל של מאמן ברצלונה, צ'אבייר פאסקוול. בכל קבוצה יחפשו את הנקודה החלשה. מסינה מאמן מנוסה והוא בונוס, אבל אני לא הייתי מייחס לזה יותר מדי חשיבות. יש שחקנים מנוסים בשתי הקבוצות, גם בברצלונה. שחקנים שהיו במעמדים יותר גדולים. יש קרבות הרבה יותר מעניינים על המגרש מאשר הקרב בין המאמנים.

אתה לא יכול לבוא למשחק כזה ולהתעסק בלקלקל לקבוצה השנייה. אתה צריך להביא את הקבוצה שלך בשיא הביטחון, בכושר קבוצתי ובכושר אישי הכי טוב. גם אם יש לך שחקנים בתקופה לא טובה, אתה צריך לשדר להם ביטחון, עוצמה וכוח. מעבר לזה, אני לא רואה משהו משמעותי שפאסקוול צריך לעשות. הוא לא צריך להתעסק באיך לשבש לצסק"א את המשחק, יש לו קבוצה מספיק טובה שתוכל לעשות את העבודה לבד.

כשאתה בא לפיינל פור, אין הבטחה שתזכה. כל הקבוצות מוכנות לזכות ביורוליג, ככה גם היה בשנה שעברה. אני לא יודע אם זה חסרון או יתרון במקרה של צסק"א, מה שאני כן יודע שלא מדובר בקבוצה חלשה יותר מהעונה שעברה. באופן ברור. נכון, דיוויד אנדרסן ופאפאלוקאס שעזבו היו חשובים למערך הקבוצתי, אבל לדעתי זוראן פלאניניץ' וטרנס מוריס הם שחקנים טובים מספיק כדי לחפות על זה.

בשנה שעברה דיברו על מסינה שיעזוב את צסק"א וזה לא השפיע עליהם, אני לא חושב שזה ישפיע גם השנה. השחקנים יבואו ויעשו את העבודה. כרגיל. לצסק"א יש תמיד מוטיבציה רבה, אל תזלזלו בזה. קבוצה שזוכה בכל כך הרבה תארים, יש בה מנגנון פנימי של רעב. הבעיה שלהם לא תהיה המוטיבציה, אלא היכולת של היריבה שלה. צסק"א זכו בשנה שעברה ביורוליג כי הם באו בכושר הכי טוב למשחקים, וככה יהיה גם השנה. אם הם יבואו בכושר הכי טוב הם יזכו.

ברור שלמסינה יש יותר ניסיון, וזה בטח ישחק תפקיד במעמד כזה, אבל מולו תעמוד קבוצה מעולה. אם כבר, אני מוצא יתרון אחר לצסק"א. לקבוצות כמו מכבי, צסק"א, פנאתינייקוס ואולימפיאקוס, שהן קבוצות טובות בליגות חלשות, יש יתרון רעננות על פני ברצלונה, שבאה מליגה חזקה. אבל שוב, פיינל פור זה פיינל פור, אל תחפשו תשובות מראש. אף פעם לא מגיעות למעמד הזה קבוצות חלשות, וגם כל הסיפור על הליגות המקומיות לא ישנה בסופו של יום. זה יהיה משחק יורוליג חזק. משחק מאוד אגרסיבי ששתי הקבוצות ינסו לשלוט מתחת לסלים. לשתי הקבוצות יש 50 אחוז לנצח. יותר מזה, אין אפשרות לחזות באירועים כאלה. כי כמו שאמרתי: בפיינל פור, לאף קבוצה אין הבטחה שהיא תזכה.